עו"ס ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים בהסתדרות מאמינה שהעשייה של העובדות הסוציאליות מפרוץ המלחמה ועד היום נעשית בצורה יוצאת מן הכלל, למרות הקשיים שהמדינה מערימה עליהן: "העובדות הסוציאליות (89 אחוז מהמקצוע הן נשים) התייצבו למשימה מהיום שהתחילה המלחמה והגיעו לעבודתן גם תחת אש ואיום מחבלים. הן היו בבתי החולים הכלליים והפסיכיאטריים, בחמ"לים העירוניים ובאגפי ומחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. חשוב להבין שבמקומות מוכי מלחמה או אסון, כל התושבים הופכים להיות 'לקוחות' של מחלקת הרווחה רק מעצם היותם באזור במצב חירום, כך שמספר המטופלים שצריך להיות בתשומת לב אליהם ולספק להם שירותים מכפיל את עצמו פי כמה. 
"מי שהוצא מהסביבה הטבעית שלו נדחק לסירי הלחץ במלונות ובמרכזי המפונים. ומי שלא פונה, עדיין חווה חרדות, קשיים כלכליים וחוסר ודאות לגבי העתיד".
כיצד המדינה צריכה להתמודד עם השפעות המלחמה על השירותים החברתיים?
"מה שהמדינה עשתה שנים, כחלק מתפיסת עולם, הוא לקצץ ב'שומנים' של השירות הציבורי. היום אנחנו כבר במצב של 'אנורקסיה' והמערכות הגיעו מורעבות למלחמה. אם ניקח את תחום בריאות הנפש כדוגמה, לפני המלחמה מטופלים חיכו כשנה לטיפול במרפאות בקהילה או במסגרות אשפוז בבית חולים. כיום המצב החמיר. בית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע נאלץ מאז השבעה באוקטובר לתת מענה גם לתושבי העוטף וערי הנגב הצפוני ומגייס תרומות, כי המדינה לא הוסיפה לו תקציב.
"גם העובדות שמטפלות בנכי צה"ל, במשפחות שכולות ובנפגעי פעולות איבה במשרד הביטחון ובביטוח הלאומי הוצפו בפניות. רובן עברו לטפל ב-1,000 מטופלים על כל עובדת סוציאלית במקום ב-800 מטופלים לעובדת לפני המלחמה – כאשר לא מעט מהם הם פצועים חדשים הזקוקים לכל תשומת הלב. משרד הביטחון מציע למילואימניקים ששבו מהלחימה ואוצ'ר של 1,500 שקל לטיפולים נפשיים. מה יקרה עם מי שצריך 5 שנים של טיפול?!
"חשוב לציין שתקנים שבכל זאת נוספו לרשויות בעוטף, הם רק זמניים ומקשים על גיוס עובדים ועובדות חדשים, במיוחד כאשר עובדת סוציאלית יכולה לפתוח קליניקה פרטית ולקבל שפע של פניות".
על פי עו"ס חרמוני, עוד דבר בולט שקרה במלחמה הוא קבוצות העובדות הסוציאליות שנפתחו כדי לארגן התנדבויות, לעיתים למשך שבועות ארוכים. "העובדות הסוציאליות הפגינו מחויבות חברתית וציונות ואני גאה להיות יו"ר האיגוד הזה ולהצדיע להן על הכוחות המדהימים שלהן. עובדות הסכימו לשים את הקריירה העצמאית שלהן בצד והתגייסו בהתנדבות לשירות הציבורי. המדינה לא השכילה לאמץ אותן אח"כ, אפילו לא למשרה חלקית".
מה עובדות סוציאליות צריכות שיקרה כדי להצליח לעשות את העבודה שלהן?
"לעובדות הסוציאליות יש את כל הכלים להעניק מענה רגשי, חברתי וקהילתי לאוכלוסייה. כשאנחנו נכנסים לשגרת חירום, מי שנשאר עם מי שלא מצליח להמשיך את חייו, הם אנחנו.
