בבוקר הצילומים לכתבה התעוררה אפרת בוימולד לידיעה שאביה, יגאל, נפטר. "זה קרה כמו רעם ביום בהיר. אבא שלי היה בן 85, איש זקוף וחתיך ובריא ופעיל, שפשוט יום אחד הלך לישון ולא קם". הצילומים נדחו, וכך גם פרסום הכתבה עצמה. "עדיין מוזר לי לדבר על זה, ביני לבין עצמי עוד לא עיבדתי את זה. אני בשלב מאוד מוקדם של האבל, זה עדיין מכה בי כל פעם. כל כמה שעות אני קולטת שזה קרה ואני לא מאמינה, אני עדיין מחכה שהוא יתקשר לשאול מה שלומי".
המוות שלו הגיע בהפתעה?
"אבא שלי אומנם היה מבוגר, אבל לא חשבתי שזה קרוב. הוא היה במצב נהדר, הוא היה פעיל עד היום האחרון, הלך לעבודה והלך המון ברגל ושיחק שחמט ושחה בבריכה. רק בספטמבר האחרון הוא צלח את הכנרת, 30 שנה שהוא צולח, כל שנה. ולא העליתי בדעתי, לא ראיתי את זה בא. זה פשוט נחת עלינו בבום".
מנחם לדעת שהוא לא סבל?
"מצד אחד אומרים שזה מוות של צדיקים, מיתת נשיקה, וזה נכון. באיזשהו מקום אני שמחה בשבילו, כי הוא באמת לא סבל יום אחד, הוא לא היה מאושפז אף פעם, הוא נשאר גאה ויפה וחזק עד יומו האחרון. זה משמח, וזה גם מאוד מתאים לו. אבל הקושי הוא שלא התאפשרה פרידה, וזה נופל עליך, לא היינו מוכנים לזה. אם הייתי יודעת שזה הולך לבוא אולי הייתי אומרת כל מיני דברים".
איך היה הקשר ביניכם?
"חודש לפני שהוא נפטר הוא היה בהצגה שלי, והוא היה גאה מאוד. בכלל, אבא שלי היה מאוד גאה בי ומספר עליי בכל מקום. לפעמים הייתי מובכת מזה ומבקשת ממנו להפסיק, אבל זה גם היה לי מאוד נעים לדעת שהוא גאה בי".
ידעתי שהתהילה זו אשליה
בוימולד (45) גילמה לאורך השנים עשרות תפקידים בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון, והפריצה הגדולה שלה הגיעה בדרמה היומית "השיר שלנו" בשנת 2004. היא הייתה אז אחת הנשים המפורסמות במדינה, דמות קבועה במדורי הרכילות והפפרצי. החדירה התמידית לפרטיות הותירה חותם על בוימולד, שמאז ממעטת לשתף בחייה האישיים – ובהתאם, גם לא ממהרת להתראיין. "התהילה אז הייתה ממש בעל כורחנו, הייתי אישה צעירה עם עור די דק וזה לא תמיד היה קל. אבל זה גם היופי בנעורים, שאתה בא בתמימות לדברים, אתה בא פתוח. ואז אם מנצלים את זה, זה כל כך הרסני. אני לא יכולה להגיד שיש לי טראומה או שחוויתי איזו חוויה נוראית, אבל כן היו תקופות שזה היה לי לא קל. ובסוף, כמו הרבה דברים בחיים, אתה מתחשל מזה, אתה גדל מהדברים האלה".
ידעת גם ליהנות מהתהילה?
"ידעתי לחגוג את זה, ותמיד התייחסתי לזה מאוד, מאוד בקלילות. אני יכולה להגיד שתמיד הייתה לי איזו בריאות נפש בהיבט הזה. תמיד הייתה בי ציניות למקום הזה, הבנתי שזאת אשליה. כן היו שלבים שזה גם פגע בי, בלבל אותי וערער אותי. עברתי דרך כל ארסנל החוויות שזה יכול לספק והבנתי פחות או יותר איפה אני רוצה להיות במקום הזה".
זה שאת פחות בפרונט, זו בחירה מודעת?
