שלושה שרים העלו בימים האחרונים טענות חמורות על יעקב ברדוגו. שר המשפטים יריב לוין האשים אותו בסחיטה באיומים; שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, צייץ שגם הוא נתקל ב"תופעת האיומים מבעל האינטרס יעקב ברדוגו"; ושר התקשורת, שלמה קרעי, הצטרף ואמר: "האיומים, הלחצים והשקרים מוכרים וידועים". בעקבות הדברים הודיעה יחידת להב 433 של המשטרה כי פתחה בחקירה וזימנה את השרים להעיד; כמעט שבוע עבר מאז, ונכון להיום לא העיד אף אחד מהשרים נגד ברדוגו. לוין לא הגיב כלל לזימון מהמשטרה, זוהר טען שלא יגיש תלונה כי הוא "לא רואה בהתנהלותו של ברדוגו גוון פלילי", וקרעי צייץ כי "השטויות של ברדוגו הן עניין ציבורי, לא פלילי... אין על מה להגיש תלונה ואין על מה למסור עדות".
בזיכרון הציבורי לא קיים מקרה דומה: פרשן פוליטי ששרים מייחסים לו מצד אחד את הכוח להלך עליהם אימים, ומצד שני לא מעזים לתרגם את המילים למעשים. איך הגיע ברדוגו, איש תקשורת ומי שנחשב גם לאיש סודו של ראש הממשלה, לעמדה הייחודית הזאת? בשבוע האחרון פנינו לכ-20 ממכריו ומקורביו כדי לדבר איתם על זה – ורובם סירבו להתראיין. אחרים סירבו ושינו את דעתם רק כשהובטחה להם אנונימיות מוחלטת, ואחדים הסכימו להתראיין, אך בהוראת דוברים או יועצים חזרו בהם מהסכמתם. "ברדוגו הוא מהאנשים שאי אפשר להתעסק איתם", אמרה שני (שם בדוי), פעילת ליכוד לשעבר שסירבה לדבר לפני מסע שכנועים והבטחות לטשטוש זהותה. "על כל אחד אחר הייתי מתראיינת בשמחה, אבל לא עליו. אני מבינה את השרים שלא מוכנים להתלונן נגדו, אי אפשר לדעת למי הוא יידבק בעתיד. כולם יודעים כמה כוח יש לו, ועדיף להם לשמור איתו על קשר טוב".
את הקריירה הציבורית שלו החל ברדוגו בשיקום שכונות בעיר מגוריו, לוד, והתחבר עם ראש העיר דאז, מקסים לוי. "הוא היה בן טיפוחם של האחים מקסים ודוד לוי", מספר אורן (שם בדוי)
האנשים שהסכימו לדבר על ברדוגו מציגים שני הסברים שונים מאוד לדרך שעשה ב-60 שנותיו: הסבר אחד הוא אופורטוניזם, והשני הוא כישרון. "האיש הוא 'כדאיניק'", אומרת שני, נציגת המחנה האופורטוניסטי ומי שאינה נמנית עם אוהדיו של ברדוגו. "הוא כל הזמן מרחרח על מי כדאי לו להתלבש, ואז מתלבש עליו. אין לו שום אידיאולוגיה חוץ מכמיהה לכסף, כוח וכבוד. את חייו הפוליטיים הוא חייב לאחרים: הוא התחבר לדוד לוי, לאחמד טיבי, לאריה דרעי, לאריק שרון. בסוף הוא חנה אצל ביבי, כי הוא הבין ששם הכוח הגדול". הדברים נשמעים כהדהוד להאשמה שהטיח בעבר מיקי זוהר בברדוגו: "אתה מקשקש כל פעם לפי חליל של מאכער אחר".
מנגד טוען חה"כ לשעבר עמרי שרון, שנמצא ביחסים טובים עם ברדוגו: "הוא בחור מוכשר שיודע לנתח סיטואציות, להגיד את הדברים הנכונים ולקדם את עצמו ואת העמדות שלו". במילים אחרות, תלוי את מי שואלים.
