כל מי שצופה בתוכניות האוכל למיניהן מכיר היטב את המנות המנחמות. הן רכות, מלטפות את החיך, מפוצצות בסוכר, החמאה ניגרת מהן, הבצק אוורירי, יש בהן טעם של פעם שמזכיר רגעים יפים יותר וניחוח אופטימי שמעלה חיוך גם כשרע על הנשמה. שנתיים אל תוך מגפת הקורונה ובשיאו של הגל החמישי, בתיאטרון בית ליסין החליטו שהעם היהודי סבל מספיק, ורקחו את המנה המנחמת המושלמת בדמות המחזמר "לעבור את הקיר" על פי סרטה המעוטר של רמה בורשטין-שי מ-2016. כמו אומרים, אנחנו יודעים שקשה לכם, לבד לכם, ושבאתם אפילו שאתם מתים מפחד לצאת מהבית ו"להתקהל" (המילה המצמררת ביותר בשפה העברית כיום); אז די, תנשמו מתחת למסכה וקחו שעתיים של גוד-טיים על מלא, בלי טרגדיות ודרמות חוצבות להבות. שעתיים של בידור שמרני טוב, של אופטימיות ושל אמונה שיהיה בסדר. חייב להיות.

"לעבור את הקיר" הוא סיפורה של מיכל (חן אמסלם), חרדית צעירה, חוזרת בתשובה, שאמנם לא ננטשת בחופה ברגע האחרון, משל הייתה זו קומדיה רומנטית אמריקאית טיפוסית, אבל זה כן קורה כמה שבועות קודם לכן. אלא שאז, במקום לבטל את הכול ולהתחיל מחדש, היא מחליטה להמשיך עם ההכנות לחתונה במעמד צד אחד, תוך שהיא סומכת על אלוהים שיארגן לה חתן, כי "מה זה כבר בשבילו". היא פוגשת מועמדים, דוגמת הזמר-כוכב יוס, שמחפש משמעות ופשטות בתוך התהילה (עוז זהבי), או שימי, חבר הילדות הנשוי שלא באושר (אלירן הרוש) ועוד כהנה וכהנה טיפוסים בסצנת השידוכים החרדית.

חן אמסלם ועוז זהבי,
חן אמסלם ועוז זהבי, מתוך "לעבור את הקיר". מעניין להשוות לעבר|צילום: רדי רובינשטיין, יח"צ

הסביבה שלה כמובן משוכנעת שהיא השתגעה, לרבות במובן של שגעון גדלות, כאשר סוגיית האמונה מקבלת זרקור. תפיסה פשטנית, שגם עולה על הבמה, היא של קריאת תיגר על אלוהים בדמות הצבה של אולטימטום תחום בזמן למלא משאלות, ניסים ונפלאות. תפיסה אחרת, עשויה להיות של אלגוריה שהחתונה משמשת בה דימוי ולא הדבר עצמו. ובמילים אחרות, תאמיני בעצמך, תבחרי, והחיים כבר ימצאו את הדרך. החתונה היא רק תירוץ תסריטאי/מחזאי בשביל שתקשיבו. "מאמא מיה" בגרסת השביס.

ואם אצל בורשטין-שי הדגש הוא על אודיסאה רגשית-אמונית של גיבורה פגיעה (נועה קולר) במסווה של קומדיה רומנטית, על הבמה הוא באופן טבעי מטושטש לטובת כריזמה מוחצנת עם להיטים סוחפים, הומור, פאנצ'ים וקתרזיס עם כמה קצפת שרק תרצו. איך שרה שרית חדד: "גם לך תהיה חתונה, אומרים שבעל זה אושר". אז אומרים.

