לגלות היהודית בשטעטלים של מזרח אירופה יש מקום של כבוד ברפרטואר הקלאסיקות של התיאטרון הישראלי. דמויות כמו ינטל, מירל'ה אפרת, טוביה החולב, לאה אחוזת הדיבוק של ש.אנסקי ועוד רבות אחרות שזורות לא רק בדנ"א היהודי, אלא גם בתרבות הישראלית המודרנית - כדמויות בשר ודם ששבות ועולות בהפקות מחודשות, כראוי לשייקספיר ולמולייר שלנו. אלו הסבא והסבתא של רבים מאיתנו, עם היידיש הממזרית וחצי החיוך. זו אולי כבר לא מתנגנת על הלשון, אבל חזקה במטבעות הלשון ומצליחה לעורר את בלוטות הנוסטלגיה, כשלפעמים מילה אחת מספיקה על מנת להחזיר אדם מבוגר בשנייה אחת אל ילדותו, כמו נינוח או טעימה של תבשיל מן העבר.
זה כנראה היה רק טבעי שהתחנה הבאה של יהונתן אינדורסקי, אחד משני היוצרים של "שטיסל" הנפלאה, תהיה התיאטרון הישראלי - עם המחזה הראשון פרי עטו "בבצ'יק", שעולה בימים אלה בבית ליסין בבימויו של נועם שמואל. "שטיסל" היא הנציגה המובהקת של תור הזהב של הייצוג החרדי בטלוויזיה בעשור האחרון, ואם יש משהו שהיא הראתה זה שהציבור החילוני מוכן להתמסר אל מה שמתרחש בחדרי החדרים החרדיים ולראות אל מעבר למלבושים השחורים. "שונאים סיפור אהבה", אם לשאול דימוי מעולמו של יצחק בשביס-זינגר לכמיהה הזו לדעת, ואולי גם לגעת, ואפילו לפצח שותפות עם ציבור שלם; ציבור שחומת ההפרדה בינו ובין הציבור החילוני - בין ירושלים לתל אביב - רק מתבצרת והולכת.
אלה מילים גדולות בתקופה שאין טעונה ממנה, על רקע הניסיון הברוטאלי לשבירת האיזונים והבלמים, ועם נציגי ציבור חרדיים שגוזרים מלחמה על החיים הליברליים ומסמנים אנשים כסכנה הקיומית הגדולה ביותר לישראל, רק משום שהם נמנים עם קהילת הלהט"ב. התשובה הטובה ביותר לדברי ההבל וההסתה הללו מתקבלת ממש כאן, בבית ליסין, שבו על הבמה לבושים כחרדים גם להט"בים מוצהרים. שאר רוח ואי של שפיות מכילה בלבה של תל אביב הליברלית, אל מול האקלים הציבורי הרעיל הנושב מירושלים.
"בבצ'יק" של אינדורסקי היא מעשייה יהודית קסומה מעולמות מוסר ההשכל של האנשים הקטנים של שלום עליכם. אם ב"שטיסל" כוחה של היצירה היה בעיקר בריאליזם שהמדיום הטלוויזיוני יודע לייצר טוב יותר מכל אחד אחר, עם עיצוב אותנטי של דמויות שובות לב, הרי שעל הבמה אין לאינדורסקי שאיפה כזאת. הריאליזם נזנח במכוון למן הרגע הראשון לטובת המרחב הפנטסטי של יידישקיט ישן וטוב, כמו היה זה סיפור מבית סבא.
זהו סיפורם של הבבצ'יקים, משפחה יהודית עם מסעדה קטנה ומתפוררת בירושלים, שרובצת על ראשם קללה. בגיל 57 הבבצ'יק שהוא גם אב המשפחה, הולך לעולמו - עונש על כך שכמה דורות אחורה אחד הבבצ'יקים לא השכיל לקבל את פניו של יוצמאך, הלא הוא מלאך המוות: הוא בסך הכול רצה להתחיל את "ליל העבודה" שלו אי-שם בפולין הקפואה, עם מנה של "קאשה" - מעיין דייסת גרגרי כוסמת. אותו בבצ'יק מיהר לחגוג את יום ההולדת שלו, וגירש את יוצמאך מהחנות, ומאז נגזר גורלם של כל הבבצ'יקים.
