אחרי יותר מעשור של עבודה בערוץ 14 על גלגוליו השונים, עדן הראל הודיעה ב-1 באפריל שזהו. היא עוזבת. "אני לא עובדת עליכם", הדגישה בפוסט באינסטגרם למען הסר ספק לגבי מועד ההודעה. בכך הצטרפה הראל לשרון גל ולשי גולדן, שני מגישים בכירים אחרים שעזבו את הערוץ בשנה האחרונה, אבל המקרה שלה שונה – ולו מפני שבניגוד לשניים האחרים, היא לא עוברת לערוץ מתחרה. או לערוץ בכלל, בעצם: מי שפרצה בשנת 1994 כמגישת MTV אירופה עוזבת את הטלוויזיה.
הודעתה של הראל הביאה באופן טבעי לסיום תוכנית האירוח האישית שלה, "מדברים עם עדן הראל". בשנתיים האחרונות היא הנחתה בערוץ גם את תוכנית הבוקר עם בעלה עודד מנשה – שלאחר עזיבתה בחר להישאר ב-14. "הכל תפס פן מאוד חדשותי בגלל המלחמה והמצב במדינה, וזה לא שאני לקראת גיל 50 נהייתי יונית לוי. אי אפשר לעבוד בטלוויזיה ולא ליהנות מהתפקיד", מסבירה הראל השבוע את הבחירה שלה ושלו. "בן אדם צריך לדעת במה הוא טוב, במה הוא יכול להביא ערך מוסף. אני הרבה זמן על ההחלטה הזו, חושבת עליה וחיה אותה. אני לא אוהבת חדשות, לא אוהבת להתעסק ב'זה אמר ככה וזה אמר ככה'. בסופו של דבר עודד אמר לי, 'מאמי, את לא שמחה, לא טוב לך, תשחררי'. הוא לעומתי מאוד אוהב את זה, והוא נשאר".
מה שהניע אותה, אומרת הראל, לא היה עניין מקצועי. "שבר אותי הפן הרגשי. היה מפרק אותי בכל פעם מחדש לשבת עם משפחות החטופים, עם משפחות שכולות. לא עמדתי בזה, בכיתי בשידור יותר מפעם אחת. אפשר להגיד שזה מקסים ומרגש ואמיתי, אבל זה הלך איתי. לא הצלחתי לעשות את ההפרדה".
המלחמה נמשכת יותר משנה וחצי. מתבקש לשאול איך החזקת מעמד עד עכשיו.
"כי ראיתי את הערך המוסף, הרגשתי שאני עוזרת להם קצת לשאת את המשא הזה, ואני חושבת שגם איזנתי קצת. בערוץ 14 האג'נדה ברורה, והיה לי חשוב מאוד דווקא להביא את הצד השני. לא כי אני חושבת ככה, אלא כי בואו שנייה נדבר. שיח".
כמו שאמרת, את עוזבת ערוץ שמקדם אג'נדה. זה משהו שנכנס למערך השיקולים שלך כשעזבת?
"לא. הדעות שלי הן יותר ימין-מרכז, אז הרגשתי שם בנוח מהבחינה הזאת. ברור שלפעמים הם קיצוניים, אבל ערוצים אחרים הם קיצוניים לצד שני. אני לא בשום קיצוניות, לא מאמינה בזה".
היו כל מיני שמועות ודיבורים על המקום שלך שם.
"תשמעי, התחלתי ב-MTV בגיל 18 והיום אני בת 49. חישוב מהיר, מיליוני שנים. את יודעת כמה היה לאנשים להגיד עליי? אין לי עניין בזה. מעניין אותי אם אני שלמה עם עצמי, אם אני מגשימה את הייעוד שלי, מה אני מרגישה כשאני קמה בבוקר".
איך באמת הייתה ההרגשה בבוקר הראשון אחרי שעזבת, בוקר ראשון בלי תוכנית?
"שלחתי לעודד הודעה, 'אני נושמת'. הוא הלך לאולפן ואני נמתחתי במיטה ונשמתי".
מה הוא אמר על הצעד שלך?
"בהתחלה בוודאי שהיה קשה, לכל הדבר הזה יש גם צד כלכלי. בסוף אנחנו אנשים שמנהלים משפחה עם שישה ילדים, אבל החלטנו שאנחנו בסדר. אם צריך אז נצטמצם קצת, אבל אנחנו פשוט לא מאמינים שהכסף מגיע מעבודה. כסף מגיע כי זה מה שנקצב לך בשמיים. אז זה לא יגיע מפה, זה יגיע ממקום אחר".
