הילד ענק: אסא באטרפילד מציל את "המשחק של אנדר"

"המשחק של אנדר" מבוסס על ספר המדע בדיוני באותו שם מאת אורסון סקוט קארד, שמאז יציאתו לאור ב-1985 הפך ליצירה פולחנית שזכתה לספרי המשך רבים. אנדר הוא ילד על סף גיל ההתבגרות, שמזוהה על ידי הצבא האמריקאי כבעל הפוטנציאל הגדול ביותר להיות המצביא שיציל את האנושות מפני מין חיזרי שמאיים עליה. הוא נשלח לבסיס אימונים בחלל, שם עליו להתמודד במשחקים שונים ובסימולציות שאמורות להכין אותו לקרב הגדול על עתיד האנושות. במקביל, הוא נאלץ להתמודד גם עם אויבים מבית - ילדים שמתנכלים לו באלימות הולכת וגוברת ומפקדים שמקנאים ביכולותיו.

חלקו הראשון והמאכזב של "אנדר" הוא ככל הנראה מס השפתיים שנאלץ לשלם להוליווד כמעט כל ספר שעובר מן הדף אל הבד: התסריט שכתב הבמאי-תסריטאי גאווין הוד נופל במלכודת מספר אחת לעיבודים קולנועיים לספרים - הוא מנסה להישאר נאמן לעלילת הספר בכל מחיר. התוצאה היא אוסף סצנות מזורזות שההחלטה לכלול אותן בסרט תישאר סתומה גם למי שקראו את הספר, ונראה שנותרו בתסריט רק כדי לא לעורר את חמתם של מעריצי הספר המושבעים.

פוסט טראומה בחלל

אלא שלמרבה המזל, לקראת אמצעו של הסרט, ולאחר שהניח את כלי המשחק במקומם, הוד מאט את הקצב ומתפנה לעסוק בליבה של היצירה המקורית. על פני השטח, עיקר העניין אז הוא האימונים האחרונים של אנדר, שבהם הוא מפקד על צי שלם מבעד לסימולטור בקרב האחרון להשמדת המין הזר. הוד מביים את קטעי האקשן הללו ביעילות, אבל דווקא הרגעים שבהם הוא פונה לעסוק בנפש המעונה של הגיבור הצעיר הם אלה שהופכים את "אנדר" לסרט בעל נפח. בין היתר, הוד מקדיש רגעים ארוכים לאלמנט שולי לכאורה בעלילה: משחק מחשב שבו משחק אנדר, שמופעל בכוח המחשבה ונועד לאבחן את מצבו הנפשי. הוד טומן במשחק הזה את המפתחות לסרט כולו: מצד אחד, הוא משתמש בו כמעין חלום שחושף את המתחולל בנפשו של אנדר (וככזה זהו אחד מקטעי החלום היפים הזכורים לי באחרונה). במקביל, הוא מציג את המשחק בגרפיקה חצי‎-פרימיטיבית, כזו שמזכירה את איכות האנימציה של סרטי פיקסאר מלפני כמה שנים, ובכך משווה לו איכות סיוטית שבין מציאות להזיה.

>> אפל ומבלבל: ת'ור מאבד את הקסם

בואו לפייסבוק שלנו