ביום שישי, ה-19 ביולי 2024, התהפך עולמם של שני ועודד גרשי. בשבוע ה-34 הרגישה שני שמשהו לא בסדר, שהעובר לא זז. היא מיהרה לחדר המיון של המרכז הרפואי הלל יפה, ושם נקבע שאכן לעובר אין דופק. קיבלנו בומבה, היא נזכרת. היה לנו מאוד קשה. יש לי שלוש בנות בבית וכולן חיכו כבר לאח הקטן שבדרך. גם אנחנו. שני עברה לידה שקטה, תהליך שבו מתקיימת לידה, אבל סופה אינו יציאה מחדר הלידה בידיים מלאות.הצוות בחדר הלידה של 'הלל יפה' היה מדהים. הייתה מעטפת מדהימה. החוויה היתה כל כך קשה, והן פשוט היו איתנו בכל רגע ורגע, היא אומרת. בתחילת יולי השנה נולדה לה תינוקת בריאה, רני, גם היא במרכז הרפואי הלל יפה, מלווה בבעלה, בדולה ובאותו צוות חדר לידה מכיל ומחבק, שהתרגש איתה אחרי שנולדה התינוקת, אחות ללני, גוני ודורי.מה ששני לא ידעה ביולי 2024 זה שמאחורי הליווי הזה עומד צוות ייחודי בשם ניצוצות תקווה בחיבוק עוטף, שהוקם בהובלת תניה לוי, האחות האחראית של חדרי הלידה בהלל יפה. המיילדות בצוות עברו הכשרה מיוחדת המכינה אותן לליווי משפחות בלידה שקטה – לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם רגשית.אנחנו קוראות למיילדות שנכנסות לחדרים האלה 'לוחמות האש', אומרת לוי. זה לא פשוט להיות שם, ולכן יצרנו מעטפת שמחזיקה גם אותן. מיילדת שמלווה לידה שקטה מטפלת רק באותה יולדת, ולא בעוד חדרים במקביל, ולאחר מכן היא מקבלת זמן למנוחה ועיבוד.יעל גולדמן, אחות מיילדת וחברה בצוות, מתארת את הרגעים בחדר: לפעמים נכנסים לחדר זוגות מוצפים, יש כאלה שמבקשים שוב ושוב לעשות אולטרה-סאונד כי אולי בכל זאת ימצאו דופק. אני מתאימה את עצמי אליהם ואל מה שהם מביאים. צריך להחזיק את הכאב שלהם, לא לברוח, אלא להיות שם.גולדמן מסבירה שהיא מתחילה בטפסים ובהסברים טכניים, כדי לאפשר נשימה בתוך הסערה, ואז לאט פותחת את השיחה על מה יקרה, מה אפשר לבחור ואיך להיפרד. אחר כך דברים קורים מעצמם: השיח נפתח, עולות השאלות הקשות – האם לראות את התינוק שייוולד או לא, לחבק או לא לחבק. אנחנו לא מטאטאים כלום מתחת לשטיח, הכל צף ומדובר.גם אצל שני דבר לא נשאר פתוח. בעלה של שני ביקש לעשות קבורה לתינוק. הוא היה זקוק לזה וביקש. הצוות שיתף איתנו פעולה: 'מה שאתם רוצים ומה שטוב לכם', זה מה שאמרו לנו. ההתנהלות הייתה מאוד רגישה, אומרת שני. בעלי עדיין הולך לבקר בקבר. הצוות של 'ניצוצות של תקווה' עם חברה קדישא עשו שם מקום מדהים. עשינו לו גם מצבה ובעלי פוקד את הקבר ביום השנה. הוא התינוק שלנו לכל דבר ועניין, היא אומרת. יש לנו משפחה מאוד עוטפת. ההורים שלי היו שם כל הזמן, תמכו ועודדו. אמא שלי אפילו שכנעה אותי לצאת לחופשה עם המשפחה מיד אחרי האובדן, אמרה לי שחייבים להמשיך, לא לשקוע.