היא כותשת בליגה, רומסת בגביע, והולכת על כל התארים בקצב של שאול לדני. רחמנות? חמלה? סנטימנטים לסמלים? הצחקתם את רן קוז׳וך.
דימונה בסיבוב ח׳ והפועל ת״א בחצי הגמר קיבלו יחס דומה. הקטר הבאר שבעי דרס את שתיהן בניוטראל. תחנתו הסופית - במות השמחה. הדרך לאליפות השישית ולדאבל היסטורי הולכת ומתקצרת.
רק רומנטיקנים חסרי תקנה נתנו סיכוי לסינדרלה לתפוס את הכרכרה לפני שתהפוך לדלעת. בחימום וברבע השעה הראשונה אליניב עוד היה בעניינים. כמחווה של רצון טוב, אוהדי האקסית כיבדו אותו בתשואות חן, והעידוד הסטריאופוני משני המחנות בוודאי חימם את ליבו. אלא שהתוכנית האומנתית נגמרה ברגע שאמיר גנאח (כשרון ענק, מתי כבר יבינו שהספסל לא בשבילו?) התעלל במגן שלו, וארנולד גריטה נתן בראש באין מפריע. פעמיים מצד שמאל, בשיטת העתק והדבק. בסלון ביתו הממוזג, רגל על רגל, הקמרוני מזיע יותר. זה עבד בשיטת הזבנג וגמרנו. ארבע חתיכות במחצית, והחמישי לקינוח בעשרה שחקנים.
מול העוצמות של מוליכת הטבלה, העולה החדשה שלפה את נשק יום הדין: סתיו טוריאל והחבר׳ה מאוסישקין. טוריאל שווה קבוצה גדולה והפועל כרגע קטנה על מידותיו. הבשורה באה מהיציעים: רק אוהדים אמיתיים נכנסים לאקסטזה בעקבות שער מצמק בגארבג׳ טיים; והם בחברה טובה. בגיברלטר הננסית כמעט הכריזו על חג לאומי לאחר ההפסד המכובד (6:1) לסקוטלנד במוקדמות היורו. אבל אם תשאלו את ספרא מה מרגש אותו בכדורגל, סביר להניח ש״ניצחון״ במחצית השנייה (ותבוסה בתום 90 דקות) לא ממש עושה לו את זה. מה שכן, הוא ומאמנו קיבלו שיעור חשוב בתיאום ציפיות. מותר לצפות למקצה שיפורים, עם הכנה לחגיגות העלייה הרשמיות, בשני הבא מול הפועל רמת גן.
איך שגלגל מסתובב לו: לפני כשנתיים אדומי תל אביב וסלובודן דראפיץ׳ חטפו מברדה שישייה כשעמד על הקווים בטרנריה. האיש שהזיז אותו משם שוב הביא לו את החלסטרה. עד שאליניב התאושש מההפסד למכבי פתח תקווה בגמר הקודם, בא קוז׳וך (שניצח אותו לפני שנה) ופתח לו את הפצעים. ״לפני הכול אנחנו חברים״, אמר המאמן המנצח ברצינות תהומית. ברדה וקוז׳וך חברים? לא היינו בונים על זה.