זהו הפן המטאפיזי שמוכר היטב במעשיות מוסר שכוח עליון מרחף מעליהן. אלא שאינדורסקי אינו מקבל את גזרת הגורל כלשונה, ולדמות הראשית שלו יוינה בבצ'יק (אור אבוטבול, שחולק את התפקיד עם ידידיה ויטל), שעתיד לרשת במסעדה את מקומו של אביו יודל (יניב לוי בתפקיד מצוין), הוא נותן את המשימה לשבור את הקללה. בדרך לשם, כמו בכל סיפור יהודי - ועם הרבה מוטיבים מ"שטיסל", לרבות אותה מסעדה שנמצאת במרכז - יהיו אהבות נכזבות, סכסוך משפחתי שישוב ויצוף, נכס מריבה וקרבות ירושה. וגם הרבה מאוד הומור: עליו אמונים שלושה בבצ'יקים, שנמצאים על הבמה רק ברוחם, והופכים אותה מעוד מחזה עם מבנה שלא מאוד מפתיע, לממתק חביב למדי.
שלוש רוחות הבבצ'יק - אופיר וייל, שמכניס תנופה ואופי לכל הצגה שהוא משתתף בה, חי מאור עם תזמון קומי מעולה, ותום זידנר הצעיר עם גיבנת ומשחק פיזי מצוין - הם לבטח האקס פקטור של ההפקה הזאת. התמונה שבה הם משגרים לאוויר את רפרטואר הקללות השלם ביידיש, היא מתוקה וחד-פעמית. כמעט כמו אותה "קאשה" נחשקת.
נועם שמואל שביים את ההצגה עושה זאת ביעילות, וגם בשמרנות מסוימת - אולי כמתבקש מהצגה שמבקשת לפנות גם אל קהל דתי - אבל פה ושם הוא בכל זאת מכניס קצת מעוף (לרבות בעיצוב בתלבושות של אביה בש ובעיצוב התנועה של טולה דמארי). זה לא נועז כמו "הנאהבים והנעימים" שבית ליסין העלה בשנה שעברה (אגב חרדים וקהילת הלהט"ב), אבל גם לא קפוא לגמרי. לצד שלושת הבבצ'יקים, שאפשר ששואבים השראה מהמכשפות של מקבת', שמואל מעמיד גם תמונת חיזור יפה - שבה אורי גוב, שלא מזמן הוביל את הסדרה "קרתגו", הולך שבי אחר דניאל גל (תאג"ד) בתפקיד מרים. גוב מגלם את האח התחמן לבית בבצ'יק, שעזב את הארץ ואת מרים שבורת הלב, אבל שב כעת מאמריקה, כאשר המסעדה נמצאת בהישג ידו.
עוד ראויים לציון הם אורנה רוטברג כאם המשפחה מהגיהנום, שגם היוצמאך לא יעז להתעסק עמה; מאי קשת, שלוקחת תפקיד כפוי טובה כאחות הבלתי נחשקת ברכה, ומצליחה לגנוב את ההצגה לא פעם; וכן אור אבוטבול בתפקיד יוינה בהצגה שבה צפיתי. זהו תפקידו הראשון של אבוטבול הצעיר על הבמה המרכזית, ואף שהוא התחיל אותה קצת מהוסס בתפקיד המספר, הוא צבר ביטחון ככל שהתקדמה ההצגה בדרך להסרת הקללה מעל ראשם של הבבצ'יקים.
"בבצ'יק" מאת יהונתן אינדורסקי | בימוי: נועם שמואל | תיאטרון בית ליסין | ההצגות הבאות: 8-10/8, 30-31/8