ביום שני, שעות לפני ההכרזה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על סיום המלחמה בין ישראל לאיראן, כינס הנסיך האיראני מסיבת עיתונאים מיוחדת. הנסיך – יורש העצר רזא כורש (סיירוס) פהלווי הבן – פנה לעם האיראני והציע לסייע בכינון משטר דמוקרטי וליברלי חדש במדינה. בכך הוא ביקש להחזיר את כבודו האבוד והמרוסק של אביו, מוחמד רזא פהלווי, שגורש מהמדינה בבושת פנים בשנת 1979 בצל הפגנות הדמים בטהרן, חודשים ספורים לפני המהפכה האיסלאמית שהעלתה לשלטון את האייתוללה ח'ומייני. אלא שרבים בעולם התעניינו בדבר אחר לגמרי סביב יורשיו של פהלווי: החתונה המלכותית של בתו, הנסיכה אימאן, שנישאה חמישה ימים קודם לאיש עסקים יהודי-אמריקאי אמיד ושמו בראדלי שרמן.
שרמן הוא היהודי הראשון שמצטרף למשפחת המלוכה הגולה, והחתונה נתפסה בעיני רבים בתפוצות האיראניות כסמל לתקווה ולאחדות, בניגוד למשטר המתנגד לאיחודים חילוניים וחוצי-תרבותיים. אבל האם זה אירוע משמעותי באמת, או רק פיסת רכילות אנקדוטלית?
אף שהחלומות על נפילת משטר האייתוללות והמנהיג העליון ח'אמנאי עוד רחוקים מלהתגשם, מעניין להתחקות אחר קורותיה של משפחת פהלווי, שכבר מפנטזת על הרגע שבו תוכל לחזור למרכז הבמה ולהשיב לאיראן את הרוח הפרו-מערבית שאפיינה את שנות מלכותו של האב.
שולחן פרסי מסורתי וריקוד הורה יהודי
שרמן והנסיכה פהלווי הכירו בשנת 2017 והתארסו כשש שנים לאחר מכן. הוא יליד שיקגו, איש עסקים שמכהן כמנהל שותפויות בחברת Matternet, המתמחה ברחפנים. בחשבון הלינקדאין שלו הוא מגדיר עצמו כחובב טיולים, דיג, גולף וסנובורד.
החתונה המלכותית התפרסה על פני שתי יבשות וכללה לא פחות מארבע שמלות כלה. בתחילת חודש מאי קיימו בני הזוג טקס אזרחי צנוע בלשכת הנישואין במנהטן, ובו נכחו בני משפחה קרובים בלבד. הנסיכה לבשה שמלת מידי לבנה עם צווארון קשירה של מעצבת-העל הניו-יורקית רוזי אסולין, בת למשפחה יהודית דתית מברוקלין. היא שילבה את השמלה עם נעלי עקב לבנות ורצועה מוצלבת משובצת תכשיטים, ובחרה בתסרוקת קלאסית של שיער אסוף ברישול. שרמן לבש חליפה שחורה ללא עניבה. לאחר הטקס חגגו בני הזוג בארוחת ערב במסעדה ונהנו מקוקטיילים עם בני משפחתם.
טקס החתונה הרשמי שהתקיים בפריז בתחילת יוני תואר בכלי התקשורת "מפואר אך אינטימי". האירוע נערך במבנה היסטורי סמוך לשער הניצחון בפריז ושילב אלמנטים של מסורת פרסית בעדינות ובצורה מודרנית. מאפיין חשוב היה ה-Sofreh Aghd, שולחן שעליו מונחים כלים כמו מראה, מנורות ומגש תבלינים ומוצב מול החתן והכלה בשעת הטקס. במקרה הזה נערך השולחן על ידי מותג העיצוב היוקרתי מדובאי ILÁI SARÁI וכלל פריטים בעבודת יד שנוצרו בידי אומנים מאיראן, איטליה, מקסיקו וצרפת. "זו הייתה חגיגה לא רק של אהבה, אלא גם של מורשת, אומנות וקהילה. היא הזכירה לנו שהמסורת יכולה להתפתח בצורה יפה כשהיא מכובדת בהקפדה", אמרה סאינה במאבי, מייסדת המותג לווג ערבייה.
פהלווי צעדה אל הטקס כשאביה יורש העצר לצדה, ובנוכחות סבתה פארה דיבה, אשת השאה בת ה-86. במהלך הטקס הניח שרמן החתן את הטבעות על הקרקע כמחווה למסורת פרסית עתיקה. ביטוי למסורת היהודית ניתן במהלך מסיבת הריקודים, כשהחתן והכלה והמלכה הונפו על כיסאות לצלילי ניגון ה"הורה" היהודי.