"הנחנו תוכנית על שולחן הממשלה כשבועיים לאחר פתיחת המלחמה, לשיקום שירותי הרווחה באופן מידי ומתמשך. בין היתר ביקשנו לבנות סידור עבודה שיהפוך 1,500 משרות עו"סים שאינן מאוישות היום ליותר אטרקטיביות – הן מבחינת עומס עבודה, הן מבחינת שכר והן מבחינת הדרכה מקצועית שתמנע שחיקה. בנינו תוכנית לצמצום כמות המטופלים לכל עובדת ויצירת תקנים קבועים שיסייעו לגייס אנשים חדשים למערכת. שום דבר מזה לא התקבל עד כה.
"אגב, זה לא קשור בהכרח לממשלה כזו או אחרת, זו מדיניות שכל עוד 'הביוב' לא צף למעלה והעובדות הסוציאליות מחזיקות את האצבע בסכר אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא".
האם יש אתגרים חדשים במקצוע שצצו בעקבות המלחמה?
"את חלק מפרקטיקות ההתערבות נאלצנו לכתוב תוך כדי תנועה. למשל באירועים שנמשכים במשך חודשים ויוצרים חוסר ודאות גדול, כמו במקרה של מפונים או בסיטואציה של ילדים חטופים ששבו מעזה".
האם השפעות המלחמה יביאו בסופו של דבר לבשורה בתחום השירותים החברתיים?
"אולי בעוד חמש שנים. אנחנו נמנעות כרגע מלצאת למאבק מכיוון שהציבור לא יעמוד בכך והעובדים והעובדות הסוציאליים הם חלק ממרקם החברה הישראלית ומתמודדים בעצמם עם מילואים (רוב הקב"ניות הן עובדות סוציאליות), עם הרוגים ועם חטופים בסביבתם. ברגע שנזהה שהציבור מסוגל לעמוד בכך, נפעל בכל האמצעים שעומדים לרשותנו ונשיג את מה שמגיע לכלל האוכלוסייה: שירותים חברתיים הולמים ומתפקדים.
"את הנזקים שנגרמים היום בקרב קהילות יהיה הרבה יותר קשה לתקן בעתיד. אנחנו צריכים מדינה שרואה אזרחים לא לפי סקטורים, מדינה שלוקחת אחריות ומנהיגים שחושבים 10 שנים קדימה. העובדות הסוציאליות והנשמה היתרה שלהן, הן אלו שנותנות לי אופטימיות ומרץ להמשיך ולהיאבק. התשתית הטובה קיימת, לא צריך להמציא כלום, רק לעבות אותה. לעובדות הסוציאליות יש את היכולת, המדינה צריכה לתת את המשאבים".
"משברים ומלחמות גורמים לעלייה בהיקף האלימות בתוך המשפחה"
מבחינת עו"ס איילת בן דוד, עובדת סוציאלית לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ועו"ס משטרה באגף לשירותים חברתיים - שניהם בעיריית קריית מלאכי, אתגרי היום שאחרי המלחמה קשורים באופן ישיר למה שמתרחש דווקא בתוך החברה הישראלית.
"3-4 שבועות מפרוץ המלחמה התחלנו לראות עלייה של עשרות אחוזים בפניות למרכזים לטיפול באלימות במשפחה", היא מספרת. "רמת האלימות שכולם חשופים אליה וההיתר שניתן לאלימות, באים לידי ביטוי בעלייה בכמות וגם בחומרת ומסוכנות האלימות שאנחנו פוגשים. חשוב לציין שזו איננה תופעה שרווחת רק אצל שכבות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אלא פוגשת את כלל השכבות באוכלוסייה: רופאים, מורים, עו"ד וכן הלאה".
כיצד החברה הישראלית צריכה לדעתך להתמודד עם השפעות המלחמה, ואיך העובדים הסוציאליים יכולים לסייע בכך?
