"העולם על פי דנקן" לוקח סיפור התבגרות סטנדרטי ומצליח, בעזרת כתיבה שנונה ודמויות מקסימות, להפוך אותו לחוויה כיפית ומרגשת שמעט מאד סרטים הצליחו לייצר בקיץ האחרון. לא תצאו ממנו עם תובנות חדשות והוא גם לא יפיל אתכם מהכיסא, אבל הקסם שלו ילווה אתכם גם אחרי שתצאו מהאולם
אילן קפרוב | mako | פורסם 10:40 13.08.13
"זה לא פשוט להיות פשוט" אמר פעם אחד, ג'קי מנחם, בסדרת טלוויזיה שאולי יצא לכם לזפזפ אליה. האמת היא שהמשפט הזה נכון במיוחד לסרטים שמגיעים לכאן בשבועות האחרונים, אלו שמתיימרים להמציא את הגלגל ומעמיסים עלינו סיפורי משנה מיותרים, שימוש יתר באפקטים ומדיפים ריח חריף של מאמץ. כל זה בתקופה החמה של חודשי הקיץ, שבה דווקא היה לגיטימי עד ממש לא מזמן להיות מהנה, מבדר ומינימאלי. מזל שיש סרט אחד הקיץ שעדיין לא שכח את הבסיס.
גן עדן לביישנים
דנקן בן ה-14(ליאם ג'יימס) הוא נער ביישן ומסוגר, שנגרר אחרי אמו, פאם (טוני קולט), חברה החדש, טרנט (סטיב קארל) ובתו הטינאייג'רית לחופשה עם חברים בבקתת קיץ. בזמן שהמבוגרים משתכרים, מעשנים ומתנהגים כמו ילדים בקייטנה ולאחר שהושפל שוב ושוב על ידי טרנט ובתו, מוצא דנקן שייכות בפארק מים מקומי, שם הוא מתחבר לאוון (סאם רוקוול), המנהל הילדותי של המקום ולצוות העובדים הממורמר ולומד להיפתח סוף סוף אל העולם.
רוצה לעלות אלי לספונג'ה?ג'ים ראש ונאט פקסון קטפו יחד את פרס האוסקר לתסריט לפני שנתיים עבור "היורשים" וחברו כאן שוב לסרטם הראשון כבמאים. את הסגנון הקליל והקולח מצד אחד והמרגש מצד שני הם הביאו איתם גם לסרט הזה, שכולל גם הופעה של השניים בתור חלק מצוות הפארק ההזוי. הדמויות שיצרו השניים פשוטות, נהדרות ונעדרות כל חשיבות עצמית יוצאת דופן. קחו לדוגמא את בטי (אליסון ג'ני, הזכורה לטוב מ"הבית הלבן"), השכנה השיכורה, שנדחפת בכוח לחגיגות בבקתה ומקפידה לטפח את התחביב האהוב עליה: הסתלבטות על חשבון בנה הפוזל, או את לואיס המבוגר, שמאיים לעזוב את הפארק כבר שנים, אבל אף פעם לא מצליח להשלים את המשימה.
הדמות שמאפיינת את הסרט יותר מכל היא זו של סאם רוקוול, אחד השחקנים היותר טובים שמסתובבים היום בהוליווד ומסתפקים בתפקידי משנה בלבד. כל תחושת ההיפוך של הסרט, שבו ילדים מתנהגים באופן בוגר לגילם ומבוגרים משתטים עד כדי חוסר אחריות, נמצאת אצלו. אוון של רוקוול הוא סוג של פיטר פן נצחי, מכור לשטויות ומסרב לקחת אחריות, אבל גם בעל לב רחב ונכונות להדביק את כל מי שנמצא סביבו באופטימיות הנצחית שלו.
גם הציניים יתרגשו
פעם אחרונה שאתה עוקף אותו במגלשות, הבנת?הסרט בנוי כל כך טוב עד שכמעט ולא שמים לב לעובדה ש"העולם על פי דנקן" לא באמת מחדש שום דבר. הנוסחה של סרטי ההתבגרות הקיציים מאומצת כאן כמעט במלואה (אם כי חייבים לציין שהסרט נמנע כמעט לחלוטין מהבדיחות המביכות שמאפיינות את הז'אנר), המבנה הסיפורי די ידוע מראש ושום דבר לא אמור כאן להפיל אותנו מהכיסא. העניין הוא שכל זה לא מפריע ליהנות מהסיפור כאילו אנחנו חווים אחד כזה בפעם הראשונה.
"העולם על פי דנקן" הוא סרט מתוק ומחמם לב שעושה את מה שמזמן כבר לא נאמר על סרטי קולנוע חדשים: מעלה חיוך. הוא לא מתבייש להשתמש באופטימיות פשוטה ונאיבית כדי לגרום לסיפור לגעת בצופה ולגרום לו להתחבר אליו. התסריט מצליחה להצחיק בלי ליצור מבוכה וההופעה של סאם רוקוול תגרום גם לציניים מביניכם להרגיש צביטה קטנה בלב. כשהעולם מתנהל על פי דנקן, אפילו קיץ 2013 לא נראה כל כך נורא אחרי הכל.
