ביסוס של סדרה על נוסחה מוכרת הוא לא דבר חדש, אבל לאחרונה יש תחושה חזקה שהרבה סדרות חוזרות לשטנצים המוכרים שלמדנו לאהוב. "ריצ'ר", למשל, עושה פלאים באמזון פריים בתור סדרת אקשן גנרי בטעם של פעם כשבמרכזה גיבור הטרוסקסואלי, לבן ופריבילג. לא בטוח שרשת CBS האמריקאית לקחה משם השראה, אבל היא מצטרפת למסיבה עם גיבור משלה בסדרה החדשה "כללי המשחק" ("Tracker"), שהפרקים הראשונים שלה כבר הגיעו לישראל בדיסני+.
הביג שוטס ב-CBS שמו כמות ז'יטונים מכובדת על שולחן ההימורים הטלוויזיוני. הפרק הראשון של "כללי המשחק" שודר בתחילת פברואר בסלוט השידור הנחשק שאחרי משחק הסופרבול - מה שמצביע על אמון גדול שנתנו מקבלי ההחלטות ביוצר הסדרה בן ווינטרס. ווואלה, ההימור השתלם. אף על פי שאין בה שמות מפוצצים וכוכבים הוליוודיים מנצנצים, בטח לא כאלה שהקהל הישראלי מכיר, הסדרה זכתה לביקורות טובות, הוכתרה כהצלחה וחודשה תוך רגע לעונה שנייה.
גיבור הסדרה, בעל השם האמריקאי הגנרי בתבל קולטר שו (ג'סטין הארטלי), עובד למחייתו כסוג של גשש-בלש פרטי ומאתר נעדרים ברחבי ארצות הברית תמורת פרס כספי. צוות הבק-אופיס של שו כולל את שתי המפעילות שלו, ולמה וטדי, ואת בוב, איש הטכנולוגיה והמחשבים. הסדרה מתבססת על הנוסחה המוכרת שבה כל פרק עוסק במקרה אחר שהגיבור צריך לפתור, כשברקע מרחף סיפור דהוי של עבר טראומתי שרודף אותו.
"כללי המשחק" היא הכל חוץ ממקורית. היא שואבת השראה מסדרות שגדלנו עליהן, כשבכל פרק עמדה בפני הגיבור הראשי תעלומה שעליו לפתור תוך חצי שעה במקסימום. "צוות לעניין", "מקגייוור", ו-"משמר המפרץ" הן רק חלק מהדוגמאות לז'אנר שלם ששלט בטלוויזיה בשנות ה-80 וה-90. ואולי זה סוד הקסם של הסדרה ומה שהביא להצלחתה המאוד מפתיעה: הרצון של המיליניאלז לחזור אחורה, לזמנים שבהם דברים היו פשוטים יותר. בלי עלילות מסובכות, תסריטים מפותלים או דמויות מורכבות שזקוקות לסיוע נפשי דחוף בעמותת ער"ן. "כללי המשחק" היא בבחינת "גומרים הולכים", כשכל פרק מנותק מזה שבא אחריו. הקסם שלה טמון בקז'ואליות שהיא מציעה לצופה הממוצע, שמחפש תוכן פשוט וקליל שמתאים לצפייה תוך כדי ארוחת הצהריים, כי למי יש זמן עכשיו לראות פרק של שעה בנטפליקס, צריך להוציא את הילדים מהמסגרות.
מי שמגלם את קולטר שו הוא ג'סטין הארטלי. לפני שתרוצו לבצע עליו חיפוש בגוגל, נעשה לכם את זה קל: הוא גילם את החץ הירוק ב"סמולוויל" המצליחה, נתן גיחה ב"נקמה" וכיכב בתפקיד ראשי בסדרה "החיים עצמם". מעבר לזה, הוא תרם את קולו למספר סרטי אנימציה והגיח בתור חשפן בסרט "אימהות רעות 2". בכל זאת, לא מדובר בכוכב על-חלל, וזה מתחבר לאותו הקונספט שתואר בפסקה הקודמת ולהימור של רשת CBS. הארטלי הוא לא הבחירה הראשונה שתמשוך קהלים ובטח שלא שחקן עילית, אבל זה עובד, והוא חמוד והוא אחלה בתור גשש שהוא כאילו מאצ'ו אבל סופר רגיש.
בכל מה שקשור לתוכן, אתם לא הולכים ליפול מהכיסא. "כללי המשחק" רצה על קו מאוד גנרי, מוכר וקצת עתיק. בנוסף לזה, לקולטר יש עסק לא סגור עם אחיו, שאותו הוא מאשים ברצח אביהם. הסיפור האישי של קולטר מקבל במה מכובדת ומסקרנת בפרק הראשון, אבל ככל שהסדרה מתקדמת הוא הולך ומתמסמס עד שהוא מתפייד לו כמעט לחלוטין, למעט אזכורים בודדים פה ושם. אם ווינטרס היה נותן מקום נרחב יותר לסיפור הטראומתי של הגיבור ומאפיין אותו בצורה עמוקה יותר, מעט מורכבת ופחות שטוחה, הסדרה הייתה הרבה יותר טובה. גם אנשי הצוות המצומצם של שו לא מקבלים מקום בסיפור ולמעט הבלחות של שניות עד דקות בודדות, אין שום מידע עליהן, מי הן, מאין באו, לאן הן הולכות ולמה הן כאן בכלל. בסופה של ביקורת, אפשר להגיד ש"כללי המשחק" היא סדרה רגילה ליום רגיל, כמו חולצה פשוטה ויומיומית, לא מכוערת אבל לא גם לא יפה. ההנאה אולי מובטחת, אבל עונה שנייה? רשת CBS קצת עפה על עצמה.