"מחקרים ברחבי העולם מראים באופן חד-משמעי שמשברים ומלחמות, כמו גם פוסט טראומה של גברים ששירתו בחזית, גורמים לעלייה בהיקף האלימות בתוך המשפחה. אנו צופים ומעריכים כי זה רק ילך ויחמיר, ובתום המלחמה עתיד להיות זינוק עצום נוסף בפניות לגורמים שמטפלים ומסייעים להתמודד עם אלימות. העובדים הסוציאליים הם אלו שכיום נותנים את המענה הקריטי והמשמעותי ביותר לכך במחלקות לשירותים חברתיים, מרכזי הטיפול, מקלטים ועמותות".
מה היית רוצה שישתפר במערכת כדי שתוכלי לעשות את העבודה שלך על הצד הטוב ביותר?
"המציאות בה פועלים כיום העובדים סוציאליים היא בלתי אפשרית. בתחום האלימות במשפחה בו אני עוסקת אנו פוגשים עומס שהוא בלתי נתפס. הוא שם אותנו באופן יומיומי בדילמות ממשיות כמו, במה לטפל קודם ותעדוף תמידי של מקרי חירום - מצב שלא מאפשר לנו לקדם מענים עבור שיקום ארוך טווח, טיפול ורווחה.
"חסרים המון עובדים סוציאליים וכוח אדם, קיים קושי בגיוס עובדים סוציאליים עקב תנאי השכר והעסקה, המערכות חסרות משאבים לעסוק בכלל הפגיעות, ומתגברת התחושה שאין מי שיטפל בפוסט-טראומה הלאומית הזאת שתפגוש אותנו בכל חלקי החברה.
"על אף שמדובר במקצוע עם הרבה סיפוק ומשמעות, באותה נשימה הוא גם מאוד קשה, חסר יוקרה, לא מתגמל וחשוף למתקפות והשתלחויות. ללא תמיכה כלכלית, כוח אדם מיומן, ותקצוב משמעותי לצרכים שעולים בקצב מסחרר בזמן המלחמה, לא נוכל לתפקד".
מה הדבר שהכי מדאיג אותך בהשפעות המלחמה?
"נשים נפגעות אלימות הן אוכלוסייה פגיעה כל השנה, ובחירום ובזמן מלחמה הנשים האלו בעצם משלמות את המחיר פעמיים. אנחנו כבר יכולים לראות כיצד המלחמה מחלחלת אל מחוץ לשדה הקרב. 14 נשים נרצחו בישראל (נכון לכתיבת שורות אלה) מאז פרצה מלחמת 'חרבות ברזל', שבע מתוכן נרצחו מתחילת השנה. אירועי הרצח הם ביטוי קצה לאלימות הפיזית, הנפשית או הכלכלית והיא חוצה מעמדות, מגזרים ומצב כלכלי–חברתי.
"במקביל, מפרוץ המלחמה חל זינוק חד במספר בקשות הנשק. משרד הרווחה, המשרד הממשלתי האמון על טיפול באלימות במשפחה, מחזיק במידע חיוני להערכת המסוכנות של מבקשי רישיונות הנשק – אך אינו שותף כלל להליך האישור. נוצר מצב בו ההקלות בתנאי הסף לקבל רישיונות נשק עלולות לסכן נשים שנמצאות בזוגיות אלימה ונמצאות תחת פחד מצמית וקיומי בתוך ביתן.
"המסר שהמדינה מבטאת בכך, הוא שכרגע יש לנו משימה הרבה יותר חשובה והיא האיום של הגורמים מבחוץ - ולכן מה יקרה לנשים בתוך הבית כתוצאה מזה, לא כל כך מעניין כרגע ולא שיקול בסל השיקולים".
האם השפעות המלחמה יביאו לבשורה בתחום השירותים החברתיים?
"אנחנו נמצאים כרגע במצב חירום מתמשך ובמשבר חסר תקדים אשר מביא לגידול חד בצורך במענים חברתיים. לצערי, אם לא תהיה הכרה ממשלתית ופעולת חירום מיידית בכדי לשקם את מערך השירותים החברתיים, אני לא רואה איך השפעות המלחמה מביאות לבשורה. להפך, אני רואה את המשבר רק הולך ומעמיק".