מאיפה? לאן את הולכת מכאן?
"יש לי מלא חלומות. המיינסטרים פחות מעניין אותי, החיים שלי נמשכים יותר לצד האלטרנטיבי, אז גם התוכניות צריכות להיות ממקומות של אמת, של חיבור. אני הולכת לעשות פודקאסט, שזה משהו שמאוד רציתי לעשות מזמן ולא היה לי פנאי. יש לי יותר מ-300 אלף עוקבים ברשתות החברתיות, אני מתפרנסת מזה בכבוד וזה שלי, אז אני יוצרת תוכן ויש לי מלא רעיונות. כרגע זה לא בא בפורמט טלוויזיוני, אבל זה כבר לא משמעותי כמו פעם. להפך. אני רוצה את השליטה ואת הכוח אצלי – אני אפיק את זה, אני אעשה את זה, אני אחראית לזה. בלי שותפים, מלבד עודד והקדוש ברוך הוא".
ילדתי שישה ילדים, יש לי חמלה לגוף
זו לא הפעם הראשונה שהראל מחליטה להמציא את עצמה מחדש. היא הייתה דוגמנית בישראל ונזירה בהודו, חייתה באנגליה כמגישה ב-MTV והסתובבה באירופה לבד בקרוואן, גרה במצפה רמון ושכרה לופט בתל אביב. את התכלית, את העוגן, גילתה לדבריה רק כשמצאה את הדת. "זה קרקע אותי באיזשהו מקום", היא אומרת. "כשהייתי נזירה טיבטית הייתי מאוד ברוח, אבל לא הייתה לזה אדמה. אני יכולה לעוף בקלות, התדר שלי פתוח, אבל אנחנו חיים בעולם חומרי, לא ברוח. על הר בהודו קל מאוד להיות כאילו בסנטר, אבל בואי תביאי את זה רגע לתוך החיים. את המרכוז הזה, את ההחזקה הזאת, את החיבור בין הרוח לחומר – את זה התורה נתנה לי".
היא הייתה בת 23 כשבמהלך טיול בהודו העבירה שבעה חודשים במנזר בודהיסטי במדינה, ולאחר מכן עוד מספר חודשים במנזר בסקוטלנד. "אבל לא מצאתי שם את התשובות שחיפשתי", היא אומרת על ההתנסות הראשונה שלה במסגרת דתית. "תמיד נראה לי ברור מאליו שהעולם זה לא רק זה, שאנחנו לא רק חיים, אוכלים, מתים. זה נקרא מדרגה רוחנית, הגעתי עם זה לעולם".
את מנשה הכירה הראל בשנת 2005, כשראיינה אותו לתוכנית הטלוויזיה "נחשפים". הם נישאו כעבור שנתיים, ועם מה שנרקם ביניהם בא גם חיבור מסוג אחר. "חיפשנו רב שיחתן אותנו, והוא דיבר איתנו על טהרת המשפחה", מספרת הראל. "רק ככה הוא הסכים לחתן אותנו, אז החלטנו לשמור את טהרת המשפחה, אבל זרמנו איתו בלי להבין מה זה בכלל. ואז הכרנו את מי שהפך לרב שלנו, יובל הכהן אשרוב. התחלנו לשמוע את השיעורים שלו והדת נכנסה די מהר".
שניכם חיפשתם את זה?
"מבחינת עודד עדיין היינו גרים ברמת השרון, עושים ילד ורבע, אולי חתול, ובזה הוא היה סוגר את הבסטה ומבסוט על החיים. זה היה מאוד אני בהתחלה".
מתי הבנתם שאתם בתהליך של חזרה בתשובה?
"זה הלך מאוד לאט. שש שנים רק למדנו כי זה עניין אותנו, כל יום שלישי היינו נוסעים לרב יובל. זה היה הדייט השבועי שלנו, ואחר כך היינו אוכלים במסעדת דלאל, שזה בדיחה. הולכים לשמוע שיעור תורה והולכים לאכול במסעדה לא כשרה. אבל לא עשינו את החיבור הזה, כי מה קשור? זה רוח, זה אוכל, מה זה משנה?".
מתי זה התחיל להשפיע על החיצוניות שלכם?
