והיו סיבות רבות להפסד הזה - אבל לפחות לדעתי, מה שהודגש אתמול בפער שבין מכבי ת"א הדי נרפית שהתפרקה מול בית"ר, לבין מכבי החזקה והדומיננטית (בעיקר במחצית השנייה) נגע לשני שחקנים - אושר דוידה וגבי קניקובסקי. שני שחקני מפתח במכבי ת"א, שמשום מה בשבועות האחרונים פחות שיחקו. בטדי, שניהם לא פתחו בהרכב - ונכנסו רק כמחליפים. באופן אבסורדי, הרגע שבו מכבי ת"א הבקיעה והיתה הכי מסוכנת במחצית השנייה - הגיע מדוידה, שכבש את השער המצמק והלחיץ את בית"ר (עד הבומבה של ירין לוי).
האם מדובר בהפנמה של טעות, או בצעד טקטי שסייע לה לנצח משחק נקודתי (וחשוב)? נחכה ונראה, עד המשחק הבא של מכבי ת"א. אבל אם יש מסר שיצא מהמשחק בסמי עופר (חוץ מהדומיננטיות של דור פרץ), היא שהדרך לאליפות שנייה ברציפות של מכבי ת"א עוברת דרך הצמד - שבמידה רבה, העניק לה את האליפות הקודמת. המהירות והחדות של דוידה, ויכולת המסירה של קניקובסקי, הם יתרונות שמכבי ת"א צריכה לשמר - אם היא רוצה להניף את התואר בסוף העונה. אחרת, יהיה לה מאוד מאוד קשה.
מה מוכיחה טבריה לכדורגל שלנו? קודם כל, שכמאמר הביטוי השחוק - לא באמת צריך הרבה כדי להישאר. מספיק לשרוד את העונה הסדירה בקשר עין סביר עם התחתית, ופלייאוף תחתון טוב יכול להעניק לך את הכרטיס לליגת העל. ריצה של כמה ניצחונות בפלייאוף בהחלט תספיק כדי להשיג את המטרה.
אבל בעיקר, זו תעודת כבוד לעמידות וליכולת לנשום. כי טבריה, בניגוד לכל היריבות שלה לתחתית (סכנין, אשדוד, מכבי פ"ת והפועל חדרה), לא מיהרה לפטר או להחליף מאמן. היא המשיכה עם אלירן חודדה מהליגה השנייה (עוד צעד שנוי במחלוקת), נתנה לו ולקבוצה שלו להתאקלם, והרוויחה בענק.
שימו לב לקו העלייה המדהים של טבריה, לפחות סטטיסטית: בסיבוב הראשון היו לה 9 נקודות מתוך 39 (23% הצלחה), בסיבוב השני כמות הנקודות הוכפלה (18 נק`, 46%) ובפלייאוף - יש לה כבר 9 מ-15 (60%). למה זה? גם בגלל כמה מהלכים נקודתיים (כמו ההחתמה של מיכאל אוחנה, למשל), אבל גם בגלל היכולת להוריד את הראש, לתת אמון בשחקנים ולהמשיך הלאה.
ואת הרוח הזאת בדיוק היא תצטרך לשמר לקראת העונה הבאה. כי "משבר האלבום השני" בדרך - למרות עונה מרשימה, טבריה גם בעונה הבאה תהיה הפייבוריטית הברורה לרדת (בטח לאור שתי העולות החזקות שיגיעו, ככל הנראה, מהלאומית). אבל אם היא תמשיך לשמור על השקט, על הבסיס בסגל ועל המאמן - גם בעונה הבאה, אסור יהיה להספיד אותה. אפילו אחרי סיבוב עם כמות נקודות חד ספרתית.
גם מכבי פ"ת תגיע למשחק החשוב מול אשדוד בשבוע הבא במצב מצוין - נכון, היא לא ניצחה, בעיקר בגלל שורת החמצות ונדב זמיר אחד, אבל היא מגיעה ביכולת טובה מאוד, רעננה יחסית ומעל הכל כזו שמשחקת בבית שלה. למכבי פתח תקווה יש מספיק כלים, ונדמה לי שגם את המצב הדרוש, כדי לשרוד.
מה שמשאיר אותנו עם מ.ס. אשדוד. ולמ.ס. אשדוד היתה הזדמנות נדירה במשחק בדוחא. בגלל העובדה שמכבי פ"ת לא ניצחה, אם היא היתה מנצחת - זה כמעט היה סוגר מעשית את הסיפור בשבוע הבא. אבל אשדוד לא רק שלא ניצחה, אלא כמעט ולא היתה מסוכנת. היא באה למחזור הלפני אחרון כשהיא בכושר הכי רע מבין השלושה, וזו נורת האזהרה החמורה ביותר עבור חיים סילבס - למרות שהיא נכון לעכשיו מעל הקו, בהחלט יכול להיות שאת העונה היא תסיים מתחתיו.
המנצח: דור פרץ. כל מילה מיותרת לגבי הקשר של מכבי ת"א. אתמול, הוא הגיע ל-10 שערים (השלישי במכבי ת"א עם ספרות כפולות, אחרי פטאצ`י ודור תורג`מן) - אבל מעל הכל, הגיעה התחושה שהוא התעלה ברגע המתאים. מכבי ת"א היתה זקוקה לא רק לשחקן מוביל, אלא בעיקר לדמות מנהיגותית - שתוביל אותה בקילומטר האחרון במרתון. פרץ נראה כמו האיש הזה, והופעה חזקה ויציבה כמו אתמול - גם הופכת אותו למועמד לגיטימי לשחקן העונה. אם וכאשר, כמובן.
