אחרי תקופה לא קלה שעברה הקבוצה תחת ידיו של המיליארדר ארקדי גאידמק, בית"ר ירושלים רושמת היום היסטוריה, כשהיא עוברת לבעלותם של אנשי העסקים האמריקאים דן אדלר ואדם לוין.
אדלר, בנו של ניצול שואה, הוא איש עסקים מצליח העוסק בתחום הבידור בעיקר, שניסה לאחרונה, ללא הצלחה, להיבחר לקונגרס האמריקאי מטעם המפלגה הדמוקרטית. אדלר מכהן כמנכ"ל חברת "מדיה איגלס", חברה לייעוץ אסטרטגי ומשמש כמנהל חברת ההשקעות "קריטריון קפיטל פרטנרס". הוא פעיל במספר ארגוני תרומות ברחבי העולם, הפיק סרטים קצרים התומכים בתושבי בורמה ובמהלך הקמפיין שלו לקונגרס הפיק סרטונים העוסקים במאבק בגזענות.
וזה עוד לא הכל: אדלר משמש כדירקטור ב-"Israeli Policy Forum", גוף יהודי אמריקאי שפועל לפתרון של שתי מדינות במזרח התיכון, פלסטינאית וישראלית. אדלר הוא גם יועץ מיוחד לארגון "זרעים של שלום" שמדי שנה מקיים מחנות קיץ משותפים לילדים פלסטינאים וישראלים.
באתר הרשמי של בית"ר ירושלים דיווחו היום ש"לרוכשים החדשים יש היסטוריה עסקית בישראל והם פעילים מאוד בקרב הארגונים היהודים והקהילות היהודיות באמריקה. מעבר להבאת אומנים שונים לישראל במסגרת הקריירה שלהם בתעשיית הבידור, הרוכשים פעילים מאוד בקרב ארגוני צדקה שונים בישראל כגון מגדל אור, חזון ישעיה, OLP) מחשב לפטופ לכל ילד), ישראייד ואיחוד הצלה".
עוד נכתב באתר הרשמי של המועדון ש"הבעלים החדשים, הדגישו שהם רואים בבית"ר ירושלים מותג על שיכול לחזור להיות מוביל לצד היות הקבוצה מותג שבאמצעותו הם יכולים לקדם את תדמיתן של ישראל ושל ירושלים בעולם כולו. הם הבהירו שההשקעה בבית"ר היא מבחינתם השקעה לטווח הארוך והדגישו שבכוונתם להיאבק ללא פשרות בכל גילוי של אלימות, גזענות וחוסר הגינות בקבוצה".
"אולי זה מה שירחיק את לה פמיליה מהיציעים"
תגובות האוהדים לפרסום זהותם של הרוכשים החדשים דווקא לא צפויות. צחי בדרה, אוהד של בית"ר ירושלים, קובע ש"הגיע הזמן להחזיר את הקבוצה לנורמליות". בדרה מדיר את רגליו מהמגרשים בשנים האחרונות בעקבות הגזענות ביציעים. "זה לא משנה מי הבעלים, כל עוד הוא אוהב את המועדון, ושהוא בא כדי להישאר. ואם על הדרך זה מה שירחיק את נערי לה פמיליה, שעושים יותר נזק מתועלת – דיינו", אמר.
"לה פמיליה", אליו מתייחס בדרה, הוא ארגון האוהדים הקיצוני של בית"ר ירושלים שמונה, לפי הערכות שונות, בין מאות לאלפי אוהדים. הארגון מתגאה במעשים אלימים נגד אוהדים של קבוצות יריבות ובאג'נדה פוליטית ימנית קיצונית, שמתבטאת בשירי נאצה, לרוב כנגד ערבים. "פעם, לפני שהיה לה פמיליה, בית"ר הייתה מביאה 4,000 איש, גם למשחקי סוף עונה נגד עירוני ראשון", מספר בדרה בנוסטלגיה, "בגלל הגרעין הבעייתי הזה, אנשים לא רוצים לבוא, לא רוצים להזדהות, לא רוצים להיות מקוטלגים כחלק מהאספסוף האלים הזה. אולי זה מה שאנחנו צריכים - שיבוא איזה שמאלן, שיגיד שבית"ר זו קבוצה של שלום ושימנה שני קפטנים - ערבי ויהודי. אם זה מה שיעשה טוב לקבוצה, אני מברך".
ד', אוהד שרוף של הקבוצה שהעדיף לשמור על עילום שם ("שהחבר'ה בפמיליה לא ידעו שאני מדבר איתך"), לא מתעניין יותר מדי בזהות הבעלים. "לא אכפת לי אם הוא ליכודניק או מערכניק, העיקר שיחזיק את הקבוצה עם הראש מעל המים", הוא אומר, אך ישר מסייג את עצמו, "רק שלא יחשוב שהוא קובע לבד, יש לבית"ר מאות אלפי אוהדים שהיו בבית"ר לפניו ויהיו שם אחריו". על שחקן ערבי בבית"ר הוא לא מוכן לשמוע, "בבית"ר ירושלים לא ישחק ערבי, נקודה, סוף פסוק. האוהדים יעדיפו שהקבוצה תתפרק מאשר שיהיה ערבי בבית"ר."
ויש גם משאלה אופטימית, אולי אוטופית, של האוהד השפוי צחי בדרה: "אני בטוח, שאם ניקח אליפות, ואת שער האליפות יבקיע שחקן ערבי, גם בלה פמיליה ישמחו. ואולי זה גם ילמד אותם משהו על דו קיום".