בין הטיפול הפסיכולוגי בניצולי מסיבת הנובה ובמשפחות שכולות והדאגה הרבה לבני משפחתה הנמצאים בחזית, ד"ר איילת וידר כהן , סבתא ל-10 נכדים ופסיכולוגית קלינית במאוחדת מחוז ירושלים, השלימה את ההכנות לקראת הריצה במקצה ה-21.1 ק"מ במרתון ווינר ירושלים שיתקיים בשישי הקרוב.
עבור ד"ר איילת וידר כהן, דור שביעי בירושלים ובשנות החמישים לחייה, מרתון ווינר ירושלים הוא עניין של מסורת. זו כבר השנה ה-13 ברציפות שד"ר וידר כהן, פסיכולוגית קלינית, המרכזת את תחום בריאות הנפש בבריאות האישה במאוחדת מחוז ירושלים, תרוץ במרתון הירושלמי. במרתונים הראשונים בהם השתתפה, רצה ד"ר וידר כהן במקצה של 10 ק"מ, ראתה כי טוב, והפכה למתחרה קבועה במקצה חצי המרתון -21.1 ק"מ. מרתון ווינר ירושלים, המתקיים ביוזמת עיריית ירושלים, ייצא לדרך בפעם ה-14 ביום שישי הקרוב, ויעמוד השנה בסימן הצדעה לחיילי צה"ל, כוחות הביטחון וההצלה. במרתון הקרוב צפויים להשתתף למעלה מ- 40,000 רצים ורצות.
"ריצה, היא כמו עקומת פעמון", מסבירה ד"ר וידר כהן, "ההתחלה קשה, אבל אז מגיעים לשיא, ולאחר מכן זה הולך ונהיה יותר מאתגר. צריך המון אנרגיה בשביל ריצה. יש לי בנים בצבא, חתנים בצבא, הלילות הם לא לילות, בבוקר אני צריכה לגרד את עצמי מהמיטה וזה קשה. אני עושה המון אימונים, הזמן שלי לרוץ הוא בבקרים ואני רצה לפי תכנית אימונים של שאול, אישי, שרץ יותר שנים ממני. בכלל, שאול הדביק את כל המשפחה בתחביב/שיגעון הזה, והוא מכין לי תכנית אימונים של ריצה שלוש פעמים בשבוע. הגשם שיבש קצת את התוכניות השנה כי אני רצה רק באוויר הפתוח, כדי לראות את ירושלים המיוחדת והיפייפיה, כי כל מקום שאני רצה בו הוא מדהים ביופיו".
וידר כהן שיתפה גם בדאגות המשפחתיות שליוו את ההכנות למרתון הקרוב, "בשנה האחרונה בננו, אורי, בשירות סדיר, וזה יותר קשה. אורי והחברים שלו היו בעזה, כל הזמן נכנסים ויוצאים. הייתה תקופה שהיה לי בן בסדיר בעזה ובן, בארי, במילואים בעזה וחודשיים וחצי, צריך להוסיף לזה חתן בלבנון, חתן בסוריה, בן שהוא קב"ט באיו"ש, כלה שהיא קצינת מודיעין ואנחנו מנסים לתמרן בין כולם. בתקופה הזו גם נולדו לנו שתי נכדות אז יש הרבה דאגות ועם כל זה, את שואלת את עצמך בבוקר, איך ועם איזה כוחות יוצאים לרוץ אבל ברגע שאני נועלת את נעלי הספורט אז לא משנה לאן, אם זה רחוב יפו או עמק הצבאים או גן סאקר, אני חוזרת עם המון כוחות ואנרגיות לכל היום".
ד"ר וידר כהן ציינה, שהדאגות מופיעות גם תוך כדי ריצה, "המוח שומע פודקאסט על מקומות בעולם, תוך כדי אני חושבת על המשפחה ועל המדינה. תמיד יש את החלק שמרים אותי למעלה ואחרי ריצה זו תחושה של עשייה ושל הישג שאיתו מתחילים את היום שלא לדבר על כמויות של אנדרופינים ורעיונות של פרויקטים שעולים לי תוך כדי ריצה שקשורים למלחמה ולתקופה. הריצה מגבירה את היצירתיות וממתנת את הקושי ואחרי ריצה של שעה-שעתיים, אני הופכת לאדם אחר".
העבודה של ד"ר וידר כהן כמנהלת את היחידה לבריאות הנפש בבריאות האישה במאוחדת מחוז ירושלים היא בממשק ישיר לתקופה שאנחנו מצויים בה. "אני עובדת כל השנה וחצי האלה גם עם ניצולי העוטף, אנשים ששהו בממד"ים בשבעה באוקטובר ובימים שלאחר מכן, וגם עם ילדים ומשפחות שחזרו מהשבי וגם עם משפחות המילואים. כמו כן במסגרת עבודתי במאוחדת, ליווינו נשים שתוך כדי המלחמה איבדו תינוקות אם זה בלידה שקטה ואם זה בחודשים מתקדמים של ההיריון כשהבעל במילואים או שמיד אחרי, כשהן עדיין באבל הגדול הוא יצא למילואים".
"אני עובדת גם עם אימהות שכולות ואני שומעת את כל הכאב והקושי וזו מעמסה מאד גדולה על הנפש. מצד אחד יש את התחושה הטובה שאני יכולה לעזור כמו למשל ששמעתי מאימא שכולה שאמרה לי: 'אני לא יודעת למה אבל זה הרבה יותר טוב'. זה מחזיק אותי ומעניק לי המון. אני חוזרת מסדנא של שלושה ימים עם ילדים והורים שחזרו מהשבי, אחרי שהיינו יחד בריף הדולפינים באילת, והם נהנים וטוב להם לחוות את היכולת לעשות משהו חדש וזה גם נותן להם וגם לי המון כוחות. מצד שני, יש ימים של קושי וכובד ומבחינתי הריצה היא המקום שמאזן את הדברים. מה שנותן לי המון כוח זה תהליכים של שינוי אצל אנשים שמוצאים כוח ותקווה לצד הכאב התהומי והאינסופי. יש לנו למשל, חברים שאיבדו בן ותוך כדי השבעה האבא יצא לריצה כי זו היציבות שלו וזו השגרה שלו".
"כאימא לחיילים אני מרגישה כשאני קמה, ונמצאת בתנועה, אני מתמלאת באנרגיה. הריצה שומרת לי על השפיות ושומרת לי על האופטימיות. כחברת עמותה לניצולי הנובה. טיפלנו עד היום בהרבה מאוד ניצולים ולפני ה-7 באוקטובר 2024, הוצאנו אותם לסוף שבוע בקפריסין של חיזוק והעשרה ביחד עם 150 מטפלים. כל פרויקט כזה מרים אותך ונותן לך כוח ואלה רעיונות שעולים לי תמיד תוך ריצה".
