תקציר הפרקים הקודמים בעולמו של ת׳ור: החיים נפלאים, כיף לשתות, להשתכר ולהיות חסר אחריות באופן מוחלט, אני הולך להיות מלך. אוי לא, אח שלי מניאק. אוי לא, הנה קפטן אמריקה, אני אמור להילחם איתו נגד אח שלי כי הוא מניאק. זהו, אני כבר לא יכול להיות חסר אחריות כי אני מאוהב. סוף.
אז ברוכים הבאים לעולם האפל. הסרט טורח להזכיר לנו (במידה שפספסנו אותו בדבר הקטן הזה...נו, "הנוקמים"), שלוקי הושלח לצינוק והוא כועס מאוד. ויש גם את כריס המסוורת׳, שמאז הסרט הקודם פיתח איזו בגרות משונה ועכשיו הוא כבר לא נער פוחז עם חיבה לאלימות, אלא סתם מישהו שבוהה בחברה שלו מהחלל במשך שנתיים. קוראים לזה סטוקינג ת׳ור, וזאת קצת פדיחה.
הבחורה, אם אתם לא זוכרים, היא נטלי פורטמן. היא הגיעה ללונדון בגלל החבר הפרופסור שלה ובמקרה היא נתקלת בשער שמוביל אותה ממש במקרה למקום שבו נמצא חומר סופר מסוכן שלא ממש גורם לה לסבל, אבל הוא הופך את העור שלה לאדום מדי פעם וזה קצת מלחיץ. יש גם אל רשע שמעוניין להחזיר את העולם לאופל והוא רוצה את החומר האדום כי זה ממש מסוכן. הגיוני.
שלם < סך החלקים
רגעי הקומדיה מרגישים מביכים ומאולצים לפרקים. למרות שהסרט כולל שורה של דמויות משנה מעניינות שהיו צריכות לסחוב בקלות את משא העלילה בסרט השני, העלילות שהודבקו להן מטופשות מדי. קייט דנינג, המתמחה, משיגה לעצמה מתמחה משלה. אף אחד לא קורא לו בשמו, שזה כבר קורע. סטלן סקארסגארד, הפרופסור של השניים, מחליט להשתגע ולהתרוצץ עירום בסטונהנג׳. למה? אין סיבה. אבל איש עירום בפומבי זה מצחיק. במיוחד אם הוא שוודי ויודע לנענע.
הזנחה פושעת
אני גם מעוניין להאשים את טיילור במה שקרה לתסריט. כי אם אתה רוצה לעשות סרט עצום ומטופש, זו בעיה שלך, אבל לפחות שיהיה הגיוני בתוך עצמו. ניסיתי לתחקר אנשים אחרים כדי לוודא שלא מדובר בבעיה אצלי, אבל באמת שאף אחד לא הצליח להסביר לי את החוקיות של הסרט, שלוקח את תורת הקוואנטים כמילת מפתח להשתוללות חסרת מחשבה. השליש האחרון של הסרט, שהיה יכול להיות טירוף מוחלט וכאותי, הופך מהסיבה הזאת למבולבל ומבלבל מאד.
בכלל, נראה שהסרט סובל מבעיה שגם סרטי הנוקמים הבאים יאלצו כנראה להתמודד עימה: תחושה של אופרת סבון. בגלל שהעולם של מארוול כל כך רחב וכל כך הרבה פרטים מעורבבים אחד בשני, ישנה תמיד הרגשה שפספסנו פרט חשוב כי ניקרנו לרגע באחד מחמשת אלפים הפרקים הקודמים. זה קרה לי כמה פעמים בסרט. סצנות אחרות נועדו לכפר על כך והן חוטאות דווקא בפירוט יתר, כאילו מישהו מנסה בכל להזכיר את עלילות הפרקים הקודמים.