דברים שאהבתי בסרט החדש מבית מדרשם של סת' רוגן ואוון גולדברג: אין בו את השיר המעצבן של הדורז, שעל שמו קרוי הסרט. יש בו את סת' רוגן וכל מי שהוא הצליח לאסוף אליו (וזה כולל את ריהאנה, שנמצאת שם על תקן ה"אני לא מאמין שמישהו הצליח למצוא לריאנה עונש יותר גרוע מלהיות עם כריס בראון"). אהה, ויש את העניין הקטן הזה, שהוא מאוד מאוד מצחיק.
"סוף" מתרחש בגרסה מציאותית למדי של החיים ההוליוודיים. ג'יי ברושל, שחקן אמיתי, מגיע לבקר את חבר שלו סת' רוגן, שחקן אמיתי אחר, בלוס אנג'לס. ג'יי שונא את לוס אנג'לס כי הוא לא אוהב את סגנון החיים הלא מוגדר של התעשייה. סת' חי בלוס אנג'לס ומעשן גראס כל היום. איכשהו, הם צריכים להתגבר על הבור שנפער במערכת היחסים של החברות הזו. למזלם הם נתקעים במסיבת חנוכת הבית של ג'יימס פרנקו עם עוד מלא סלבס, בדיוק בזמן שהאפוקליפסה מתחילה ואל איי כולה עולה בלהבות.
סקס, סמים ומייקל סרה
אם אתם מגרדים בראש ושואלים את עצמכם מי הוא לעזאזל ג'יי ברושל, אתם לא לבד - הוא שיחק פעם ב"שוליית המכשף" המעפן עם ניקולס קייג'. הוא גם שחקן די חסר כריזמה באופן כללי, אבל באותה נשימה הוא באמת חבר הילדות של סת' רוגן, שבחר לבחון את הקשר שלהם במציאות ע"י הצגתו מעל מסך הקולנוע. זה לא כל כך קל להוכיח את עצמך כשצריך לחלוק מסך עם ג'יימס פרנקו, שפותח את הבית שלו כהכנה למה שנראה כמו בדיחת ג'יימס פרנקו מתגלגלת. אבל שוב, ניתן לו קרדיט על מאמץ.
"סוף" הוא סרט שמצד אחד מנסה לצחוק על הוליווד ומצד שני שם אותה במרכז העולם. הוא מתבדח על הכוכבים שאינם רואים את ההבדל בין המציאות לפנטזיה שהם מככבים בה ולא מבינים עד כמה הם איבדו צלם אנוש. מצד שני, "סוף" הוא גם ברומנס הוליוודי שלא ממש עובד. אבל אם מתעלמים מכל מה שהוא מתיימר להיות, מדובר פשוט בסרט ממש ממש מצחיק. גם אם הוא מקושקש ומרגיש קצת עצל וגם אם הוא יותר בדיחת חבר'ה מאשר קומדיה של שעתיים שלמות (וזה לא מעט זמן בשביל סרט מסוגו). יש בו אוסף של בדיחות מוצלחות, והמון כריזמה ממגנטת ואפילו שד מפחיד עם זין עצום. אוי הוליווד, איזה מזל שיש לך כל כך הרבה כסף, כל כך הרבה גראס וכל כך הרבה זמן פנוי.
