כבר כמה שנים שהוליווד חוזרת למערבונים, בין אם בסרטים תקופתיים ("3:10 ליומה", "שמונת השנואים"), בערבוב עם ז'אנרים אחרים ("רנגו", "הפלישה למערב") או בהעתקת התמות והסגנון לתקופות אחרות ("The Rover"). אל הסוג השלישי הצטרף השנה הסרט "באש ובמים", שהוקרנה במסגרת "מבט מסוים" של פסטיבל קאן ועלתה בסוף השבוע לאקרנים בישראל. העלילה מתרחשת בטקסס של ימינו, ללא סוסים ומודעות "מבוקש" מצהיבות, אבל כולל שודדי בנקים, שריף עקשן, חוות מצהיבות ומוסר מעורער. גיבורי המעשייה הם שני אחים - טובי (כריס פיין) וטאנר (בן פוסטר), שבעקבות מות אמם מגבשים תכנית מפוקפקת להצלת החווה המשפחתית. רעולי פנים ובשעות הבוקר המוקדמות, הם מופיעים בסניפי הבנק שמצץ להם את הירושה כדי לדרוש אותה בחזרה. בעקבותיהם דולק ריינג'ר במשימה אחרונה לפני פרישה (ג'ף ברידג'ס), שמתאכזב לגלות עד כמה האנשים הפשוטים, שעבורם הוא מבקש לשמור על הסדר, מזדהים דווקא עם השודדים.

"באש ובמים" מגיע לאקרנים שנה אחרי "סיקאריו", שניהם מאת התסריטאי טיילור שרידן, שבכלל התחיל את דרכו כשחקן ("ילדי האנרכיה", "ורוניקה מארס"). יש הרבה נקודות דמיון בין שני הסרטים - במיוחד בכל הנוגע למערכה השלישית - אבל בעיניי "באש ובמים" הוא הסרט הטוב יותר, או לפחות המרגש יותר. ל"סיקאריו" היה במאי נחשב, צלם-על ונושא אופנתי, אבל לסרט הזה יש דמויות של ממש ולא פלקטים ריקים שמוצבים בתוך סיטואציה מורכבת. זה סרט פחות סנסציוני ומעורר חלחלה, מה שקוראים לו לפעמים "קטן", אבל מלא באנושיות. שלושת גיבוריו מורכבים אך אהיבים, וגם דמויות שוליות יותר, חלקן מופיעות רק לרגע קצר, מעוררות עניין וסקרנות. אולי אין לו את רוג'ר דיקינס, אבל יש לו צילום נאה של ג'יילס נאטגנס, פסקול של ניק קייב ושותפו וורן אליס - ואת ג'ף ברידג'ס. וזה כבר אס אמיתי.

אין תמונה
אחים לפוסטר

ברידג'ס נבלע לגמרי בתוך דמות השוטר הוותיק והמיושן, החרד מהאפשרות שהוא לא עומד להפסיד את מקומו בעולם - הוא כבר הפסיד אותו מזמן. אך שומר החוק הוא רק שחקן חיזוק בסיפור הזה, שגיבוריו הם בכלל הפושעים - האחד כולו כאוס וכעס, והשני נואש ומחושב. טאנר הוא אסיר משוחרר שרק מחפש תירוצים לחזור אל דרך הפשע - היא הרי מסעירה יותר מסתם חיי שגרה נורמטיביים - בעוד טובי רוצה להציל את עתידם של ילדיו תוך שהוא זוכה מחדש בכבודם ותשומת לבם. לא מפתיע שטובי הוא דמות מורכבת יותר, אבל הפער כה גדול עד שפוסטר, שחקן מצוין ולא מלוהק די הצורך, יוצא כאן מנייריסטי וכמעט מגוחך. ובכל זאת, הסצנות בכיכובן של צמד האחים מצוינות ומצליחות לשעשע וגם לרגש ולעניין.