טקס החתונה תואר כ"מפואר אך אינטימי". "זו הייתה חגיגה לא רק של אהבה, אלא גם של מורשת, אומנות וקהילה", אמרה סאינה במאבי, מייסדת המותג ILÁI SARÁI
בחתונה החליפה הנסיכה שלוש שמלות שעוצבו במיוחד על ידי אלי סאאב, מעצב האופנה הלבנוני הידוע בשמלותיו הרומנטיות והאלגנטיות. סאאב, יליד ביירות, פרץ לתודעה העולמית לאחר שעיצב את שמלת האוסקר ההיסטורית של האלי ברי בשנת 2002. מאז הפך לסמל של אלגנטיות מהולה בנשיות וסטייל מזרח-תיכוני, ואף עיצב את שמלת החתונה של טיפאני טראמפ, בתו של נשיא ארה"ב שנישאה למיליארדר הלבנוני מייקל בולוס. השמלה הראשונה עוטרה בשרשראות פנינים שנצצו תחת אורות האירוע. בקבלת הפנים הונחו שרוולים קטנים בנונשלנטיות על כתפיה החשופות של פהלווי, ואילו בטקס המסורתי עטתה הנסיכה עליונית בגימור תחרת שזורה בסרטי משי שכיסתה את כתפיה. כיאה לנסיכה אמיתית, ההינומה שלה השתרעה לאורך ארבעה מטר וקושטה ברקמה של פרחים עדינים.
לפני המהפכה חיינו חיים נהדרים
אימאן (31) היא בתם האמצעית של פהלווי ורעייתו יסמין. לזוג שלוש בנות שמייצגות את הדור החדש של משפחת המלוכה האיראנית הגולה. הבת הבכורה, נור פהלווי (33), נחשבת לדמות הציבורית הבולטת ביותר מהשלוש, ויש הסבורים שהיא עשויה לקבל עליה בעתיד תפקיד ציבורי כזה או אחר. אחרי אימאן ישנה בת הזקונים פארה (22) שקרויה על שם סבתה. המשפחה חיה בין ארה"ב לפריז, ומקפידה להופיע באירועים ממלכתיים של גולים איראנים.
כמו הדורות הקודמים של משפחת פהלווי, גם שלוש הנסיכות לא מקיימות קשרים הדוקים עם הדת. אותו ניתוק מהדת הוא זה שהביא לנפילת שלטונו של השאה, סבן, שדחף לחילון מהיר של המדינה, כולל איסור על לבישת חיג'אב במקומות מסוימים וקידום תרבות המערב. התוצאה הייתה קשה וכללה עוינות גוברת מצד חלקים נרחבים באוכלוסייה שהרגישו שעוקרים מהם את הזהות. מצב המדינה תחת שלטונו של השאה היה מורכב, ונע בין קדמה כלכלית וחברתית מרשימה ובין דיכוי פוליטי עמוק, פערים חברתיים וחוסר לגיטימציה בציבור.
לא דווח על פוליטיקאים שנכחו בחתונה המלכותית, וזאת אף שיורש העצר פהלווי מקיים פגישות דיפלומטיות מעת לעת ושומר על קשר עם מנהיגים בעולם. בשנת 2023 הוא הגיע לביקור פומבי היסטורי בישראל, לראשונה בתולדות המשפחה. "העם האיראני אינו שונא את ישראל. להפך – אנחנו אחים תרבותיים ואנושיים", הצהיר בתום הביקור, שכלל גם פגישה עם רה"מ נתניהו.
היחס של איראן ליהודים בכלל, ולישראל בפרט, היה ללא רבב בשנים שקדמו למהפכה ב-1979. לא רק שהמדינות קיימו יחסים דיפלומטיים – הן היו שותפות קרובות בתחומי ביטחון, כלכלה ותרבות. תחת שלטונו של השאה האחרון הייתה הקהילה היהודית באיראן פעילה ומשגשגת וכללה כ-80 אלף נפש; יהודים שימשו עובדי מדינה, ניהלו עסקים מצליחים וזכו לחופש דת. השאה עצמו גינה אנטישמיות והדגיש את רצונו ביחסים טובים עם מדינת ישראל. שגרירות ישראל בטהרן, שהוקמה ב-1960, פעלה באופן גלוי עד למהפכה והשאה ראה בישראל שותפה אזורית מול מדינות ערב הקיצוניות, ובפרט מצרים וסוריה. הוא חשש מהתפשטות הקומוניזם והאיסלאם הקיצוני, ולכן פנה לבריתות עם המערב ועם ישראל. שיתוף הפעולה בין המדינות נחשב ליוצא דופן, ולכן עצם העובדה שנכדתו של השאה האחרון נישאה ליהודי, לא אמורה להפתיע.