"זאת לא הייתה איזו החלטה מודעת, ממש לא. אני משתדלת לחיות את חיי בצורה אותנטית, תוך חיבור אמיתי למה שנוח לי ונעים לי. לצורך העניין, כל העולם הזה של הרשתות, לדבר למצלמה בחופשיות כאילו היא החבר הכי טוב שלך, זה מנגנון שלא קיים אצלי. גם כשניסיתי לעשות את זה, זה יצא מגוחך ברמות שאני לא יכולה לתאר. אני לא שם. יכול להיות שאם היית אומרת לי שאת יכולה לעשות איזה קסם ואני אוכל להיות אחת כזאת שעושה את זה, אז הייתי אומרת לך, 'יאללה, בכיף'. אני מורידה את הכובע בפני מי שמסוגל, אבל אני לא שם. כשאני בחוויה משפחתית או זוגית או חברית, ברגע שאני מתחילה לצלם אני כבר לא עסוקה בחוויה עצמה, אני עסוקה באיך זה נראה וזה הורס לי. אז אני לא אעשה את זה".
בימים אלה משחקת בוימולד בהצגה "מותרת לכל אדם" בתיאטרון באר שבע. היא מגלמת את אפי, אישה דתייה מסורבת גט. "כשעבדתי על ההצגה עם איה קפלן, המחזאית והבמאית, הייתי המומה לגלות שב-2025 עדיין יש המון נשים שנאבקות יום-יום על החופש שלהן. לצד הסיפור הספציפי של הדמות, אנחנו מצליחים לספר גם משהו שהוא אוניברסלי ופונה לכולם. ההצגה עוסקת בזוג דתיים מודרניים, הייטקיסט מצליח ומורה באולפנה. כביכול הם זוג מאוד טוב, יש להם שלושה ילדים. היא אישה שעומדת לצד בעלה והיא עדינה וקהילתית, ובעלה בועז הוא אדם קצת שתלטן, הוא לא באמת מפרגן לה ומאפשר לה. היא רוצה מאוד לגדול ולצמוח ולהיות מנהלת האולפנה, ולו זה פחות מתאים. מבחינתו הוא עשה את האקזיט שלו ועכשיו הם יכולים לצאת ולטייל בעולם, הוא רוצה שהכל ייעשה בדרך שלו. ואז היא מבינה שהיא לא מוכנה לוותר על עצמה, שלא משמח אותה לחיות עם גבר שלא מאפשר לה ללכת בעקבות החלומות שלה, והיא רוצה להיפרד. שם מתחיל מסע לא פשוט ואלים בדרכו, כשהוא לא מסכים לתת לה גט".
תפקיד לא פשוט לגלם ערב-ערב.
"בסצנה של הגירושין בבית הדין הרבני, אפי עומדת מול בועז ואומרים לה להחזיק את הידיים בצורה של קערה, לעמוד כמו איזה נזקקת ולחכות שהוא ייתן לה גט. ההבנה שהטקס המשפיל והפרימיטיבי הזה עדיין קורה היום, זה בלתי נתפס. את צריכה לתת הצדקה בבית הדין לזה שאת רוצה להיפרד. זה לא מספיק שאת אומרת שאת רוצה להיפרד, את צריכה שזה יהיה מוצדק, את צריכה לשכנע אנשים זרים. זה בכלל לא מעניין אם זה מוצדק או לא. השורה התחתונה היא שאם מישהו מבני הזוג רוצה להיפרד, באותו הרגע זה אמור לקרות".
את התחתנת ברבנות. איך את רואה את זה היום?
"אני התחתנתי כדת משה וישראל לפני 16 שנה. הייתי ילדה בת 28, עשיתי את מה שרוב האנשים עושים. אני באה מבית מסורתי, ככה האחיות שלי התחתנו. לא עצרתי לשאול שאלות, לא חקרתי מה המשמעות, והיום אני חייבת להגיד שאני קצת כועסת על עצמי בעניין הזה, כי בעצם שמתי את עצמי בידיים של מוסד שאני לא מתחברת לערכים שלו. היום, בדיעבד, כנראה לא הייתי עושה את זה ככה. אני מבינה שגם אני אשמה בעובדה שזה עדיין מתנהל ככה, כי היה לי חלק בזה. ואגב, לא רק להיות חלק מזה, גם לשתוק זאת אשמה.