בכלל, זה סרט שמבוסס לא מעט על דינמיקות של צמדים, כאשר גם ברידג'ס זורח כשהוא עוקץ או דואג לשותפו הצעיר. זה המקום לציין את אלברטו (גיל ברמינגהם), שמוצאו, כמה הולם, חצי יליד וחצי מקסיקני, איש משפחה ונוצרי אדוק, הנושא עמו לכל מקום את הסטיגמות כלפי "אויבי המערב" הישנים והחדשים כאחד. הוא לא לבד - נוכחות השבטים הילידים, שהפכו עם השנים לבעלי קזינו, חוזרת ומופיעה בסרט שוב ושוב כייצוג של קורבן, כמשקפים של תחושת המקומי-לא-שייך של הגיבורים ואפילו כדמות רומנטית ומודל לחיקוי.

נזק סניידר

לא יודעת איך פיד הפייסבוק שלכם נראה השבוע, אבל שלי הוצף בדיונים מבאסים ומשעממים ברוח "'יחידת המתאבדים' - אסון שלא היה כדוגמתו או סרט גרוע ברמה-סטנדרטית או אפילו נסבל". אבל לא באתי לדבר על האנשים נמוכי הסטנדרטים שחושבים ש"סרט קומיקס" זה תרוץ לעשות עבודה איומה ולצאת מזה בזול, אלא על האנשים שאשכרה עובדים על היקום הקולנועי של די-סי קומיקס. דיוויד אייר, הבמאי של "יחידת המתאבדים", הואשם השבוע ע"י להקת די אנטוורד בהעתקת הסטייל של הג'וקר והארלי קווין מהם, בעוד הג'וקר עצמו, ג'ארד לטו, טען שצילם כל כך הרבה סצנות שלא נכנסו לסרט שאפשר היה לערוך מהן סרט שלם בכיכובו. הנה מה שהיה לו להגיד להגנתו בראיון למגזין Empire: "הסרט הוא מסע של הנפש, זה סרט פאנק רוק אמנותי אנרכיסטי (...) אנשים באמת רצו יותר ג'וקר ורצו שהוא יהיה חלק משמעותי מהעלילה. זה מצחיק שהמבקרים קראו להופעה שלו 'הופעת אורח' כשכמה קטעים פנטסטיים בהשתתפותו הם חלק משמעותי מהסרט. הוא באמת השפיע מאוד על המסע".

via

עוד על "יחידת המתאבדים" ב-mako תרבות:

בינתיים, לדי-סי יש בעיה עוד יותר גדולה מהצניחה בהכנסות של "יחידת המתאבדים" משבוע לשבוע - מכתב פתוח אנונימי שנכתב, לכאורה, ע"י עובדת לשעבר של האחים וורנר. המכתב מוציא מאוד מאוד רע את המנכ"ל קווין טסוג'יהרה ומתייחס לפיטורים מאסיביים של עובדים ולרצף של כישלונות מבית היוצר של וורנר, החל ב"עלייתה של ג'ופיטר" ועד "פן" ו"מרדף לוהט". העובדת ציינה שהפוטנציאל של "יחידת המתאבדים" עיכב את פרסום המכתב, אך חזרה בה לאחר שצפתה בסרט וגילתה שגם הוא איום ונורא. "זאק סניידר לא מספק את הסחורה. הוא מוענש על זה? עובדים שעשו עבודה מצוינת בהחלט נענשו. אנשים במחלקת הכספים, השיווק, ה-IT. (...) סניידר הוא המפיק של כל סרט די-סי, והוא יביים את 'ליגת הצדק'. הוא מתוגמל עם הזדמנות נוספת לגרום לעוד אנשים לאבד את העבודה".

הטענה הקשה מכל, שכבר הוזכרה כאן השבוע, היא שגם "וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות הולך להיות בלגן עצום. הבמאית פטי ג'נקינס טענה שזה "סתם בולשיט". אני כל כך רוצה להאמין לך, פטי, את לא מבינה כמה. אבל גודל החששות כגודל החיבה של זאק סניידר לצבע האפור.

תמונות קצרות: החיים אחרי "מסיבת נקניקיות"