"לפני 14 שנים התחלנו לשמור שבת, והחיצוניות לדעתי הגיעה לפני עשר שנים. התהליך שלנו לא היה בקפיצות גדולות, ולא בגללי. אני הייתי קופצת ישר ראש, עודד איזן אותנו".
מתי עודד הבין שהוא איתך בזה? שם ציצית, כיפה?
"זה לקח זמן".
היה פחד? מהתגובות של הסביבה, מהמחשבה שזה יפגע בקריירות שלכם?
"בטח. אז לא היה ערוץ 14, לא היה כלום. היה לי בראש המשפט מתהילים, 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך', אבל איך אתה הולך לפרנס את הבית הזה עכשיו, כשאף אחד לא ירצה לעבוד איתך? ופתאום נפתח עולם שלם שלא הכרתי – הרצאות, ערוץ הידברות, הופעות. מי בכלל דמיין את כל הדבר הזה? היום זו לא בעיה, אבל באותה נקודה זו הייתה בחירה של 'לזרוק את הכל, ואני לא יודעת מה יהיה'".
ואצל עודד?
"גם לו הייתה נקודה שהוא פשוט אמר, 'די, חלאס'. הוא פחות פחד שזה יפגע לו בקריירה, אבל כן פחד מהתגובות. כיפה על הראש זה קשה".
את זוכרת מתי הגדרת את עצמך לראשונה דתייה?
"ברגע שאת שמה לילדים כיפה על הראש וציצית והם לומדים בבית ספר דתי, זה כבר לא משנה אם חיצונית רואים עלייך או לא. זה אומר הכל".
אגב, נראה שהמראה החיצוני עדיין חשוב לך. זה שאת מתלבשת צנוע לא מתנגש.
"חשוב לי להיראות טוב. אני חושבת שאישה צריכה להרגיש טוב עם עצמה בלי קשר".
שיתפת את העוקבות שלך באינסטגרם בעלייה במשקל שחווית אחרי שהמלחמה פרצה. סיפרת שעלית 10 קילו.
"פשוט פתחתי את המקרר ועברתי לגור בתוכו. אחרי תקופה פנתה אליי באינסטגרם הדס כהן, שבאה מתזונת הרמב''ם, והציעה ללוות אותי. זו בריאות טבעית, שזה מתחבר לי, אז הסכמתי והגדרנו 70 קילו כמשקל יעד. אמרתי לה, 'לא תצליחי לרדת איתי יותר, זו נקודת האפס שלי'. בתהליך ארוך הגענו ל-70, והיא שאלה אותי, 'מה החלום שלך?'. אמרתי לה שהייתי שמחה להגיע ל-65 ושזה לא יקרה, אבל כנראה עובד לי לאזן את עצמי דרך התזונה. אני היום שוקלת 67, שזה מטורף בעיניי. אני לעולם לא אהיה דוּק, ואף פעם לא הייתי. תמיד היה לי מבנה גוף אגסי. גם כדוגמנית, פשוט בפרופורציות יותר קטנות".
מה השתנה אצלך מאז בתפיסת הגוף?
"ילדתי שישה ילדים, אז יש לי קודם כל חמלה לגוף והרבה אהבה לעצמי. כדוגמנית היו מודדים אותי על הסנטימטר, אני מהתקופה שקייט מוס הייתה המודל וכל העניין הרגשי סביב זה לא היה פתור לי. היום אני במקום מאוזן".
יצאנו לדייט ואני כבר ידעתי שהוא בעלי
דברים קרו לה מהר ומוקדם. היא הייתה ברמנית בת 18 כשניגשה לאודישן ל-MTV, ומצאה את עצמה מבלה שש שנים בערוץ שהיה אז בשיאו. כשחזרה לארץ בשנת 2001, היא מספרת, זה היה "ישר למצפה רמון. זה היה אחרי הנזירות, אחרי שנים מחוץ לישראל כשאני מטיילת וגולשת, אז החזרה הייתה מורכבת. בהתחלה באתי רק לביקורים ארוכים ובסופו של דבר חזרתי לגור כאן, בלופט בתל אביב".
בשנות ה-90 ניהלת חיים פרועים של מגישה צעירה ב-MTV. נראה כל כך רחוק ממי שאת היום.
