מסתבר שבאינטרנט אוהבים לשחק משחק קטן שנקרא "לקום בבוקר שאחרי האוסקר, לשטוף את ההאנגאובר מהעיניים ולתכנן מי הולך לזכות באוסקר הבא". זה לא באמת הוגן לנחש כשרוב שוברי הקופות הגדולים עדיין לא יצאו, אבל בהנחה שהשנה נגמרת מחר, לאוסקר 2015 יש מועמד אחד שמוסכם כמעט על כל המומחים – "מלון גרנד בודפשט". סיבה מצוינת להחליט שסוגרים את השנה בתחילת מרץ ומשלימים קצת שעות טלוויזיה. הבמאי ווס אנדרסון הוא אחד מהיוצרים הכי חשובים ומקוריים בעולם הקולנוע העכשווי. אנדרסון לא באמת צריך פסל מוזהב בשירותים כדי לדעת את זה, אבל זה בטח לא יזיק.
הגרעין של "מלון גרנד בודפשט" נמצא בסיפורו של מר גוסטב (ראלף פיינס), מנהל צוות בבית מלון אירופאי נחשב וסוג של רב משרתים/מאהב לגברות העשירות, בלונדיניות וזקנות שמגיעות למקום. גוסטב מנסה להעביר את משנתו ללובי בוי צעיר בשם זירו מוסטפה. כשאחת האורחות מתה, מוצא עצמו רב המשרתים במרכז של פרשיית רצח ונעזר בבן טיפוחיו כדי לצאת מהתסבוכת. פיינס מצליח ליצור דמות שהיא ילדותית ואצילית בו זמנית. גוסטב מנסה לחיות בעולם שאליו הוא לעולם לא ישתייך, אבך מצליח לשכנע אותנו שהוא דווקא משתלב בו נהדר. גוסטב הוא דמות "אנדרסונית" טיפוסית: מצד אחד, מלאת מניירות ומוגזמת. מצד שני, מצחיקה בטירוף ומרגשת בצורה שמחממת את הלב. כזאת שתרגישו געגוע אליה ברגע שתצאו מהאולם.
רובו של הסרט מתרחש באירופה של שנות ה-30 - יבשת בין שתי מלחמות. הסיפור על המלחמה הקרבה אמנם מוכר, אבל המלון קיים בעיר דמיונית, החיילים האלימים רק נראים כמו נאצים ואפילו המטבע שונה. המשחק בין מה שאנחנו יודעים שקרה לבין מה שמתרחש על המסך, יוצר נופך נוסף לסרט. "מלון גרנד בודפשט" הוא לא סרט תקופתי ולא מרגיש צורך להישאר נאמן לזמן ומקום מסוימים. הרגעים הכי מצחיקים ויפים של "מלון גרנד בודפשט" (ויש לא מעט כאלו, באמת. תצפו בטריילר) מגיעים מהיכולת שלנו להתנתק ולהיכנס למקום בו האנשים הם גרסה אלגנטית, מצחיקה ויפה יותר מאלה שאנחנו מכירים.
