זהו סיפורן של איריס ולאה, אחיות תאומות שתהום פעורה ביניהן - הראשונה היא רופאה בכירה בעל שם עולמי והשנייה היא עובדת ניקיון שבעקבות סיבוך בלידה הפכה לנכה, אחרי שהרופאים לא הותירו לה בכלל סיכוי לחיות. האם בצוואה ההורים צריכים לחלק את הרכוש שווה בשווה, למרות חוסר השוויון ביניהן? או שמא הצוואה צריכה לכפר על הבושה, ההסתרה והיחס המפלה לאחות שהחיים פחות חייכו אליה? במחזה החדש "בשר וחלב" מנסים לענות על השאלה הזאת ועוד - כשאת הדרך לתשובות יתבלו בהמון הומור.
את "בשר וחלב" מבית התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, כתב העיתונאי הוותיק אמנון לוי בהתבסס על הסיפור המשפחתי שלו, ומי שביים את המחזה הוא איציק כהן - מה שמסביר את העיסוק בנושאים רציניים ו"כבדים" בשילוב עם רגעים מצחיקים. הרופאה (אלמה דישי) עומדת להינשא לבחיר ליבה (עופר רוטנברג) אחרי שבעלה נטש אותה עם הילד שלהם, אבל בדרך לשם צצות שתי בעיות: הדודה של בן הזוג שלה (גילת אנקורי) מתנגדת לנישואים בגלל נדר עתיק (או שמא, גזענות סמויה); והאחיין העבריין שלה (שון אמסלם), הבן של אחותה התאומה (יפית אסולין), השתלט לה על הבית ולא מוכן לצאת.
אז כן, כמאמר הקלישאה - זה קורה במשפחות הכי טובות - קנאה בין אחיות, הורים מגוננים, סכסוך על ירושה ודודה שמתערבת בדברים לא לה. על פניו, משפחה ממוצעת שמתמודדת עם גירושים, מתח עדתי ודור שלישי בלתי נסבל שחושב שמגיע לו הכל. לא בדיוק נושא חדש, לא תמיד מצחיק - אבל ב"בשר וחלב" פיצחו את השיטה עם בופה מגוון למדי המציע רגעים מרירים (הלידה שהסתבכה), חריפים (האם ההורים באמת התייחסו לתאומות באותו האופן?) וגם מתוקים (דוד הוא עבריין, אבל עם נפש מסוכר).
על הבמה, גילת אנקורי מזכירה למה היא אחת השחקניות האהובות והאייקוניות שידענו, כשמלבד הטקסט הלא-פוליטיקלי-קורקט שהושם בפיה של הדמות שלה, התזמון הקומי של אנקורי האדירה הוא פשוט היסטרי - כל רגע שלה על הבמה מלווה בתשואות רמות מצד הקהל ופרצי צחוק שאי אפשר להשתלט עליהם, לעתים מספיק אפילו רק להסתכל על המבטים שלה מבלי שהיא אומרת דבר. ובכלל, כל הקאסט כאן מעולה - גם אוולין הגואל, שמגלמת את האמא, בדמות שמזכירה מאוד את ליליאן אסייג מ"שנות ה-80", ואסולין שמשכנעת ומרגשת מאוד בדמות האחות הדחויה עם הנכות.
בולט לטובה גם שון אמסלם ("בלקספייס"), שלמרות שהתפקיד שלו קצת כפוי טובה, הוא מצליח להתחבב והלב יוצא אליו. אמסלם מגלם כאמור את מי שהעלילה מסתובבת סביבו - דוד, האחיין העבריין שהשתחרר מהכלא, חזר בתשובה והשתלט על הבית של דודתו. הוא מתעלל רגשית בכל הסובבים לו, מדבר בזלזול אפילו לסבתו וסבו - שאיתו בכלל יש לו עבר בעייתי, ובקיצור - דוד הוא פשוט בחור מעצבן שדורש כאפה של איפוס. ובכל זאת, אמסלם מצליח להעביר לצופה שמתחת לציציות מסתתרת נפש עדינה שבסך הכל מנסה לעשות טוב ולגמול טובה לאמא שגידלה אותו בקושי רב כל החיים. דוד בסך הכל צריך חיבוק.
בשורה התחתונה, "בשר וחלב" מספקת בעיקר המון חומר למחשבה על עניינים משפחתיים שמדברים לכולם - גם אם אין לכם אחות תאומה או אחיין עבריין שהשתלט לכם על הבית. זה מצחיק ועצוב, זה מרגש ומעצבן, זה הכל מהכל בו זמנית. זו שעה וחצי של כיף גדול, שתצאו ממנה עם שאלות על עצמכם.
"בשר וחלב", כתיבה: אמנון לוי | בימוי: איציק כהן | ההופעה הבאה בבית ציוני אמריקה: 15.07