"החיים שלי שם היו מאוד חצי-חצי. היו בלגן וקרחנות, כל מה שאת רוצה, והיה צד שני שחיפש גם אז רוחניות. הייתי נוסעת לריטריטים, עושה מדיטציות. זה תמיד היה קיים, פשוט באיזשהו שלב החלטתי לתת לזה יותר כוח".
ואז החלטת לעזוב?
"עזבתי כי הרגשתי שמיציתי. הייתי המנחה הכי ותיקה, הכי אהובה, הרווחתי הכי הרבה כסף והרגשתי שאין לי יותר לאן, אז יצאתי למסע פנימי של חצי שנה בקרוואן, לבד ברחבי אנגליה. מיד אחר כך הגעתי לארץ ולמצפה רמון, ושם הכרתי את מי שהיה בעלי הראשון, אייל. אחרי חודשיים התחתנו, בגיל 27 כבר הפכתי לאמא, וכשנועם היה בן שנה כבר התגרשנו. אבל נשארנו חברים עד היום, אנחנו מתקשרים אליו כשצריך לתקן משהו בבית וברור שהוא יבוא לעזור לנו, כי הוא יודע לעשות את הדברים האלה ועודד לא".
לא מובן מאליו לסיים ככה, בטוב. היה לך קשה?
"מאוד קשה. זאת הייתה פצצה, ממש התאכזבתי מעצמי. משפחה היא הערך הכי גבוה אצלי והרגשתי שחירבתי את זה. גדלתי עם הורים גרושים, בפנימייה מגיל 11, ורציתי משפחה, בית, יציבות. כשנועם הגיע אמרתי שאני מתקרבת לחלום הזה, וכשהוא התנפץ, הכל התנפץ. חשבתי שלא תהיה לי משפחה, שאני לא מסוגלת. והחלטתי שאני לא רוצה יותר לצאת עם גברים".
ואז הגיע עודד. מה היה בריאיון ההוא שבזכותו הכרתם?
"הוא כל הזמן התחיל איתי מתוך מבוכה ומזה שלא היה לו מה להגיד, זה היה רגע אחרי שהוא עזב את ערוץ הילדים וכולם שיגעו אותו בשאלות. כשהסתיימה התוכנית הייתי בטוחה שהוא ייקח את הטלפון שלי, אבל הוא פשוט קם והלך. הייתי בהלם. אחרי כמה ימים יצאתי עם צופית גרנט למסיבה בתל אביב, פגשנו אותו, וזה פשוט קרה. יצאנו לדייט ואני ידעתי כבר שהוא בעלי. אחרי שנה וחצי התחתנו".
והנה אתם היום, הורים לחמישה משלכם ומגדלים יחד שישה ילדים.
"אם תגידי את זה לעודד, הוא מאוד יכעס עלייך. הוא מגדל את נועם מגיל שנתיים, זה לא רק עניין ביולוגי".
נועם (22) הוא כיום תלמיד חכם, ואוריה (17) לפני גיוס. את הנבחרת משלימים ישי (14), אביגיל (12), תמרי (10) ואביתר (7 וחצי). כולם מנהלים אורח חיים דתי בבית המשפחה ברעננה. "כל ילד מצא את ההתפתחות שלו בעניין הזה", אומרת הראל. "אוריה היה בישיבה, זה לא התאים לו, ועכשיו הוא במכינה קדם-צבאית. ישי עובר לישיבה, הבנות ואביתר בבית ספר דתי. אבל בואי נעשה סדר: אני לא איזו מחזיקה גדולה ממשרד החינוך. הסתדרתי מצוין עם שמונה שנות לימוד והשלמתי את כל מה שעניין אותי, אני אוטודידקטית ולדעתי אתה יודע דברים יותר לעומק כשאתה לומד את מה שמעניין אותך. אני בהלם מעצמי שהילדים שלי לא היו בהום-סקולינג, ובכלל הולכים למסגרות".
View this post on Instagram
חשוב לך שהם לא ילמדו רק תורה?
"הם כולם לומדים אנגלית וחלקם גם לומדים אקסטרה חשבון, כי צריך את זה בשביל להתנהל בעולם, אז אני משלימה להם. היסטוריה פחות דחוף לי. אני יודעת שזו הסתכלות קיצונית, אני יודעת שיחלקו עליי, אבל אני חושבת שהתורה נותנת הרבה יותר. לילדים שלי בכל אופן".
ואת תקבלי אותם, לא משנה מה יהיה?