הניתוק מהדת הוא זה שהוביל נפילת שלטונו של השאה. מצב המדינה תחת שלטונו היה מורכב, ונע בין קדמה כלכלית וחברתית ובין דיכוי פוליטי עמוק
ילידי איראן שחיים כיום בישראל מספרים על זיכרונות ילדות מאושרים במדינה תחת שלטון השאה. כך גם נתי טוביאן, פרשן בכיר לענייני איראן, עורך ראשי ומגיש בקול ישראל בפרסית ולשעבר חוקר בכיר במכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון. טוביאן גדל בפרבר של העיר אספהאן, אחד מהיעדים שתקפה ישראל בלחימה. "אבי היה עובד מדינה, ובתקופה ההיא השאה העניק לעובדי המדינה דירה ורכב במתנה. גרנו בקומפלקס מפואר והכל היה נגיש לנו: מועדון רכיבת סוסים, אגם מלאכותי, מועדון שיט, קולנוע ומסעדות. זה היה לוקסוס ושפע ברמות הכי גבוהות. כמובן, לא כל העם האיראני קיבל את הפריווילגיות הללו, ובפרט החקלאים, שהאמינו שהשאה הוא דיקטטור".
סיוון שהב, יו"ר עמותת המשכן לתרבות איראן בישראל ומכרה של משפחת פהלווי, שעלתה ארצה בשנת 1988, מספרת דברים דומים. "לפני המהפכה חיינו חיים נהדרים. גרנו בטהרן לצד אנשי האליטה והאקדמיה והיינו בקשרים מצוינים עם המוסלמים. היהודים היו אהובים על המלך ומאוד עשירים. הגעתי לארץ דרך הסוכנות היהודית כשהייתי בחודש השמיני וילדתי אחרי שבועיים. ממש כמו בסרט 'לא בלי בתי', מצאנו מבריח שהבריח אותנו במדבר דרך פקיסטן והיינו בסכנת חיים".
שהב הכירה את בני המשפחה לאחר שנים ארוכות שבהן פעלה לשימור מורשת יהדות איראן, וכן לאחר שגיבתה את מחאת החיג'אב שהתרחשה במדינה בסוף שנת 2017. "בעקבות פוסט בפייסבוק על פסל שיצרתי בדמות המלכה פארה, היא התקשרה אליי והזמינה אותי לביקור אצלה. כשנפגשנו החסרתי פעימה. לא האמנתי שהאישה הנערצת והאצילית הזו עומדת מולי. היא ישבה איתי שעה ארוכה וראיתי מולי אישה ממלכתית, מלכותית ואצילית, אך שבורה. היא מאוד נגישה, חמה ומתעניינת. היא שאלה אותי אם חווינו אנטישמיות בזמן שגרנו באיראן והעניקה לי את הספר הביוגרפי שכתבה על חייה עם הקדשה אישית. בחוצפתי אמרתי לה שאני חושבת שהיא יכולה לסייע לקחת את הממלכה בידיים ולקדם את חזרת בנה לשלטון. היא הסתכלה עליי, והבנתי מהבעתה שנגמרו לה הכוחות. הודיתי לה על שמירת התקווה האחרונה של הממלכה. לדעתי אם נזכה לכך שהנסיך יעלה לשלטון, זה בזכותה. כשיצאתי מהדלת היא אמרה לי שבת שלום".
"מה שקרה באיראן מאז המהפכה ועד היום זה שינוי רדיקלי עצום. אסור היה למדינת ישראל לתת לזה להגיע לממדים האלו. צריך היה לחנוק את המפלצת לפני שהגענו לסכנה קיומית, ולצערי הבנו את הסכנה כשכבר היה מאוחר מדי", אומר טוביאן. "אני עדיין לא משוכנע שהסוף של המשטר הזה קרב, לא עד שלא אראה את הנסיך רזא בשלטון. הוא כרגע המועמד היחיד שיש לו סיכוי לבצע שינוי ולמנוע מאיראן להתפרק".
לשכת יורש העצר: "שמחים שהתקשורת בישראל מתעניינת בנו"
יורש העצר, הנסיך רזא סירוס פהלווי, נולד בטהרן ב-1960 ומעולם לא הומלך בפועל. הוא גדל בארמון המלוכה בטהרן ובגיל 17 נשלח לארה"ב ללמוד בבית הספר לטיסה של חיל האוויר האמריקאי. בעת שהותו בארה"ב פרצה המהפכה האיסלאמית והוא נותר בגלות. את חייו הקדיש לניסיונות לשנות את המשטר האיראני תחת עקרונות של חילון ודמוקרטיה ליברלית. לאורך השנים הוא קרא להפרדת הדת מהמדינה ותמך בקיום בחירות חופשיות ובהענקת זכויות לנשים ולמיעוטים. הוא מקפיד להבהיר כי אינו שואף לשלטון מלוכני חדש ומציע לקיים משאל עם שיכריע אם איראן תהיה רפובליקה או מונרכיה חוקתית.
