זין, כוס, זקפה, אורגזמה, דגדגנים, מציצות, השפרצות, אנאלי, סאדו, גולדן, BDSM, פיסטינג – אם לקרוא את המילים האלו גורם לכם לרצות לטקבק "מאקו, מה נסגר?", כדאי שתוותרו מראש על החוויה המינית הנועזת של אנסמבל כאן. "פרויקט S" הוא שיתוף הפעולה התשיעי של צמד היוצרים הכי מסקרן ובועט בתיאטרון הישראלי של ימינו, הבמאי שלמה פלסנר והמחזאי עידו בורנשטיין. כבר כשצפיתי (פעמיים) ביצירת המופת של השניים, "רעב", שהציגה במשך שנים בתיאטרון תמונע ואף זכתה בפרס הצגת הפרינג' של השנה ב-2004, היה לי ברור שמהזוגיות הזו כולנו הולכים להרוויח. ב"פרויקט S" הם החליטו לקחת את המושג הצגה "למבוגרים בלבד" צעד אחד קדימה.
בעידן בו פורנו קופץ לנו ברשת גם בלי שביקשנו ולדבר על סקס מזמן לא נחשב לטאבו, נדמה ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו באמת. "פרויקט S" וגם האח הקטן שנולד לו, הפקת ההמשך "S2: רק סצנות סקס", הגיעו להוכיח לנו שעוד לא שמענו כלום. שני החלקים של הפרויקט נכנסים לעובי קורת המיניות ומותחים אותה עד הקצה, על כל המנעד הרחב והמגוון בלי לקפח אף מגזר או פטיש, ומפליאים לחקור לא רק את המיניות אלא גם את התיאטרון עצמו בניסיון להגדיר ולהמציא אותו מחדש.
בעוד שהפרק הראשון של "פרויקט S" מספק חוויה מענגת ודי מעוררת מינית עם דגש על הצד הקומי, הדרך שאנו עוברים בפרק השני שונה כי היא מצליחה להרעיד את אמות הסיפים של נשמתנו. גם אם בשנות האלפיים הנשמה הזאת כבר לא הכי טהורה וזכה, הרי כבר למדנו דבר או שניים על סקס וגם יודעים שיש סקס אחר (טוב שמישהו יודע על זה), הדייט הטעון והאינטנסיבי הזה עם החומרים הבלתי מתפשרים הללו לא משאיר אף אחד בקהל אדיש. "פרויקט S" לוקח אותנו למסיבות סקס פרועות בחדרי חושך אפלים בברלין ומסדר לנו מאהב לטיני בברצלונה ונותן לנו להציץ לתוך חדרי מיטות אמיתיים ופנטזיות אמיתיות, אבל "S2" מגיש לנו סטייקים נאים ומדממים, סצנות דרמטיות בוערות שהן מלאכת מחשבת של כתיבה, בימוי וביצוע. המשותף בין שתי ההפקות הוא שהסקס במרכז, אותו מנתחים על כל קשת צבעיו, מההתבגרות וההוללות דרך הניואנסים הפיזיים הדקים של השגרה ועד העדרו המוחלט בדמות א-מיניות.
בראש ובראשונה בשתי ההפקות מככבת השחקנית הנצחית של פלסנר ובורנשטיין, אסתי זקהיים האחת והיחידה. מעבר לכריזמה המפורסמת ולחן הכובש, זקהיים היא מבצעת טוטאלית וכל עווית קטנה בפניה זועקת אמת מוחלטת. היא מתמסרת לכל דמות והקהל מהופנט אליה ומאמין לכל מילה שיוצאת לה מהפה. היא מרגשת חדרים בלב שלא ידעתם שקיימים בכלל, ואם עד היום לא ראיתם את זקהיים לייב ורק נהניתם ממנה על המסך, כבר יש לכם תירוץ מצוין להטריח עצמכם עד למרכז "גבירול". מסוג השחקניות שרק כשרואים אותן על הבמה מבינים את הכוח האמיתי שלהן ואת מידת הנדירות שלהן. איציק גולן ויקיר פורטל מחשמלים את הקהל בשתי ההפקות ומפגינים כישורים קומיים ודרמטיים מרשימים ביותר. שנטל כהן פנטסטית ב"S2", יש לה נוכחות בימתית יוצאת דופן ושובת לב. גם טליה מנשה הצעירה ואודליה סגל המנוסה נפלאות ורמי קאשי מצוין בפרק הראשון של הפרויקט. אין ספק שמדובר בקאסטים מלוהקים היטב וניכר שנעשתה כאן עבודת צוות מגובש וחדור מטרה, מרגש לראות את הקבוצה הזאת מזיעה על הבמה למען אמנות התיאטרון במובן החלוצי והעמוק של המושג.
משחקי התאורה היצירתיים של איריס מועלם תורמים מאוד לאווירה הסקסית ובפרק השני היא ממש הרשתה לעצמה להתפרע; הסצנה בה אנו מאירים (בפנסים שחולקו לנו) את הזוג בזמן שהוא יורד לה היא לא פחות מהברקה. גם המוזיקה המופלאה שחיבר ומנגן לייב קובי ויטמן ב"S2" משרתת את ההפקה נאמנה. בכלל, אין ספק ש"S2" היא הפקה משודרגת יותר וגם בוגרת וכואבת יותר. לעומת הפרק הראשון, שדואג כל הזמן לפנק אותנו ואם הוא לרגע נוקשה מדי אז הוא מיד אחר כך ילטף ויעשה נעים, הפרק השני הרבה יותר הארד-קור, מציאות לפנים ובלי משחקים מקדימים. מעין גרסה למתקדמים של הפרק הראשון אבל כמו עם כל יצירת המשך, תמיד עדיף לצפות קודם במקור שממנו היא בקעה. במקרה של הפרויקט המשובח והחשוב הזה נותר רק לקוות ששתי ההפקות יהפכו בסוף לטרילוגיה.