על שמועות וקלטות
ברדוגו הוא הצעיר מבין ששת ילדיהם של זוג ילידי מרוקו, שהיגרו למרסיי לפני שעלו ארצה והתיישבו בלוד. משפחה דתית, ימנית-לאומית. הוא למד בישיבה התיכונית "מדרשית נעם" בפרדס חנה, ובצבא שירת בחיל המודיעין, בין היתר ביחידה 8200. כשהשתחרר השלים תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב ותואר ראשון במשפטים במכללת רמות משפט.
למרות טענת ה"אין אידיאולוגיה", ברדוגו השתייך מנעוריו לתנועת הליכוד. את הקריירה הציבורית שלו החל כמנהל פרויקט שיקום שכונות בעיר מגוריו – ואולי בהתאם לטענת ה"על מי כדאי להתלבש", התחבר עם ראש עיריית לוד וראש השלטון המקומי דאז, מקסים לוי. בזכות הקשר ביניהם קודם לתפקיד סמנכ"ל החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי כשהיה רק בן 25. בהמשך מונה למנכ"ל המרכז לשלטון מקומי, ואז חזר לחברה למשק וכלכלה, הפעם כמנכ"ל. "הוא היה בן טיפוחם של האחים מקסים ודוד לוי", מספר אורן (שם בדוי), קולגה של ברדוגו בעבר. "הוא מאוד האמין בהם ובעמדות שלהם ועשה עבורם המון, והם מצדם מאוד העריכו אותו".
פרשת "הקלטת הלוהטת" התפוצצה כשנתניהו טען שניסו לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו שבה תועד לכאורה מקיים יחסי מין מחוץ לנישואים. מי סחט? הוא רמז לעבר דוד לוי, וגם לעבר ברדוגו
ב-1993 התמודד דוד לוי על ראשות הליכוד מול נתניהו, בני בגין ומשה קצב. במהלך ההתמודדות התפוצצה פרשת "הקלטת הלוהטת", כשנתניהו הכריז ב"מבט לחדשות" שמישהו – "אדם אחד בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים" – ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו שבה תועד לכאורה בעת קיום יחסי מין מחוץ לנישואים. נתניהו רמז שדוד לוי ואנשיו אחראים לפרשה, התלונן במשטרה נגד לוי, ובחקירתו שלח אצבע מאשימה גם לעבר ברדוגו כמעורב בפרשה. התיק נסגר לאחר שלושה חודשים מחוסר ראיות, וברדוגו אמר בראיון לעיתון "חדשות": "ביבי פועל על סמך פנטזיות ושמועות. אני עדיין רוצה לראות אותו הולך לפוליגרף לתמוך את גרסתו". עם השנים הצטברו פרסומים על כך שמעולם לא הייתה באמת "קלטת לוהטת"; כך או כך, נתניהו וברדוגו שכחו מזמן את החתול השחור הזה.
בגיל 30 הצטרף ברדוגו למפלגת גשר שהקים מקורבו דוד לוי, ולקראת הבחירות לכנסת שובץ במקום ה-41 ברשימת הליכוד-גשר-צומת. הוא לא נכנס לכנסת, אבל המפלגה הייתה לכוח חשוב בקואליציה של נתניהו. "ברדוגו שירת את לוי נאמנה באותה תקופה", מספרת שני. "אפשר לומר שהוא ארגן לו את המחנה הפוליטי, הלך איתו לאופוזיציה והיה יד ימינו כשהיה שר החוץ".
כשר חוץ בחר לוי בברדוגו כממונה מטעמו על המשא ומתן עם הפלסטינים, תפקיד שבמסגרתו פעל מול אחמד טיבי, אז יועצו של יאסר ערפאת. "בין ברדוגו לטיבי היה קשר מעולה", מספרת שני. "הוא היה סוג של חבר של טיבי ושל אחיו, ובזכותם היה מקורב לכמה אנשי עסקים ברשות הפלסטינית. הם התארחו אחד אצל השני ורקמו עסקאות יחד".