"אני משתתפת עכשיו בקמפיין שגם הוא קשור לכבוד האישה וחירותה. הקמפיין של עמותת 'דלת פתוחה' נקרא 'תקשיבי לאפרת', והוא יוצא נגד הקמפיין של עמותת אפרת, שפועלת לעידוד ילודה ובפועל קוראת למניעת הפלות בקרב נשים – כולל נשים שנכנסו להיריון לא רצוי. אני מזועזעת מהאפשרות שהעמותה הזו תצליח במשימה שלה ואני קוראת לכולם להביע הזדהות עם המטרה הזאת בדרך שימצאו לנכון. אני חושבת שיש היום חובה, עם המצב במדינה, לגבש דעה ולבטא אותה".
ומה דעתך על מה שקורה עכשיו במדינה, המחאות?
"היום יותר מתמיד ברור שאין מקום לעצימת עיניים שלנו, האזרחים, אל מול הממסד. אדישות מצד הציבור מאפשרת תוצאות הרסניות לחברה ולפרט. בהקשר הזה אני מעודדת מהחזרה של הציבור לרחובות מול המאמצים האינטנסיביים לכרסום בדמוקרטיה הישראלית. אני מאוד מוטרדת מהתבטאויות של חלק מחברי הממשלה לגבי כוונתם שלא לציית בהכרח להחלטת בג"ץ על רקע הניסיון לפטר את היועמ"שית, להדיח את ראש השב"כ ולהשתלט על מערכת בתי המשפט. זה בשעה שקיים גם חשש ששיקולים פוליטיים מתווים את ניהול המלחמה ואת מידת המחויבות להחזרת החטופים. יש לנו עם מדהים, ואני מקווה שיחד נצליח להישמר מכל פגע, וננצח את כל מי שמבקש להרע לנו".
נועה שחר עדיין רודפת אותי
פרויקט נוסף שבוימולד עובדת עליו בשנים האחרונות הוא סדרת הילדים "כראמל" בכאן 11. "זו סדרת הילדים הכי מצליחה בארץ כבר חמש שנים, וחלק מהעניין זה שכל הזמן ניגשים אליי ילדים ורוצים לקבל את ההתייחסות שלי, וזה משהו שאני לגמרי מחבקת ונהנית ממנו. סליחה על הקלישאה, אבל זו באמת האהבה הכי טהורה, הכי אמיתית שיש. במיוחד עכשיו, עם כל המצב במדינה, לקבל אהבה כזאת ברחוב, זה מרפא ממש".
זה הפתיע אותך?
"לא היה לי את זה ככה אף פעם. כשקיבלתי את התפקיד של מילה חשבתי, איזה כיף, סדרת ילדים. הבת שלי הייתה קוראת את הספרים אז הכרתי את החומרים, ואמרתי, אוקיי, זה יהיה פרויקט איכותי, אני שמחה להשתתף בזה. אבל אמרתי ליובל סגל, הפרטנר המתוק שלי, 'ברור לך שזה יהיה פלופ, כן?'. חשבתי שזה פנטסטי, אבל זה עם שפה גבוהה וחשבתי שילדים היום צריכים דברים מהירים, זריזים. הם אוהבים את זה ציני, הם אוהבים הומור של גדולים. אבל איך שהסדרה יצאה זה התפוצץ, וזו הפתעת ההפתעות, זה הראה לי לא לזלזל בדור הזה. הילדים בסוף יודעים מה טוב. אני בחוויה של שליחות בעניין הזה, גם כשפרצה המלחמה, נסענו כל הצוות לבקר ילדים מפונים, ואז גם הבנתי את גודל הזכות. פגשנו ילדים שהיו בשיא האירוע. הם רק לפני שנייה חוו דברים איומים ונוראיים, לחלקם נחטפו או נרצחו בני משפחה שלהם, ואנחנו באנו פתאום, והיה להם רגע טהור של אושר בתוך כל הטירוף הזה. הרגשתי כזו הודיה, מעבר לזה שזו הייתה הצלה בשבילי באופן אישי".
בוימולד לא מפסיקה לעבוד, אבל גם היום, אחרי 20 שנה, אין דמות שמזוהה איתה כמו נועה שחר מ"השיר שלנו" – שעדיין נחשבת לסדרת קאלט, גם בקרב בני נוער שעוד לא נולדו בתקופת השידור המקורית. מדי כמה דקות ניגשות לשולחן שלנו בבית הקפה נשים נרגשות שבאות כדי לפגוש את גיבורת ילדותן.
מה, אנשים עדיין קוראים לך נועה?
