-
-
"וניה" בקאמרי היא סיבה לא להחרים תרבות רוסית
העיבוד העכשווי לצ'כוב עושה שימוש ראוי במגפה
-
"פיטר פן" של הקאמרי: זו לא הצגה לגדולים
אפשר בלי הקוצ'י-קוצ'י-קו והמבטאים המוגזמים
-
שמעתם את הסיפור הזה כבר אלף פעם. אבל לא ככה
"פדרו גראס" נולד מחדש, והוא עדיין סופר מוכשר
-
איך עושים הצגה "חשובה" שהיא גם טובה? ממש ככה
"את שאהבה נפשי" הופכת פצע לאומי לדרמה פרטית
-
"לעבור את הקיר": בידור טוב זה עסק רציני מאוד
חן אמסלם מתגלה כזמרת ומרימה את ההצגה הזאת
-
יבגני אריה עשה תיאטרון שנצרב בנשמה
"אונייגין. הערות שוליים" היא בדיוק ההיפך מזה
-
"לילה לבן" היא הצגה על הגזענות שבין השורות
רות אסרסאי מצוינת כאימו של נער אתיופי נעדר
-
אולי היא סתם מקנאה באנה פרנק כי היא מפורסמת?
בהצגה הזאת יש דמות אחת שהיא שיא הסאטירה
-
בסוף הערב רק רציתי ללכת הביתה לחבק את הילדים
"מתאבל ללא קץ" לופתת את הצוואר ולא משחררת
-
"השחף" של גשר היא הצגה שתבוא לכם בחלומות
סליחה אגם, אבל ג'וי ריגר היא נינה. וזהו
-
האם ההצגה הזאת היא באמת "מייקל" הבאה?
כנראה שלא. אבל ג'וי ריגר עושה פה תפקיד מטריף
-
"הנאהבים והנעימים" מביאה לבמה מועקה גדולה
ומתרחקת ככל שניתן מסטריאוטיפים על הומואים
-
וואנזי ארנב וסמים במלונית קורונה. מה ישתבש?
"אהבה ומגפה" בקאמרי מצליחה איפה שאחרים כשלו
-
בהצגה הזאת אומרים "זין" 88 פעמים
דור הררי בתפקיד פין? לא הדבר הכי מטורלל פה
-
"לא רק בלונדינית" רוצה לעשות לנו כיף, ומצליח
אחרי שנה וחצי בלי נצנצים, המחזמר נחת בישראל
-
כשהמפקד מ"פאודה" הופך לפסיכולוג על הבמה
החברה הישראלית צריכה עוד הצגות כמו קב"ן