עמרי שרון אומר לנו השבוע: "אם ברדוגו באמת היה סוחט מישהו, אז שהנסחט יגיש נגדו תלונה. אם אין תלונה, זו סתם אמירה מגוחכת. להגיד בתקשורת שנסחטת ולא להתלונן – זה מגוחך"
ב-1997, בגיל 32 בלבד, מונה ברדוגו לתפקיד מנכ"ל מפעל הפיס. ב"גלובס" נחשף באותה שנה כי נתניהו – אז ראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו – סירב בתחילה לתמוך במינוי, ומאוחר יותר הודיע ללוי שיתמוך בו אם לוי לא יתנגד למספר מינויים של נתניהו במערך השירות הדיפלומטי (ממשרד ראש הממשלה נמסר אז: "נתניהו לא עשה כל עסקת חליפין עם לוי בדמות מינוי שגרירים תמורת מינוי ברדוגו... נתניהו תומך במועמדותו של ברדוגו לתפקיד"). כשהעשן התפזר נכנס ברדוגו למשרד המנכ"ל, והחל בכהונה שהתאפיינה בשערוריות ותביעות משפטיות – ונגמרה בקביעה של מבקר המדינה כי תפקודו של ברדוגו גרם להפסדים של מיליוני שקלים.
מהפיס אל הקזינו
כמנכ"ל מפעל הפיס החליט ברדוגו להשתמש בשמו ובתמונתו לקידום מכירות לכרטיסי ההגרלה. "הוא קיבל יותר בולטות תקשורתית מהיו"ר", מספר אורן. "הוא רצה להתפרסם, ובצדק, כי כל ראשי הרשויות והפוליטיקאים עולים לרגל אל מנכ"ל מפעל הפיס". בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע אז בעקבות עתירה בנושא כי הקידום האישי "מדליק נורה אדומה בדבר חשש לניגוד עניינים", ואסר על השימוש בתמונת המנכ"ל.
בהמשך כהונתו של ברדוגו התגלו אי-סדרים; בין היתר מונו בתו של דוד לוי ואחיו של אחמד טיבי כעובדים במפעל הפיס, ומבקר המדינה קבע כי בשיפוץ משרדי החברה נמצאו "חריגות חמורות בעלות השיפוץ, וניהול תקציבי לקוי ביותר".
באותה תקופה התקרב ברדוגו למשפחת עיני, המחזיקה ביבואנית הרכב UMI. ב"הארץ" פורסם אז כי UMI שילמה לו מאות אלפי שקלים עבור שירותי הייעוץ שהעניק לה לאחר שזכתה במכרז לאספקת מאות מכוניות שברולט משפחתיות למפעל הפיס. "ברדוגו הציף את הכבישים בשברולט", אומר אורן, "ואחרי התקופה שלו במפעל הפיס הוא נכנס עם משפחת עיני לשותפות בעסקי נדל"ן ובעניינים אחרים". לכתבה ב-TheMarker מ-2009 שעסקה בעסקאותיו של ברדוגו הגיב אז עורך דינו, נבות תל-צור: "ברדוגו סיים לכהן כמנכ"ל מפעל הפיס בשנת 99'. בשנים שלאחר מכן פנו אליו אישים וגופים שונים בבקשה לקבל ממנו ייעוץ עסקי, כלכלי ומקצועי, בתחום ההגרלות המפוקחות בארץ ובעולם, וזאת על רקע הצלחתו המוכחת כמנכ"ל מפעל הפיס, הניסיון הרב והמוניטין שצבר בתחום זה".
