אם יש משהו שלמדנו בחיים שלנו, בטח במדינת ישראל, הוא ששנה יכולה להיות תקופת זמן שבה החיים שלנו יתהפכו מהקצה אל הקצה, שמה שאפילו לפני שבוע היה נראה לנו נורמלי וטבעי, יהפוך פתאום למשהו שכאילו נלקח מחיים אחרים. גם בספורט ובכדורגל, עניין הרבה פחות חשוב בטח בימים האלו, המון יכול להשתנות בשנה. תשאלו את אוהדי ליברפול, שבשבועות האחרונים משפשפים את העיינים למראה ההתנהלות של קבוצתם בחלון ההעברות.
אם נלך רק קיץ אחד אחורה, התסכול בקרב מחנה האוהדים האדום שבר שיאים. אחרי העזיבה של יורגן קלופ, הם צפו בקבוצתם נכשלת פעם אחר פעם במטרות שהציבה לעצמה, או לפחות שנטען בתקשורת שהציבה. היא לא הצליחה להחתים את צ`אבי אלונסו כמאמן, ראתה את ג`וד בלינגהאם בוחר בריאל מדריד על פניה, וגם ההעברה של מרטין סובימנדי כשלה ברגע האחרון. עם מאמן לא מנוסה בפרמיירליג דוגמת ארנה סלוט, עם הגעגועים לקלופ ועם אוהדי יריבות שכבר חגגו לאיד וטענו כי תור הזהב של ליברפול נגמר, העתיד נראה עגום עבור המרסייסייד. ותראו איפה הם היום.
ארנה סלוט הימם את הכדורגל האנגלי עם אליפות שלא הוטלה כמעט בספק למשך יותר מחצי עונה, והוא עשה זאת אחרי קיץ ללא רכש (פרט לפדריקו קייזה שכמעט ולא שיחק), כשהוא מצליח להמציא מחדש את ריאן חראבנברך, לשדרג את דומיניק סובוסלאי, לואיס דיאס וקודי גאקפו, ומעל הכל לקבל עונות שיא מווירג`יל ואן דייק ומוחמד סלאח, כנראה שני השחקנים החשובים ביותר בעידן הנוכחי של ליברפול. אבל שום דבר לא הכין את אוהדי ה"רדס" ואת הכדורגל האנגלי למה שליברפול עושה בחלון ההעברות הנוכחי, חלון ההעברות שהוא הצהרת כוונות של המועדון לשנים הקרובות, כזאת שהוא לא עשה גם בימים של יורגן קלופ.
נכון לכתיבת שורות אלו, נראה שליברפול תוציא לפחות 200 מיליון יורו על שחקנים בחלון האחרון. נכון, היא עוד צפויה להכניס כסף ממכירות, אבל את זה נשים כרגע בצד. מדובר בהוצאה חסרת תקדים בקיץ אחד של פנוויי ספורטס גרופ בראשותו של ג`ון הנרי, הבעלים שספג לא מעט ביקורות לאורך השנים מהקהל באנפילד שראה את היריבות לצמרת שופכות סכומי עתק בכל קיץ. ליברפול כבר צירפה את ג`רמי פרימפונג לאגף ימין ותצרף בקרוב את מילוש קרקז המגן השמאלי של בורנמות`, אבל מעל הכל מתנוססת העברתו של פלוריאן וירץ, העסקה הגדולה של החלון הנוכחי, העסקה הגדולה בתולדות המועדון, ובעיקר עסקה ששונה מכל מה שראינו מליברפול בעידן הנוכחי.
בשבועות האחרונים נשאלת פעם אחר פעם השאלה - כיצד ליברפול פתאום יכולה להרשות לעצמה את סכומי ההעברות האלו? לפני שניכנס להסבר, צריך לזכור שלמרות שלאלופה האנגלית אין שיח` סעודי או אוליגרך כבעלים, היא כן הוכיחה בעבר שהיא מוציאה את הכסף הגדול כאשר בקבוצה מאמינים שזה נחוץ.
יש פעמים שזה הוכיח את עצמו עם הרכישה של וירג`יל ואן דייק ואליסון, שהיו, לתקופה מסוימת, השוער והבלם היקרים בעולם, ויש פעמים שזה נחל כישלון כמו נאבי קייטה שהגיע תמורת 60 מיליון יורו, ודרווין נונייז עליו שולמו כמעט 90 מיליון. ובכל זאת, אם את ההעברות של ואן דייק ואליסון אפשר היה לייחס בין היתר למכירה של פיליפה קוטיניו לברצלונה תמורת כ-140 מיליון יורו, בקיץ הנוכחי ליברפול שוברת את כל שיאי ההוצאות שלה, והיא עושה זאת בעיקר בזכות ההימור שלקחה לפני שנה, הימור שבו זכתה בכל הקופה, וכעת היא פורעת את השטרות.