"החברה הישראלית עדיין לא מעכלת את מה שהיא חוותה בשבעה לאוקטובר"
עו"ס טל עובדיה, סגן מנהלת השירות הסוציאלי בבית החולים "ברזילי" באשקלון ואחראי על מערך בריאות הנפש טוען שהחברה הישראלית עדיין לא מעכלת את מה שהיא חוותה בשבעה באוקטובר. "עוד סיבה לוודא שכל המערכים שאחראים על טיפול ושיקום נפשי מתפקדים ושהשירות נגיש לכל מי שצריך ולא נמנע בשל סיבות בירוקרטיות וטכניות", הוא מדגיש.
איך מתמודדים עם השפעות המלחמה כעת ובעתיד?
"הכל התעצם מאז השבעה באוקטובר. מי שהתמודד למשל עם חרדה או הימנעות, חווה אותן מאז בעוצמה גבוהה יותר. יש כאן גם קולקטיב לאומי שחווה משהו ביחד ומקבל תזכורות על המצב גם כאשר הוא בוחר להתמקד בבועה של עצמו. אנחנו עסוקים כרגע בהישרדות בכל הרמות וייקח זמן לעכל ולדבר על הדברים.
"עבור אנשים שחוו טראומה או נאלצו לעבור פינוי, ההתמודדות קשורה לשמירה על סדר יום והשתלבות בקבוצה, כך שיש פחות זמן לשקוע במחשבות על הבית אליו נחזור, אם בכלל. מי שרק מעביר את היום נמצא בסיכון מוגבר להיכנס לדיכאון. האתגר הוא לייצר לאנשים סיבה לקום בבוקר ולשמור להם על מורשת וזהות".
מה חסר כרגע לעובדים הסוציאליים כדי לעשות את העבודה שלהם?
"ללא ספק תקינה. ברגע שיוסיפו תקנים לעוד עובדים סוציאליים במערכת, הטיפול יהפוך ליותר איכותי. יש מקום לאפשר לעובדים לעבוד ברווחה כלכלית ועם כמות מטופלים מותאמת.זו המחויבות שלנו גם כלפי המטופלים שזקוקים לאיש מקצוע שעבר הכשרה מקצועית מתאימה ולא למתנדב זמני, עם כל הערכה".
מה השתנה מבחינתכם מאז השבעה באוקטובר?
"למעגל שירותי הרווחה נוספו אנשים שקודם לא היו פונים לשירות הציבורי. מעבר לכך, העובד הסוציאלי נדרש הרבה פעמים לתת מענה כשבמקביל גם הוא והמשפחה שלו בסכנה.יש לנו עובדת סוציאלית שמגיעה לטפל בחיילים בזמן שהבן שלה פצוע פה בבית החולים, ועובדת נוספת שאיבדה את הבן שלה בפסטיבל נובה וחזרה אלינו לעבודה. לעובד סוציאלי יש את תחושת המשמעות והידיעה שבאמת צריכים אותו, אבל זה שוחק וקשה".
למרות שהתרגל כתושב אשקלון לסבבי ירי, עובדיה מתאר את המראה החריג של העיר בזמן שיא המלחמה כסצנה מסרט. "הכל נראה לרגעים נטוש ועם רמזורים שלא עובדים. חלק מהתפקיד שלנו הוא להכין את האנשים שבזמן חירום יצטרכו להתייצב בעבודה תוך כדי אזעקות. גם המשפחה שלי הבינה את המקום שאני נמצא בו ואפשרה לי להיות מרוכז בעבודה למרות החששות".
האם המלחמה תביא לדעתך לבשורה בתחום השירותים החברתיים?
"המלחמה הוכיחה את החשיבות הקריטית של שירות ציבורי-חברתי מתפקד שנותן מענה. אם אחרי אירוע כזה לא תהיה דחיפה קדימה לשירות מקצועי, נגיש ואיכותי לתושבים, אפשר לקחת את המפתחות ולסגור פה הכל. זה תלוי במי שמקבל החלטות ולאן הולך התקציב. התקינה היא המפתח לרווחת הציבור".