כאחראי על המו"מ עם הפלסטינים פעל ברדוגו מול אחמד טיבי, אז יועצו של יאסר ערפאת. "היה ביניהם קשר מעולה", מספרת שני (שם בדוי). "הם התארחו אחד אצל השני ורקמו עסקאות יחד"
עם פרישתו של ברדוגו ממפעל הפיס הסתיימה דרכו בשירות הציבורי, והוא נכנס לעולם העסקים הפרטי. הוא שימש יועץ של קבוצת דיסקונט ונוחי דנקנר והופיע מטעמו בדיונים בכנסת, ומאוחר יותר פתח משרד עצמאי בבניין המשרדים "בית גיבור" ברמת גן. אחד מלקוחותיו הבולטים היה איל ההימורים מרטין שלאף; ברדוגו סייע לו לקדם מיזם להקמת קזינו צף באילת, ותיווך בעסקה למכירת הווילה של שלאף בהרצליה פיתוח ובעסקאות בין שלאף לבתי קזינו ברחבי העולם.
באותן שנים הסתמן ברדוגו כאחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל. בין היתר רכש 12% ממניות העיתון "ג'רוזלם פוסט", יעץ לבעלים של רשת מלונות קלאב הוטל בישראל, משה בובליל, וכיהן כדירקטור בחברת "ג'י הורייזן ונצ'רס", מפעילת בתי קזינו באירופה. "בתקופה הזו הוא עשה הרבה מאוד כסף", מספרת שני. "את עשרות המיליונים שיש לו היום הוא הרוויח בעיקר מעמלות ותיווך עסקאות. הוא קנה בית בשכונת המשתלה בצפון בתל אביב, קנה ב-מ-וו יוקרתית. היום הוא חי חיים ראוותניים".
השבוע התייחס ברדוגו עצמו להון שצבר. זה קרה בעימות עם כתבת מעריב מיקי לוין; גיל משעלי דיווח כאן ב-mako כי שיחת נימוסין בין השניים התדרדה לקללות ("בת זונה", הטיח ברדוגו בלוין, ככל הידוע בגלל טור ביקורתי שכתבה נגדו). בשלב מסוים צעק ברדוגו: "אני מיליונר, את יודעת איזו קריירה עשיתי בחיים שלי? אני לא צריך שקל מאף אחד… אני לא כמוך, עיתונאית שמרוויחה גרושים. אני חכם, לא לוזר כמוך" (ברדוגו ולוין לא הגיבו לפרסום).
לדברי שני, ברדוגו עשה "את הכסף הגדול" כשייעץ עם פעיל הליכוד גמליאל (גומא) חסין לחברות ועסקים שהביעו עניין בזיכיונות של מפעל הפיס. לדבריה, "הוא הסביר להם איך להרוויח במכרזים, ובתמורה לקח אחוזים". על דברים אלה ואחרים אמר בשעתו ל-TheMarker עו"ד תל-צור: "ברדוגו ייעץ לאותם גופים ואישים להיערך כראוי למכרזים… פעולות אלו נעשו לשביעות רצונם המלאה של הגופים השונים, אשר התחייבו לשלם דמי ייעוץ בהתאם להסכמים השונים… התרומה של ברדוגו מעולם לא היתה שנויה במחלוקת ושביעות הרצון של אותם גופים מהייעוץ שקיבלו מדברת בעד עצמה".
באביב 2008 עצרה היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות מספר משווקי פיס אזוריים שלפי החשד שילמו שוחד לברדוגו ולחסין כדי שיפעלו להסדיר עבורם את הזכייה במכרזי השיווק; אחד החשדות היה שברדוגו וחסין שימשו צינורות להעברת כספי שוחד לצמרת מפעל הפיס. היבט אחר שנחקר במה שנקרא "פרשת מפעל הפיס" היה עמלה בסך 1.2 מיליון שקל ששילמה לברדוגו האגודה למען החייל תמורות שירותיו כיועץ לענייני קבלת תמיכות והגרלות; מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, מתח ביקורת על האגודה עקב התקשרות זו. בסופו של דבר החליטה פרקליטות המדינה ב-2009 לסגור את התיק נגד ברדוגו מחוסר אשמה.