המדיניות של בעלי ליברפול הייתה מאז ומתמיד להוציא את מה שהמועדון מכניס ולא לרכוש שחקנים ללא הכרה. הבעיה עבור היריבות? ליברפול הכניסה המון המון כסף בשנה האחרונה, וזה מגיע אחרי קיץ שבו כמעט ולא הוציאה (למעשה הקבוצה שהוציאה הכי מעט בפריימרליג), או כמו שהגדירו זאת בפודקאסט של ה"אתלטיק": "מקרה נדיר שבו לעמוד במקום היה למעשה ללכת קדימה".
ליברפול הימרה על עצמה בקיץ האחרון, וזכתה בגדול. ארנה סלוט ירש, כאמור, סגל מוכן ומחובר, הצליח להוביל אותו לאליפות, ואפשר להנהלה של ליברפול הרבה יותר גמישות להשלים ההעברה דוגמאת זו של פלוריאן וירץ, בלי לחרוג מהמדיניות הכלכלית הנוקשה. האליפות של ה"רדס" הכניסה להם סכום מדהים של כ-181 מיליון פאונד, סכום שמורכב מזכויות שידור, בונוסים והסכמי חסות שקשורים לכך שסיימו במקום הראשון, רווח של כ-82 מיליון פאונד מליגת האלופות לאחר שסיימה בפסגת הבית המוקדם, וגם חתמה על הסכם חסות חדש עם אדידס בשווי של כ-60 מיליון פאונד בשנה.
כל זאת, ועדיין לא הזכרנו את נושא מכירות השחקנים, כאשר ג`רל קוואנסה יימכר ללברקוזן תמורת כ-30 מיליון יורו, וגם שחקנים כמו דרווין נונייס והארי אליוט נמצאים על המדף, כך שבהחלט אפשר להניח שהם יכניסו לפחות 100 מיליון פאונד ממכירות. כשמסתכלים על כל הנתונים, הקיץ הזה של ליברפול, לפחות מבחינה כספית, נראה הרבה יותר מובן.
אך יש עוד סיבה עיקרית שהופכת את ההעברה של פלוריאן וירץ לכל כך מעניינת וכל כך ייחודית עבור ליברפול, והוא הסיבה שאולי בפעם הראשונה בעידן הנוכחי, היא מצליחה לשים את ידה על אחד הכוכבים הגדולים בכדורגל העולמי, בשיא הכושר, בגיל צעיר, וכאשר מעט מאוד פרשנים ואוהדים נתנו לה את הסיכוי לכך. אם נהיה כנים, כאשר נודע כי וירץ צפוי לעזוב הקיץ, השאלה היחידה הייתה האם מנצ`סטר סיטי תצליח למנוע ממנו מעבר צפוי כל כך לבאיירן מינכן.
העובדה שהכוכב של לברקוזן והיהלום הכי גדול של הכדורגל הגרמני לצד ג`מאל מוסיאלה דחה את באיירן ובחר בליברפול, היא האירוע יוצא הדופן בכל הסאגה הזאת. במהלך כל החודש האחרון שמענו פעם אחר פעם מכל הכתבים האמינים ביותר שווירץ היה נחוש לשחק אך ורק בליברפול, והשתכנע בפרויקט של ארנה סלוט אחרי שיחה איתו ועם הצוות המקצועי, וכאן טמון ההישג הגדול ביותר של ההולנדי ושל ליברפול כמועדון.
פלוריאן וירץ הוא שחקן ליברפול, ואוהדיה יכולים בוודאי לחגוג כעת, אבל בקרוב מאוד יחזור הדבר האמיתי, הכדורגל, ושם ארנה סלוט וחניכיו יתמודדו עם לחץ שאולי לא הכירו בעבר. אם בעונה שעברה אף לא פרשן אחד בחר בליברפול כקבוצה שתזכה באליפות, אפשר להניח די בבטחה שהחבורה של ארנה סלוט תהיה לפחות על הנייר הפייבוריטית הברורה לתואר, אולי בפעם הראשונה בעידן הפרמיירליג, וכל זה כאשר המהלכים שלה בחלון ההעברות לא תמו.
מקצועית, אם בעונה שעברה אפשר היה להגיד שהקבוצה שזכתה באליפות הייתה קבוצה שיורגן קלופ בנה ב-100 אחוז וזכתה להתאמות ושדרוגים מצד סלוט, הקבוצה של העונה הבאה כבר תהיה שייכת לחלוטין להולנדי, ומלאכת השילוב של פלוריאן וירץ ביחד עם תג המחיר הכבד תהיה משהו שיונח על כתפיו. הגרמני בן ה-22 הוא קשר התקפי עם מספרים מדהימים בשנים האחרונות, שחקן שמוגדר ככישרון דורי. אם אחרי האליפות הראשונה תחת יורגן קלופ בליברפול לא הצליחו לייצר המשכיות, נראה שהפעם ההזדמנות לייצר סוג של שושלת אפשרית הרבה יותר, ועסקה כמו זאת של וירץ אמורה לקדם את האדומים אל עבר החלום הזה.