החיבור שנשארלאחר לידה שקטה, המיילדות מציעות להורים ליצור זיכרון מוחשי – לצלם את התינוק, להכין טביעת כף רגל או יד על קלף, מסבירה תניה לוי. אנחנו יודעות שהזוגות מאוד מעריכים את ערכת הזיכרון, אומרת תניה לוי. לפעמים הם הופכים את זה לקעקוע או לתליון.כמה שעות אחרי, כשהאם כבר במחלקת יולדות, המיילדת מגיעה לפגוש אותה שוב, מעניקה את מארז הזיכרון ומקיימת שיחה אישית. אני תמיד יוצאת משם בהרגשה שהשארתי איזה שביב של תקווה בתוך העצב הגדול, אומרת גולדמן.כחודשיים אחרי הלידה השקטה, מוזמנת האישה למרפאת יהב, שהוקמה במיוחד לנשים לאחר לידה שקטה. שם היא נפגשת שוב עם המיילדת, עובדת סוציאלית ורופא, ומקבלת ליווי רגשי ומקצועי. בפגישה אני תמיד מתעניינת איך עברו עליה החודשיים האלה, מי היה לצידה, ואם היא צריכה עוד עזרה, אומרת גולדמן. אנחנו נותנות מקום לאבל וגם לתקווה שנובטת לאט.ההחלטה – ממשיכים הלאהאחרי הלידה השקטה, שני אמרה לעצמה שהיא לא תיכנס שוב להיריון. אבל כמה חודשים לאחר מכן היא נקלטה, וב-1 ביולי 2025, שנה אחרי האובדן, נולדה רני. זה ממש ריפוי, אומרת שני. הכניס לנו המון אור לבית. ילדת קשת שצבעה את העולם בכל הגוונים המאושרים והשמחים.ההיריון היה לא קל, היו הרבה חרדות והייתי במעקב המרפאה להריון בסיכון של הלל יפה החל משבוע 30, כי הסיבה לאובדן ההיריון הקודם לא הייתה ברורה, היא מספרת.הלידה עצמה הייתה כבר סגירת מעגל. הייתה איתי מיילדת מהממת, תיקי, שהייתה מקסימה ורגישה ומאוד עזרה לנו לעבור את הלידה בטוב. אחרי הלידה, הגיעה גם המיילדת שרון גל, שליוותה אותי ברגישות אין קץ בלידה השקטה. היה לה חשוב לבקר אותנו, שני נזכרת.כיום, שני היא אמא לארבע בנות. רני בת ה-3.5 חודשים מביאה אור לדבריה חדש לבית. חשוב לי שידעו שלא משנה איזו לידה זאת, הכאב אותו כאב. אבל יש חיים אחרי ויש למה להמשיך ולא להתייאש, שני מסכמת. ולגבי הבנות שלה היא אומרת: חשוב שאם יש ילדים בבית – לדבר ולשתף, ולספר את האמת. אלו החיים. רצופים בסימני שאלה והפתעות. לא לתת לדברים לשקוע. היום שני, שעוד מעט גם תחזור לעבוד כגננת בגן הפרטי של אמא שלה, אוחזת ברני בידיים. אני בן אדם חזק ותכליתי, ויש לי אור חדש בידיים. תודה להשם שזכיתי להיות איתה ועם הבנות שלי.פעם אמרו שאישה לא תחזור לבית חולים שבו חוותה טראומה. אנחנו כאן בכדי להוכיח שזה אפשרי, אומרות לוי וגולדמן. מבחינתנו זה סימן שאנחנו עושות משהו טוב. יצרנו כאן תהליך שמכיל את הכאב וגם פותח פתח לריפוי ולחזרה לחיים. שני היא דוגמה חיה לכך. היא חזרה ללדת בהלל יפה את רני, התינוקת שצבעה את החיים מחדש. המיילדות שלנו עושות הכול בכדי לסלול לזוגות ולנשים האלו, שעברו חוויה כל כך קשה, דרך טובה לצמיחה, ועובדה היא שאנחנו פוגשות אותם פה שוב, בלידות הקשת.