הקו הדק שבין פוטר והתפטר
אם משפחת לוי הייתה המקפצה הראשונה של ברדוגו ומפעל הפיס היה השנייה, הרי שהשלישית הייתה התקשורת – כשבראשית שנות ה-2000 החל לשמש פרשן פוליטי בתוכניות טלוויזיה ופאנלים. "כשאבי בניהו מונה למפקד גלי צה"ל, הוא נתן לברדוגו להגיש תוכנית. הוא חיבב את ברדוגו באותה תקופה, אהב את הסגנון שלו ונתן לו דריסת רגל ראשונה בגל"צ", מספר יורם (שם בדוי), מכר של ברדוגו. ב-2008, על רקע החקירה בפרשת מפעל הפיס, ברדוגו השעה את עצמו משידור; ב-2013 חזר לשדר ומונה על ידי מפקד התחנה דאז, ירון דקל, לפרשן פוליטי. בה בעת החל לשדר פינה קבועה בתוכנית האקטואליה היומית לצד ירון וילנסקי; בהמשך הפכו השניים למגישים-שותפים של תוכנית ערב בתחנה.
באביב 2008 נעצרו מספר משווקי פיס שלפי החשד שילמו שוחד לברדוגו ולפעיל הליכוד גמליאל חסין כדי שיפעלו להסדיר עבורם את הזכייה במכרזי השיווק. התיק נגד ברדוגו נסגר מחוסר אשמה
"אני לא עיתונאי. אני פרשן", אמר ברדוגו בראיון שהעניק ב-2022 לניב שטנדל כאן במגזין mako. זה היה מענה לביקורות שהאיש ספג ועדיין סופג בשל הזיהוי המובהק שלו עם הליכוד וקידום העמדות והמסרים של נתניהו. "עד היום הוא לא השית על עצמו כללים עיתונאיים של בדיקת עובדות, של בקשת תגובה", טוען יורם.
כשנודע לראשונה שברדוגו יקבל במה קבועה בגל"צ, כתב TheMarker פנה אליו בניסיון להבין אם לא עשויים להיווצר ניגודי עניינים בין מעורבותו הפוליטית ועסקיו הפרטיים לבין תפקידיו כפרשן פוליטי וכמגיש תוכנית אקטואליה ברדיו. ברדוגו השיב ש"אם הדבר הזה יקרה, אני אפרוש את כל מערכת הקשרים שלי בפני כולם. שום דבר לא ייעשה שלא בשקיפות".
בינואר 2019 זומן ברדוגו לשיחת הבהרה אצל מפקד גל"צ דאז, שמעון אלקבץ, לאחר שראיין את מירי רגב בדף הפייסבוק שלה והרעיף עליה שבחים במסגרת מסע הבחירות שלה לקראת הפריימריז. בדיעבד זה היה קדימון לקראת מה שקרה ב-2022: ממלאת מקום מפקד גל"צ, גלית אלטשטיין, הודיעה לברדוגו שאינו יכול להגיש יותר את תוכנית החדשות "חמש בערב" מפני שאופי השידור שלו "פובליציסטי ולא מתאים ליומן חדשות", וכי הוא משמש כפרשן פוליטי בגוף אחר – ערוץ 14, שברדוגו החל להגיש בו ב-2020. באותו מעמד הוצע לו להגיש תוכניות אחרות.
למחרת השיחה עם אלטשטיין הודיע ברדוגו בשידור חי כי הודח מגלי צה"ל משיקולים פוליטיים. בהמשך הגיש תביעה על סך 547 אלף שקלים נגד משרד הביטחון, שר הביטחון בני גנץ ואלטשטיין, בטענה שהביאו לפיטוריו מהתחנה הצבאית משיקולים פוליטיים. "כאחרון הפוליטיקאים, שטובתם האישית לעולם תגבר על טובתו של הגוף עליו הם ממונים, הורה שר הביטחון למפקדת התחנה במינוי זמני, לפטר את התובע… רק מכיוון שהתובע זוהה לחלוטין על ידי שר הביטחון כבעל עמדות פוליטיות הרחוקות ממנו, ולאחר שהתובע הציף התנהלות בעייתית של השר", נכתב בין השאר בתביעה.
