לסרט האימה "לזמן את הרוע", שיצא בסוף השבוע למסכים, היו כל הנתונים כדי להשתייך לקבוצה המובחרת של סרטים שאפשר לכנות סרטי 'מוחמד עלי': סרטים שנפתחים בכוונה בצורה חלשה ואף מגוחכת, נותנים לצופים ללעוג ולחבוט בהם כרצונם, ואז, ברגע אחד מתגלים כמשהו אחר לגמרי - ומכניסים לקהל אגרוף בבטן שלא ישכח.
זו שיטה אפקטיבית במיוחד כשמדובר בסרטי אימה, שמטפחים בכוונה את השאננות של הצופה - רק כדי לזעזע אותו בהמשך הדרך. כך עשו למשל 'פיראנה' המבריק של אלכסנדר אז'ה מ-2010 (ציצים ומסיבות במערכה הראשונה, טבח מחריד באחרונה), 'הערפל' של פרנק דרבונט מ-2007 (אפקטים עלובים כמתאבן, אפוקליפסה מקפיאת דם לקינוח), ועוד יצירות אימה מופתיות מהשנים האחרונות כגון 'בקתת הפחד', Martyrs ו-Kill List, שאת הסופים המטלטלים שלהן לא נחשוף.
גם "לזמן את הרוע" (The Conjuring במקור) מתחיל בקלישאת אימה כה מוכרת, עד שכמה מהצופים בהקרנה שבה נכחתי הרעישו את האולם בנחרות בוז רמות: משפחה אמריקאית טיפוסית עוברת לבית קטן בערבה שרכשה זה עתה, מלאת תקוות לחיים חדשים ומאושרים. כנהוג, מתברר כי באותו הבית התרחשו בעבר זוועות שהסתיימו במותם של הבעלים הקודמים, שרוחותיהם שבות לרדוף את הדיירים החדשים. זוג מומחים לרדיפות על-טבעיות (ורה פרמינגה ופטריק ווילסון) מצטרפים אליהם בתקווה לגרש את השדים.
אלא ש"לזמן את הרוע" נהנה מיתרון בולט - הוא בוים בידי ג'יימס וואן, המוכר בעיקר בזכות סרט האימה "המסור" שביים ב-2004. הזוועתון הסדיסטי הפך ב-2004 לסנסציה עולמית בזכות תסריט מבריק, סצינות עינויים חסרות תקדים ברשעותן וסיום מפתיע, הוליד שרשרת המשכונים מצליחים והזניק את הקריירה של וואן. אבל הבמאי האוסטרלי-סיני הצעיר בחר להמשיך את הקריירה דווקא בסרטי אימה לא אופייניים, בעשור שבו פיגועי 11 בספטמבר הביאו לפריחה של שתי סוגות אימה אחרות: Torture Porn, סרטי עינויים דוגמת 'המסור' ו'מרבה רגליים האנושי', ו-Found Footage, סרטי הווידאו בגוף ראשון דוגמת 'REC' ו'קלוברפילד'.
וכך, בעוד שהקולגות שלו המשיכו לרטש איברים ומצלמות, וואן החליט להסתגר בבתים רדופי רוחות. לפני שנתיים ביים את "הרוע שבפנים" (Insidious), בעל עלילה כמעט זהה אודות משפחה שנרדפת על ידי רוחות בביתה. אך Insidious הראה שלוואן יש יותר להציע מאשר דרכים מקוריות לעקירת איברים - הוא שילב בהצלחה בין סרט רוחות מבהיל לדרמה משפחתית, הכיל סצנה מפחידה וטראומתית במיוחד (ראו תמונה), ואף הציג את אחת ממערכות הסיום המוזרות והמפתיעות שנראו בז'אנר. וואן, התברר, ניחן לא רק בסדיזם החיוני לתחום, אלא גם ביכולות טכנית ואמנותית גבוהות כדי להביא אותו אל הבד.
ב"לזמן את הרוע" וואן ממשיך לשכלל את היכולות האלה. כאמור, הוא פותח את הסרט באדישות, אך לא חולף זמן רב לפני שרוב הצופים באולם מוצאים עצמם מכסים את העיניים בבהלה. דרוש כישרון רב בשביל להצליח להפחיד כיום קהל ציני ומודע לעצמו, שיודע היטב שמאחורי דלת מסתתרת מפלצת, שבמרתף קורים דברים רעים ושבובות מרושעות קמות לתחייה - אך הבימוי של וואן משחק עם הציפיות האלה בתחכום כמעט בלתי נראה, ומצליח כך להבהיל בכמעט כל סצנה מחדש. ואגב בובות, וואן הוא כנראה הבובנאי המרושע בעולם - מ'המסור' ועד 'הרוע', הוא מצליח בכל סרט מחדש לעצב בובות שיגרמו גם לצ'אקי לברוח באימה.
כמובטח, 'לזמן את הרוע' הופך במהלכו למפחיד יותר ויותר - עד מערכת הסיום המפתיעה שבה פונה הסרט לכיוון ז'אנר אימה אחר, ומצליח לרענן גם אותו. אך למרבה הצער, הוא בכל זאת מסתיים בתחושת אכזבה - זהו ככל הנראה סרטו היחיד של וואן שמסתיים ברוח טובה, תרתי משמע, והתוצאה היא שהסרט לא מספק את השיא שאליו הוא נבנה. אולי זו אשמת העובדה ש'לזמן את הרוע' הוא סרט האימה הראשון של וואן תחת אולפן גדול, או שאולי זו אשמת יצירות כמו 'בקתת הפחד' שהרגילו אותנו לסרטים שהולכים עד הסוף. כך או כך, עד Insidious 2 שייצא בהמשך השנה, ההפחדות הפשוטות של 'לזמן את הרוע' יספיקו.