"כן, אין ספק שנועה שחר רודפת אותי, אבל אני ממש בחיבוק של הדבר הזה. זו הייתה סדרה מצוינת".
תמיד יש דיבור ותקווה לאיזה פרק איחוד.
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב. אני אישית לא אדם נוסטלגי ואני תמיד חושבת שצריך להתקדם, צריך לפרוש בשיא. הניסיון להתרפק על דברים שהיו והצליחו לרוב לא מוכיח את עצמו. אני נתקלת המון בשידורים חוזרים של דברים שעשיתי מפעם ואני מסתכלת על זה עם המון אהבה. אני מחייכת לזה, אבל אני לא מתגעגעת לזה. אני גם רואה שם את מה שאחרים לא רואים. אני רואה מישהי מאוד זוהרת כביכול, אבל אז אהבתי את עצמי הרבה פחות ממה שאני אוהבת את עצמי היום. אז אני לא מתגעגעת, אני שמחה על מה שהיה אבל אני הרבה יותר שמחה על עכשיו. הרבה יותר".
הילדים שלך ראו את "השיר שלנו"?
"לפני כמה שנים הם התחילו לראות את הפרק הראשון, והפרק נפתח באיזו סצנה שאני מתמזמזת עם גיא זו-ארץ. שניהם שמו כריות על הפנים ולא ידעו מה לעשות עם עצמם. סגרתי את הטלוויזיה ואמרתי, 'עזבו', ואז הם שכחו מזה. אבל הם ראו דברים אחרים שלי, הם ראו את 'באש ובמים' בנטפליקס, שזו סדרה שאני גאה להיות חלק ממנה. היא עלתה בתקופה לא טובה, אחרי פרוץ המלחמה, אז לא היו שום יחסי ציבור, ולמרות זאת היא עלתה וזכתה לנתוני צפייה יפים. וכמובן הבן שלי רואה 'כראמל', והם באים להצגות שלי. זה נחמד".
בינתיים ב"כראמל" דאגו למיני-איחוד, כשנינט טייב, שכיכבה לצדך ב"השיר שלנו", הגיעה לתפקיד אורח.
"זה היה מרענן ונחמד. הביאו את נינה לתפקיד מקסים, וזו יציאה מעולה, היא עושה שם אחלה דמות. זה היה יום צילום אחד, היא באה עם הבת שלה ובילינו את היום, יש לה ילדה מקסימה. זה היה נורא משעשע".
השתיים לא רק עבדו ביחד, הן גם היו חלק מאחת הסערות הכי גדולות בתולדות עולם הבידור המקומי. בשנת 2006, זמן קצרצר אחרי שהסתיימה הזוגיות בת חמש השנים של בוימולד ויהודה לוי, התפתח קשר רומנטי בין נינט ליהודה, ומדורי הרכילות געשו שמדובר בבגידה.
"זה כל כך שייך לעבר הרחוק שזה כבר לא אישיו", אומרת בוימולד. "עברו 20 שנה, אני חושבת שאם זה היה עדיין רלוונטי אז אנחנו היינו בבעיה. ובסוף, את יודעת, עבדנו בעבר ביחד, זה היה כיף וזה מה שנשאר מזה. נינט ואני נפגשנו, שיחקנו את הסצנות, היה מצחיק וטוב וזהו. פשוט ככה. אנשים נתפסים על זה, ואני יכולה להבין למה זה מעניין להיתפס על זה אבל באמת שאין על מה. היום אני נשואה ויש לי שני ילדים גדולים, והיא עשתה את הדרך שלה והחיים נמשכים. זה שייך לעבר".
ופינה בלב ליהודה נשארה?
"יהודה הוא באמת קסם של בן אדם והוא חלק מההיסטוריה שלי. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב שמורה עבורו".
הצלחנו לבנות משהו יפה
בוימולד נשואה כבר 16 שנים לעופר איזנברג, ולזוג שני ילדים ועוד ארבעה מנישואיו הראשונים של איזנברג. "מיותר לציין שזה לא היה פשוט, אבל היה ברור לי מ-day one שזאת החבילה. יכולתי לא לבחור בה, אבל בחרתי בה, התאהבתי ופשוט הלכתי על זה. היום אני יכולה להגיד שזה דבר מאוד משמעותי בחיים שלי, שאני מאוד שמחה בו. הצלחנו לבנות משהו יפה ואנחנו כל הזמן עובדים בלשמר אותו. כשהתחתנו הייתי בת 28, והתהליך שעברתי בזכות הילדים של עופר מאוד ביגר והעצים אותי. יש לי קשר מקסים עם כולם, אנחנו משפחה גדולה והם אהובים שלי. וזה משהו שאני מאוד גאה בו".
