הפועל באר שבע כבר חשבה שאיבדה את הלדר לופס בקיץ האחרון. המלחמה עם איראן גרמה לדאגה אצל המגן הפורטוגלי הוותיק, אך בסופו של דבר העניינים נרגעו והוא חתם על חוזה חדש אצל מחזיקת הגביע. כעת בראיון בפורטוגל הוא מספר על הסיבות שהובילו להחלטה.
"זה לא היה קיץ קל", אמר לופס, "אחד היותר משוגעים. היו לי מספר הצעות מפתות לחזור לפורטוגל ונראה היה שזה בלתי נמנע. דיברתי עם המשפחה שלי, המלחמה גרמה לי להסס, אבל החלטתי להישאר מסיבות כלכליות וגם כי עדיין יש לי אמביציות לזכות בתארים ולשחק במפעלים האירופאים".
"תודה לאל, כבר זכינו בתואר הראשון וכעת אנחנו רוצים לנסות להגיע לשלב הליגה באירופית", המשיך המגן, "זה לא יהיה קל, אבל נילחם. מאז שהגעתי לישראל, החיים פה נורמליים. לא היו אזעקות, שום דבר לדאוג לגביו. עברתי בעיר וראיתי בניינים שנפגעו מטילים. אני יודע שבית החולים נפגע, אבל בצורה מוגבלת. אני לא ראיתי השלכות משמעותיות בעקבות מה שקרה, ואני רואה סביבה רגועה ובטוחה".
"הגעתי מאוחר לאימונים בעקבות חוסר הוודאות. כשהתחילה המלחמה, הקבוצה יצאה לפולין. החמצתי את זה והגעתי למחנה רק בסוף הקונפליקט. נחתתי וישר שיחקתי 20 דקות במשחק אימון. ארבעה ימים לאחר מכן, שיחקתי 90 דקות מול לבסקי סופיה ולאחר מכן הגיע הדובדבן בקצפת: זכייה בסופר קאפ. לא היו תנאים מינימליים של מנוחה, אבל הצלחנו לזכות".
לופס כבר בן 36, אבל הוא לא חושב על סוף הקריירה: "אני עדיין רוצה לזכות בתארים עם המועדון, להיכנס למפעלים האירופאיים ולעשות עוד עונה טובה עם כמה שיותר משחקים. אני נהנה כרגע ואני מרגיש שאני מסוגל לשחק עוד כמה שנים"
"הפועל ב"ש שמרה על הבסיס של הסגל, ואנחנו בונים קבוצה חזקה יותר מהעונה שעברה. מספר הזרים גדל משישה לשמונה וזה יכול לשפר את האיכות של הקבוצות בליגה. אנחנו עדיין לא בסגל מלא, חסרים לנו 2-3 שחקנים, אבל כבר עכשיו אפשר לראות שנהיה תחרותיים. אנחנו יודעים שיהיה קשה למצוא שחקנים שיתנו ערך מוסף, בגלל שהמלחמה גרמה לאנשים לדאוג", סיכם.
"זה לא היה קיץ קל", אמר לופס, "אחד היותר משוגעים. היו לי מספר הצעות מפתות לחזור לפורטוגל ונראה היה שזה בלתי נמנע. דיברתי עם המשפחה שלי, המלחמה גרמה לי להסס, אבל החלטתי להישאר מסיבות כלכליות וגם כי עדיין יש לי אמביציות לזכות בתארים ולשחק במפעלים האירופאים".
"תודה לאל, כבר זכינו בתואר הראשון וכעת אנחנו רוצים לנסות להגיע לשלב הליגה באירופית", המשיך המגן, "זה לא יהיה קל, אבל נילחם. מאז שהגעתי לישראל, החיים פה נורמליים. לא היו אזעקות, שום דבר לדאוג לגביו. עברתי בעיר וראיתי בניינים שנפגעו מטילים. אני יודע שבית החולים נפגע, אבל בצורה מוגבלת. אני לא ראיתי השלכות משמעותיות בעקבות מה שקרה, ואני רואה סביבה רגועה ובטוחה".
"הגעתי מאוחר לאימונים בעקבות חוסר הוודאות. כשהתחילה המלחמה, הקבוצה יצאה לפולין. החמצתי את זה והגעתי למחנה רק בסוף הקונפליקט. נחתתי וישר שיחקתי 20 דקות במשחק אימון. ארבעה ימים לאחר מכן, שיחקתי 90 דקות מול לבסקי סופיה ולאחר מכן הגיע הדובדבן בקצפת: זכייה בסופר קאפ. לא היו תנאים מינימליים של מנוחה, אבל הצלחנו לזכות".
לופס כבר בן 36, אבל הוא לא חושב על סוף הקריירה: "אני עדיין רוצה לזכות בתארים עם המועדון, להיכנס למפעלים האירופאיים ולעשות עוד עונה טובה עם כמה שיותר משחקים. אני נהנה כרגע ואני מרגיש שאני מסוגל לשחק עוד כמה שנים"
"הפועל ב"ש שמרה על הבסיס של הסגל, ואנחנו בונים קבוצה חזקה יותר מהעונה שעברה. מספר הזרים גדל משישה לשמונה וזה יכול לשפר את האיכות של הקבוצות בליגה. אנחנו עדיין לא בסגל מלא, חסרים לנו 2-3 שחקנים, אבל כבר עכשיו אפשר לראות שנהיה תחרותיים. אנחנו יודעים שיהיה קשה למצוא שחקנים שיתנו ערך מוסף, בגלל שהמלחמה גרמה לאנשים לדאוג", סיכם.