ברדוגו החליט בסופו של דבר לא לתבוע את גנץ ואת אלטשטיין באופן אישי, אבל התביעה נגד משרד הביטחון עדיין נדונה בערכאות. "זאת תביעה שמבוססת על אמירה מסולפת", טוען יורם, "כי הרי הוא לא פוטר מגלי צה"ל אלא התפטר, ועשה את זה מול כל המדינה".
לסוף דרכו של ברדוגו בגל"צ היו גם השלכות אחרות: שעות ספורות לאחר שנודע כי יפסיק להגיש את תוכנית הערב הודיעו הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית שהחליטו להחרים את גל"צ וקראו לסגירתה. "ההדחה היא עדות נוספת לרמיסת הדמוקרטיה וחופש הביטוי על ידי השמאל", אמר יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו. "מנסים לסתום את הפה לימני האחרון בגלי צה"ל שהביא את התוכנית המואזנת ביותר ברדיו. זה לא יעזור להם, לא ישתיקו – לא את יעקב ברדוגו ולא את הימין".
ברדוגו סייע לאיל ההימורים מרטין שלאף לקדם מיזם להקמת קזינו צף באילת, ותיווך בעסקה למכירת הווילה של שלאף בהרצליה פיתוח. ברדוגו סומן אז כאחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל
יורם מאמין שזה רגע מפתח בהבנת מעמדו של ברדוגו. "הספין שלו על הפיטורים כביכול גרם לכל האופוזיציה, ביוזמת נתניהו, להחרים תחנת שידור ציבורי. זה רק מראה כמה הוא חזק בפוליטיקה. גלי צה"ל זו תחנת שידור ציבורית והמפיקים בתוכניות מדברים עם כולם, מהקואליציה ומהאופוזיציה. פתאום, כשלא נוח להם ששדרן מסוים לא מגיש את התוכנית, הם מחרימים אותה. זה מנוף לחץ מטורף על התחנה, וזו הייתה נורה אדומה לתקשורת בכלל".
לא, אדוני השר
המהומה הפוליטית של 2022 חשפה את המקפצה הרביעית, ואולי המשמעותית מכולן, במסלול של ברדוגו: הקשר עם נתניהו.
אומרים שזה התחיל באמצע בעשור הקודם. "לא אני באתי לנתניהו, נתניהו בא אליי", אמר בשעתו ברדוגו לשטנדל. "החיבור לכאורה של נתניהו ושלי הוא בזה שהוא פתאום מבין את העוולות של מערכת המשפט, בתיקי נתניהו". שני מציגה את הדברים קצת אחרת: "כדי להתחבר עם נתניהו צריך להשתלט על בלוטות החרדה. להגיד לו 'שמעתי את ההוא אומר ככה וככה', 'אתה צריך להיזהר מההוא', דברים כאלה. ברדוגו התחבר אליו בהתחלה דרך שרה, וכמובן שהנוכחות בערוץ 14 עושה לנתניהו שירות גדול, לכן הקשר נוצר והתהדק".
באוקטובר האחרון דווח ב"העין השביעית" וב"הארץ" כי ערוץ 14, שהתכוון לפרסם תמלול של דברים שאמר ברדוגו בשידור, פרסם בטעות את הנייר שמתוכו הקריא ברדוגו – ושהיה למעשה דף מסרים, ככל הנראה מטעמה של לשכת ראש הממשלה. דגשים כמו "שים לב" ו"אתה חייב לדבר שאין כאן מקריות" חיזקו כביכול את הטענה שברדוגו משמש צינור ישיר להעברת מסרים לציבור מטעמם של אנשי נתניהו (מערוץ 14 סירבו להגיב לפרסומים). הסיפור הציף טענות על קשרים בעייתיים בין לשכת ראש הממשלה לאיש התקשורת, אבל אם כל מה שדווח אכן התרחש – הרי שהוא ממחיש גם את המעמד הייחודי של ברדוגו.