אני מניחה שהיו קולות שניסו להניא אותך מזה, של "מה את צריכה לקחת גבר גרוש עם ילדים".
"באופן טבעי כן. ויותר מזה, לפני כמה שנים, כשהבת של בעלי סיפרה לי שהיא הכירה מישהו עם ילד, אני מיד נעמדתי על הרגליים האחוריות ואמרתי לה שאני לא ממליצה. והיא צחקה, היא אמרה לי, 'את לא ממליצה?'. אמרתי לה, 'כן, דווקא אני לא ממליצה', כי זה מאוד קשה. אבל מצד שני אין חוקים באהבה ויש יופי בכל דבר והחיים רצופי קשיים בכל מקרה. כל אחד מגיע עם איזושהי חבילה ואני שמחה על זה כי הרווחתי, יש לי היום עוד ארבעה אנשים בחיים שאני אוהבת אהבה אמיתית. זה משהו שמהווה כוח בקשר שלנו, זה מאוד חיזק אותנו גם כזוג, מעבר לזה שיש לעופר גם את האיכויות שלו ומה שעושה אותו מיוחד בשבילי".
לפני תשע שנים עומר, בנם הצעיר של הזוג שהיה אז בן 3, חלה בסרטן הדם. "הוא היום בריא, ברוך השם. בזמנו התראיינתי ודיברתי על זה כי היה לי צורך לשתף ולתת מהחוויה שלי להורים שאולי קוראים את זה ומתמודדים עם זה בעצמם, אבל זה קודם כל הסיפור של עומר. היום עומר הוא ילד גדול, ואם הוא ירצה לדבר ולספר על מה שהוא עבר, אז הוא יעשה את זה בעצמו".
גם להתמודד כאמא זה משא כבד.
"בטח, אבל אני לא יכולה לדבר גם על זה בלי לשתף את הסיפור של עומר. זו ההחלטה שעשיתי עם עצמי, זה קודם כל שלו. איך שאני לא אבחר להיכנס לזה, אני אגע בדבר הזה שהוא שלו".
במקצוע הזה אנחנו צריכים גם אנשים עם קמטים
בתה הבכורה של בוימולד, מעיין איזנברג, בת 15, הולכת בדרכי אמה ושיחקה בינתיים בסדרות "אליצורה" ו"מלון הוטל". "הרבה זמן השתדלתי להדוף את זה כי היה בי חשש מההתחככות בגיל כזה צעיר עם פרסום, רציתי שהיא תחווה ילדות רגילה. אבל הגיע שלב שהבנתי שאין לי זכות למנוע את זה ממנה. בתור אמא מגוננת עשיתי לה שיחת הכנה ומאוד חששתי שהיא תחווה דחייה, לא רציתי שהיא תיפגע. הסברתי לה נורא יפה שמתחילים ועושים אודישנים ובהתחלה מקבלים הרבה מאוד 'לא', ולפעמים לוקח הרבה זמן עד שמקבלים 'כן'. והיא חייבת להיות סבלנית ולהבין שזה לא קשור אליה. ואז היא הלכה לאודישן הראשון שלה והתקבלה".
ואז הסברת לה, "זה לא תמיד ככה, שתדעי".
"נכון, ואז היא הלכה לאודישן השני וגם התקבלה. אכלתי את הכובע. יש לה באמת כישרון טבעי, היא שחקנית מוכשרת ובעיקר מה שכיף לי לראות זה שהיא מאוד, מאוד נהנית מהדבר עצמו, מהמשחק ולאו דווקא מהפרסום. היא שחקנית מצוינת אבל היא גם עוד המון דברים. באמת, היא מעיין נובע, כשמה כן היא. אם היא תרצה להצליח בזה אני מאחלת לה שתצליח ואני מאוד מאמינה בה".
את לומדת איתה טקסטים, עושות חזרות?
"כן, זה נחמד, אנחנו עוזרות אחת לשנייה ללמוד בעל פה, זה משהו שהוא קצת פתאום שלי ושלה. הייתי שמחה מתישהו לעשות איתה משהו ביחד, אני בטוחה שזו יכולה להיות חוויה כיפית ממש".