"כל עוד הם בבית שלי, הגבולות ברורים: זה בית דתי. אם מישהו יחליט שהוא לא רוצה לשמור שבת, אני לא אתן לו לשבת בסלון עם הטלפון".
ואם מישהו ירצה להיות רק תלמיד ישיבה?
"אני אתמוך בזה, והלוואי שאצליח גם לעזור לו לשבת וללמוד. אני מאוד מאמינה בכוחה של תורה".
איפה את עומדת בסוגיית גיוס החרדים?
"שני הצדדים בוויכוח צריכים להבין טוב יותר את העולם של הצד השני. יש צורך בגמישות, ואני חושבת שהיא כן קיימת, פשוט פחות מדברים על זה. למשל, המגזר החרדי הוא המגזר שמתנדב הכי הרבה. איחוד הצלה, זק''א, מלא ארגונים. למה זה לא נחשב להם כשירות לאומי, כי הם לא על מדים? הם לובשים שחור-לבן, אלה המדים שלהם. הם צבא השם".
ולעניין הגיוס?
"קשה להסביר למישהו שלא מאמין בהגנה הרוחנית מה זו תורה, ובצד החרדי חייבים להיות הוגנים ולהגיד שמי שלא לומד צריך לתרום בדרך אחרת. אצלי נועם יושב ולומד תורה, יש לו חברים לוחמים, הוא מתפלל עליהם וזה חשוב להם מאוד. אני מאוד מאמינה בהגנה הרוחנית הזאת בנוסף להגנה הלוחמנית. את שואלת אותי במה אני מאמינה יותר? אני מאמינה שלימוד תורה יותר חשוב. אם יש אנשים שיכולים ללמוד תורה 17 שעות, הם חייבים לעשות את זה".
אבל לא כל אחד יכול ללמוד 17 שעות.
"נכון, ומי שלא לומד ברצינות - שיתרום בדרך חלופית שהמדינה מסכימה עליה".
אני כל כך מחכה להיות סבתא
לשיחה על הילדים אני מבקשת לצרף לרגע את עדן הראל של פעם. האם הילדים יודעים בכלל במי מדובר, מי היא הייתה? "הם מכירים את העבר שלי", היא אומרת. "נגיד, הבת שלי ראתה אותי עם קרחת ואמרה, 'זה מפחיד, זה מכוער, למה עשית את זה לעצמך?'. הם ראו אותי משדרת, גדלו לתוך זה. קעקועים הם רואים עליי גם היום. זו המציאות שלהם, הם מכירים ויודעים גם וגם".
והם בדת מבחירה?
"אני רוצה להאמין, אבל אני לא יודעת להגיד, כי הם קטנים מדי. השאלה היא איזה בוגרים הם יבחרו להיות, כי עכשיו זה לא בעיה. עכשיו הם רוצים לרצות את ההורים. זה הבית, זאת הנורמה".
אם נועם ילך במסלול המקובל, הוא תכף יתחתן ויהפוך אתכם לסבא וסבתא.
"בעזרת השם, אמן. אני כל כך מחכה כבר להיות סבתא".
אגב משפחה, דיברת בעבר על אחותך הבכורה. את משמשת לה כתף חמה וגב חזק.
"יובל מתמודדת נפש המון שנים. היא סובלת מפוסט-טראומה מורכבת ומדיכאון עמיד, כלומר היא ניסתה את כל סוגי הכדורים וזה לא משפיע עליה. היא הייתה בבתי חולים, בבתים מאזנים. כשמישהו קרוב, כמו שאחותי קרובה אליי, חווה כזה סבל – אין דבר יותר מתסכל מזה שאתה לא יכול פשוט לפתור את זה. כל מה שאת יכולה לעשות זה לתמוך, ואני חושבת שצריך לדבר על זה ולתת לזה יותר מקום. חיים של פגוע נפש הם מאוד קשים, וזה נעשה רלוונטי יותר מאי-פעם כי יש לנו לוחמים פוסט-טראומטיים וכי כל מי שגר בעוטף או קרוב לגבול הצפון הוא פוסט-טראומטי. צריך להשקיע יותר משאבים ותשומת לב לעולם של הנפש. אם אנחנו כחברה לא נדע יותר להכיל, נהיה בבעיה גדולה".
צילום: עדי אורני | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור: ערן ישראלי | שיער: רז ארביב | פאות: הרצליה דיין | הפקה: טל פוליטי