יורם (שם בדוי) מאמין שסיום דרכו של ברדוגו בגל"צ הוא מפתח להבנת מעמדו: "הוא גרם לכל האופוזיציה, ביוזמת נתניהו, להחרים תחנת שידור ציבורי. זה מראה כמה הוא חזק בפוליטיקה"
כיום משדר ברדוגו בערוץ 14 וברדיו גלי ישראל, ומרשה לעצמו להתבטא בישירות ובבוטות. את גדי איזנקוט כינה "דובי עגלגל", על רונן בר אמר שהוא "מסתיר סוד גדול", על הרצי הלוי הכריז שהוא "תוקע את הצבא", ובאחד משידוריו אמר על האפשרות ששר הביטחון ישראל כ"ץ יקדם את דניאל הגרי, אז דובר צה"ל, לתפקיד אלוף: "אם היד של כ"ץ תחתום על דבר כזה, זאת תהיה הפעם האחרונה שיהיה שר ביטחון בממשלת ימין".
לא חסרים עיתונאים ופרשנים עם לשון משוחררת, ומהטענות לאיומים שהועלו לאחרונה נגד ברדוגו עולה שזו לא רק פרסונה שהוא מציג בשידור. "אני לא רוצה לחזור על המילה שהוא השתמש בה ביחס למה שהוא מתכוון לעשות בענייני", אמר לוין בראיון לגלי ישראל. אלא שסגנון לחוד ומהות לחוד, וב"עובדה" של קשת 12 נחשפו בשבוע שעבר הטענות הקונקרטיות של לוין, זוהר וקרעי; לפי המתואר, האיומים לכאורה של ברדוגו באו לאחר שלוין וזוהר לא נעתרו לבקשותיו לקדם אנשים וחברות, ואילו קרעי סירב לקדם הטבות רגולטוריות לערוץ 14 ולגלי ישראל. ברדוגו מסר בתגובה ל"עובדה" ש"אין לי כל כוונה להתייחס לגיבוב שקרים ומניפולציות עליהם אתם מבקשים לחגוג", אבל הגיב להאשמות השר לוין ב"גלי ישראל": "כמובן שהדבר לא היה ולא נברא, לקחו את הדברים של לוין למקומות הזויים לחלוטין… לוין הרי הוא האיש השנוא ביותר על השמאל הישראלי ופתאום הפכו אותו לגיבור לאומי. הכל כדי לסכסך ולפרק אותנו. אני יכול להרגיע אתכם – זה לא יצליח להם".
הרבה מאוד מילים נכתבו על ההתנגשות החזיתית בין ברדוגו לשלושת השרים. היה מי שראה בדברים עדות להתנהלות בעייתית של הפרשן, אבל הקו המוביל בתקשורת היה של תימהון מול הסירוב של השלושה להגיש תלונות במשטרה. "פרקטיקה של משפחות פשע", כתב פרשן "ידיעות אחרונות", משה גורלי, על השרים ש"תמיד יזהו את רשויות אכיפת החוק כאויב אמיתי". גם עמרי שרון אומר לנו השבוע: "אם ברדוגו באמת היה סוחט מישהו, אז שהנסחט יילך להגיש נגדו תלונה. אם אין תלונה, זו סתם אמירה מגוחכת. להגיד בתקשורת שנסחטת ולא להתלונן – זה מגוחך".
זה לא המקום לקבוע מה באמת קרה בין ברדוגו לשרים, אבל נדמה שלסיפור הזה יש ממילא מוסר השכל אחר. השאלה היא לא אם הייתה או לא הייתה סחיטה; היא איך מגיע פרשן פוליטי למצב שבו פוליטיקאים בכירים נבהלים מהעוצמה שלו. התשובה, בקצרה: בארבעה דילוגים.