חששת שיגידו שהיא התקבלה לדברים כי היא הבת שלך?
"לא. נשבעת לך שלא. בסוף אני חושבת שמישהו כותב סדרה וזה הבייבי שלו, אני לא חושבת שהוא ייקח מישהו כי הוא בן של מישהו או כי יש לו מיליון עוקבים באינסטגרם. בסוף אתה עבדת על משהו כל כך קשה, יצרת משהו ואתה רוצה שהוא ייצא הכי טוב".
גם את התחלת בגיל צעיר.
"כן, הייתי ילדה קטנה עם מבוגרים בתיאטרון וזה לא תמיד היה טוב. מצאתי את עצמי הרבה פעמים בסיטואציות, ראיתי דברים שלא הייתי אמורה לראות. ולכן אני פחות מאמינה בלהתחיל בגיל צעיר".
איך הגעת לתחום הזה בכלל?
"לא ברור, אבא שלי סוכן ביטוח ואמא שלי הייתה איתנו בבית, יש לי שלוש אחיות והקשר בינן לבין התחום לא קיים. אבל מגיל מאוד, מאוד קטן, כבר בשיעורי דרמה בבית הספר אני זוכרת שנהניתי קצת יותר מכולם. כשהייתי בת 9 ראיתי מודעה בעיתון, שמחפשים ילדים להצגה 'חנה'לה ושמלת השבת' והלכתי לאמא שלי ואמרתי 'אני רוצה ללכת להיבחן'".
אז גם את התקבלת באודישן הראשון שלך.
"לא בדיוק. התקבלתי, אבל נבחנתי ל'חנה'לה' ובגלל שהיה לי שיער קצר התקבלתי לתפקיד של ארז, החבר המצחיק שלה. ואז גיליתי שזה בעצם התפקיד הכי מגניב, זו הייתה חוויה מדהימה, ככה גיליתי שאני מצחיקה. אבל אחרי כמה שנים, כשהייתי בת 12 וארך לי השיער, הייתי חנה'לה".
ומאז את לא מסתפרת, בעצם.
"את צוחקת, אבל באמת שנים לא הסכמתי לגזור אפילו קצוות".
אני לא צוחקת. את נראית אותו דבר כבר 20 שנה, לא ברור איך זה יכול להיות.
"קודם כל תודה. אם את שואלת אם אני מזריקה או מנתחת, אז עוד לא יצא לי. אני כן מאוד במודעות, ונהנית להשתעשע בעולמות הטיפוח ועוסקת המון בספורט. ומצד שני אני פריקית של מראה טבעי. מאוד חשוב לי להישאר אפרת. אני כמובן לא שופטת אף אחת שעושה דברים, אבל אני מאוד מקווה שאני אצליח להמשיך להיות אפרת שגדלה בכבוד ובקבלה עצמית. במקצוע הזה אנחנו גם צריכים אנשים לא יפים ואנחנו צריכים אנשים עם קמטים. אם בסוף אתה רוצה לספר סיפור ואתה רוצה שיאמינו לו, אתה צריך להיות אותנטי. מעניין להתבגר ספציפית במקצוע הזה, כי ההתבגרות מזמינה עבודות מסוג אחר. אני ממש סקרנית לראות עם מה עוד אני אזכה להיפגש".
פעם היה חשש להתבגר ולהיות לא רלוונטי בעולם המשחק, ונראה שזה משתנה לאט-לאט.
"אני תמיד אומרת את הגיל שלי בגאווה. אני מרגישה שאני עדיין בשיא אוני, יש לי את הכוח ואת היכולת לעשות הכל מבחינה פיזית אבל אני גם הולכת עם תיק שיש בתוכו חוויות וניסיון חיים ועומק שלא היו לי פעם, וזה מאוד משרת אותי. זה לא שאני לא שואלת את עצמי איך קרה שפתאום אני בתפקיד האמא. אבל יש משהו שקורה ב-40 פלוס, פתאום אתה פחות מחשבן לסביבה. היום פחות אכפת לי מה אנשים חושבים. יותר אכפת לי מה אפרת חושבת".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מיטל ברונר | איפור: אילנה פיצ׳חזה | שיער: ליאור גרין | ע. סטיילינג: תאיר כהן גיליס | הפקה: טל פוליטי