"לעבור את הקיר" בבית ליסין. מחזמר שהנוכחות הנשית שלו מאפילה על זו הגברית|צילום: רדי רובינשטיין, יח"צ

בשלות ברמה אחרת לצד תפקידי פריצה מעולים

למרות התדמית הלא תמיד רצינית, בידור טוב הוא עסק מאוד רציני. עד כדי כך רציני שיש כל כך מעט ממנו ברמה גבוהה, וכל כך הרבה ממנו ברמה המוציאה לו שם חובבני. "לעבור את הקיר", בהובלת הבמאי עידו רוזנברג, המחזאי אורן יעקובי, הכותב והמלחין עילי בוטנר, המנהל המוזיקלי אמיר לקנר וכו' - אותם יוצרים שהובילו גם את עיבוד הסרט "אפס ביחסי אנוש" מן המסך הגדול אל בימת המחזמר - הוא קודם כל בידור מהוקצע מא' ועד ת'. מחזמר שכתוב ומתוזמן היטב, משוחק, נראה ונשמע טוב לכל אורכו, בלי נפילות. זה לא עניין של מה בכך.

רוזנברג שמנצח על ההפקה, מתבסס והולך כאחד הבמאים המסקרנים והחרוצים שפועלים כיום (ביים גם את "הנאהבים והנעימים" ואת "משחקים בחצר האחורית"). כידוע, הוא גם שחקן (טוב) ובתור שכזה הוא כיכב על במת הקאמרי במחזמר "שיער" לפני שבע שנים בדיוק, אז לצד אמסלם וזהבי. היו אלה ימי ההייפ של הסדרה "זגורי אימפריה", שבה כיכבו השניים, ו"שיער" התחברה אל תהילת המסך הדי בתולית שלהם (בפרט של אמסלם).

אני מציין את זה א', כי כל השלושה שותפים להפקה הזאת גם כן - אפילו שהתפקידים השתנו (אז זהבי היה האלפא). אבל ב', ובעיקר, משום שאין להשוות את הביצועים של אמסלם ושל זהבי של היום לאלה של אז. זו בשלות ברמה אחרת ואם אצל זהבי זה צפוי יותר, כי ראינו ממנו שירה על הבמות לאורך השנים, וגם ממש לאחרונה ב"זמר במסכה", אצל אמסלם זו הפתעה משמחת. את האיכויות שלה כשחקנית עם הכריזמה והפוזה שלא דופקת חשבון, כבר מכירים היטב, בטח שעל המסך. אבל כאן היא מתגלה גם כזמרת עם קול עמוק שסוחבת את ההפקה הגדולה הזאת על כתפיה (כשתצא לחופשת לידה בעוד כמה חודשים תיכנס לתפקיד ספיר סבן).

בכלל, ואולי באופן טבעי, זהו מחזמר שהנוכחות הנשית שלו מאפילה על זו הגברית, שאם צריך למצוא נקודות תורפה אפרוריות בהפקה, הרי שהן מצויות שם. הנשים מצדן נוכחות אחת-אחת, כבר מהנאמבר הראשון שמכניס את הקהל לאווירת שמייח, עם אוולין הגואל בתפקיד האם ועם שתי צעירות במיוחד. אחת היא הגר אנגל בתפקיד פריצה סופר-מרשים כאחות החילונייה של המתחתנת. תפקיד מלא פאסון, כישרון שירה וריקוד, שלא אחת גם גונבת את ההצגה ואז גם משתלבת בה בחזרה באלגנטיות. שנייה היא גל חזאז, שרק סיימה את לימודי המשחק וכבר בתפקיד עוגן משמעותי כחברה המצחיקה (והביצוע של שתיהן לשיר הטינדר הוא אחד הרגעים המקסימים של ההצגה). הישג להן וגם לרוזנברג שנתן לצוות הצעיר של ההפקה הזאת את ההזדמנות - והם מצידם עוברים את הקיר.


"לעבור את הקיר" מאת אורן יעקובי על פי סרטה של רמה בורשטין-שי, שירים ולחנים: עילי בוטנר, בימוי: עידו רוזנברג, תיאטרון בית ליסין. ההצגות הבאות: 1.2, 22-24.2