הוא גדל בצל טרגדיות משפחתיות: אביו, השאה, נפטר בשנת 1980 מסרטן ונקבר בקהיר בטקס ממלכתי שערך לו הנשיא אנואר סאדאת. אחותו ליילה פהלווי, שהייתה ידועה בכינוי "הנסיכה ליילה מאיראן", מתה בצרפת בשנת 2001. התקשורת דיווחה שהיא נפטרה ממנת יתר, אך מקורבים טענו שהתאבדה. פארנאז, אחות אחרת, מתגוררת גם היא בארה"ב ועומדת עמו בקשר הדוק. אחיו הצעיר, בן הזקונים של השאה עלי רזא פהלווי השני, התאבד ב-2011.
יורש העצר פהלווי מקפיד להבהיר כי אינו שואף לשלטון מלוכני חדש, ומציע לקיים משאל עם שיכריע אם איראן תהיה רפובליקה או מונרכיה חוקתית
מאחורי הקלעים פועל יורש העצר להחלפת השלטון באמצעות ארגוני אופוזיציה איראניים גולים. הוא מרבה להתראיין לכלי התקשורת וקורא לעולם המערבי להטיל סנקציות על ההנהגה הנוכחית של איראן. הוא תומך ב"מהפכה מבית", קרי הפלת המשטר באמצעות התנגדות עממית. "אני לא רוצה להיות מלך, אני רוצה להיות משרת של העם האיראני", הוא צוטט. "איראן לא חייבת להיות מדינה דתית. היא יכולה להיות מדינה של כולם, יהודים, מוסלמים, בהאים ונוצרים כאחד".
לפני כארבע שנים הוזמנה שהב לפגוש את פהלווי באחד מנכסיו בסן דייגו. היא מספרת שהוא עובד על תשתית החזרה לשלטון כבר זמן רב, ואף מזמן אליו בחשאי אנשים מהאליטה של איראן, מומחים בתחומם, שמסייעים לו בהכנת תוכניות מדיניות ליום שאחרי נפילת שלטון האייתוללות. "הוא מוכן לזה לגמרי ממה שאני מבינה", היא אומרת ומוסיפה הסתייגות: "למרות שהוא חושב שהוא האדם המתאים ביותר כרגע, אחרי שנים בארה"ב, נראה שהוא יותר נאמן אליה. הוא סבל הרבה שנים כגולה, היה נתון לאיומים, חייו היו בסכנה והוא נמלט רוב הזמן. צריך גם לזכור שהוא לא שהה באיראן רוב חייו".
בסרטון שפרסם ברשת X (טוויטר לשעבר) לפני כשבועיים טען פהלווי כי "הרפובליקה האיסלאמית על סף התמוטטות", וקרא לעם האיראני "להרים את ראשו ולתפוס את השלטון בחזרה". ב-17 ביוני, בזמן המלחמה, הודיע במהלך פגישה עם חברי קונגרס אמריקאים כי יש לו תוכנית מעבר ל-100 ימים שבהם יתפקד כראש ממשלה זמני עד שיתקיים משאל עם שיחליט על המשטר העתידי.
נראה שהנסיך רזא רואה במלחמה הנוכחית הזדמנות, אם כי רוחו המהפכנית מעוררת קונפליקטים בקרב אנשי הדת המתונים במדינה. כמו כן, ניכר חוסר אמון בינו ובין שחקני אופוזיציה מרכזיים. הדיון הציבורי בארה"ב נוטה לראות בו דמות בולטת באפשרות לשינוי, אך עדיין קיימים ספקות אם ניתן להפוך את ההצהרות לממשות בשטח.
בתגובה לפניית mako אל לשכת יורש העצר, הועבר מסר של אחדות ואופטימיות. "אנחנו שמחים מאוד שהתקשורת במדינת ישראל חושבת עלינו ומתעניינת בנו. אנחנו מוסרים את אהבתנו ודאגתנו לעם האיראני, ומקווים מאוד שיתאחד במהרה ויזכה מחדש בחירות שלו. אנחנו מאמינים במדינת ישראל, מעריכים את תמיכתה בנו ומלאי תקווה שהיחסים בין ישראל לאיראן יחזרו בהקדם לקדמותם".