המפסיד: רוני לוי. כן, הפועל חיפה אולי עשתה את שלה כשהיא הגיעה לפלייאוף העליון - ועדיין, אפשר היה לצפות שהיא תתן מעט יותר פייט לגדולות. מאז תחילת הפלייאוף העליון, הפועל חיפה ניצחה רק פעם אחת, ומול שתי המתמודדות לאליפות היא עם מאזן של 8:2 בשערים (ואפס מתשע). זה לא באמת יגרע מעונה טובה של האדומים מהכרמל, אבל כן הופך את הקבוצה של רוני לוי למפסידה של התקופה.
המספר החזק: 7. כי אם תרצו המחשה פרסונלית לעונה שעוברת על עירוני טבריה - שימו לב לסטניסלב בילנקי. החלוץ האוקראיני הקצת גמלוני, שבמכבי נתניה בקושי כבש, הפך לסמל המהפך של טבריה - בעונה הסדירה היו לו רק 3 שערים, אבל בפלייאוף הוא כבר יותר מהכפיל את הכמות; 4 שערים ב-5 משחקים, כולל צמד נגד ק"ש ושער חשוב אתמול. שחקנים חשובים מתעלים במשחקים החשובים, ובילנקי בהחלט מוכיח את עצמו - ברגע שבו זה משנה באמת.
השם החם: מיכאל אוחנה. כי איזה כיף זה מיכאל אוחנה. קחו שנייה, תראו את הבישול שלו לשער של בילנקי - ותגידו שלא התגעגעתם. דיברתי על אוחנה כבר בשבוע שעבר, והשילוב שלו עם היכולת של בילנקי מהסעיף הקודם - זה, יותר מכל, מה שהעיף את טבריה למעלה בפלייאוף התחתון. וחוץ מזה, זה היה פשוט עוד רגע יפהפה של כדורגל - מהסוג שדי חסר בנוף שלנו. אחלה מיכאל, ויוה אוחנה. רק תן לנו עוד מזה.
אל תשכחו את: הפועל באר שבע. כי כאמור, מאבק האליפות/רכבת השדים, שוב שמה את ב"ש בעמדה הלא קלה של מי שצריכה לענות ולעמוד בלחץ - למכבי ת"א זה הלך פחות נגד בית"ר. המשחק הזה של ב"ש נגד מכבי נתניה הוא, שוב, מבחן לתיאוריית ה"בלתי שבירים" - שנוצרה במשחק הקודם. וזה לכאורה לא הוגן, כי ב"ש בכל מובן עושה עונה נפלאה - אבל ככה זה כשיש לך יריב כמו מכבי ת"א שנושף בעורף. היא צריכה לבוא מוכנה לכל אתגר, מכאן ועד שריקת הסיום. וזה מתחיל מול מכבי נתניה - ואם מישהו חושב שיהיה לב"ש קל, שיזכיר לה כמה קשה היה לקחת את הנקודות בפעם הקודמת שהיא היתה שם.
המפסיד: רוני לוי. כן, הפועל חיפה אולי עשתה את שלה כשהיא הגיעה לפלייאוף העליון - ועדיין, אפשר היה לצפות שהיא תתן מעט יותר פייט לגדולות. מאז תחילת הפלייאוף העליון, הפועל חיפה ניצחה רק פעם אחת, ומול שתי המתמודדות לאליפות היא עם מאזן של 8:2 בשערים (ואפס מתשע). זה לא באמת יגרע מעונה טובה של האדומים מהכרמל, אבל כן הופך את הקבוצה של רוני לוי למפסידה של התקופה.
המספר החזק: 7. כי אם תרצו המחשה פרסונלית לעונה שעוברת על עירוני טבריה - שימו לב לסטניסלב בילנקי. החלוץ האוקראיני הקצת גמלוני, שבמכבי נתניה בקושי כבש, הפך לסמל המהפך של טבריה - בעונה הסדירה היו לו רק 3 שערים, אבל בפלייאוף הוא כבר יותר מהכפיל את הכמות; 4 שערים ב-5 משחקים, כולל צמד נגד ק"ש ושער חשוב אתמול. שחקנים חשובים מתעלים במשחקים החשובים, ובילנקי בהחלט מוכיח את עצמו - ברגע שבו זה משנה באמת.
השם החם: מיכאל אוחנה. כי איזה כיף זה מיכאל אוחנה. קחו שנייה, תראו את הבישול שלו לשער של בילנקי - ותגידו שלא התגעגעתם. דיברתי על אוחנה כבר בשבוע שעבר, והשילוב שלו עם היכולת של בילנקי מהסעיף הקודם - זה, יותר מכל, מה שהעיף את טבריה למעלה בפלייאוף התחתון. וחוץ מזה, זה היה פשוט עוד רגע יפהפה של כדורגל - מהסוג שדי חסר בנוף שלנו. אחלה מיכאל, ויוה אוחנה. רק תן לנו עוד מזה.
אל תשכחו את: הפועל באר שבע. כי כאמור, מאבק האליפות/רכבת השדים, שוב שמה את ב"ש בעמדה הלא קלה של מי שצריכה לענות ולעמוד בלחץ - למכבי ת"א זה הלך פחות נגד בית"ר. המשחק הזה של ב"ש נגד מכבי נתניה הוא, שוב, מבחן לתיאוריית ה"בלתי שבירים" - שנוצרה במשחק הקודם. וזה לכאורה לא הוגן, כי ב"ש בכל מובן עושה עונה נפלאה - אבל ככה זה כשיש לך יריב כמו מכבי ת"א שנושף בעורף. היא צריכה לבוא מוכנה לכל אתגר, מכאן ועד שריקת הסיום. וזה מתחיל מול מכבי נתניה - ואם מישהו חושב שיהיה לב"ש קל, שיזכיר לה כמה קשה היה לקחת את הנקודות בפעם הקודמת שהיא היתה שם.
