העולם ממש לא אוהב כרגע נפו-בייביז (קיצור לנפוטיזם-בייביז וכינוי ויראלי לילדים של מפורסמים ו/או עשירים שהתפרסמו בעצמם), אבל איכשהו, השנאה הזאת לגמרי פסחה על דן לוי, בנו של יוג'ין לוי. הסיבה העיקרית לכך, מעבר לעובדה שהשניים נותרו אנשים חמודים ונגישים גם אחרי הפרסום, היא שביחד הם הביאו לנו את "שיט'ס קריק" - קומדיה קנדית מצחיקה ומחממת לב על משפחה עשירה ברמת קרדשיאן שנופלת מנכסיה, שהפכה לסדרת קאלט ויצרה מסביבה את קהילת המעריצים הכי נחמדה באינטרנט.
ההצלחה המסחררת - והראויה - של "שיט'ס קריק" הביאה איתה הרבה ציפיות לקראת "נחמה מתוקה" ("Good Grief"), הסרט הראשון שכתב וביים לוי ובו הוא מככב, שעלה בסופ"ש בנטפליקס. הסרט עוקב אחר מארק, אמן שמתגורר בלונדון עם בן זוגו אוליבר, סופר חתיך ועשיר, וחי חיים פריבילגיים ויפים - עד שאוליבר נהרג בתאונת דרכים. חבריו הטובים ביותר, תומאס (הימש פאטל) וסופי (רות' נגה), עוזרים לו לצלוח את שנת האבל הראשונה, וביום השנה למותו של אוליבר נחשף סוד שהוא הסתיר ממארק שמערער אותו ושולח אותו ואת חבריו למסע גילוי עצמי בפריז.
"נחמה מתוקה" הוא סרט קטן, אישי ולא יומרני, שכולל אלמנט משמעותי מ"שיט'ס קריק" שלוי מצטיין בו - אנושיות. הדמויות שלו, ובעיקר מארק, מרגישות אמיתיות ולכן קל להזדהות איתן ולהרגיש את הכאב שלהן. למרבה הצער, מה שנעדר מהתסריט הוא חוש ההומור של לוי, שמבליח רק לשניות. מי שעושה שמיניות באוויר כדי לספק אתנחתא קומית מדי פעם היא רות נגה, בהופעה מצוינת אבל לעתים מעט מזיעה ממאמץ.
ברגעים הטובים יותר של הסרט, לוי מצליח לעקוץ את הוליווד בפרשנות מדויקת אבל לא מעליבה, ונעזר בהופעות אורח מוצלחות של קייטלין דיבר ואמה קורין. גם סיפור האהבה הקטנטן בין מארק לתיאו, בחור צרפתי שהוא פוגש לדייט וחצי, מצליח לחמם את הלב, וכך גם מערכת היחסים האוהבת והמורכבת שלו עם חבריו הטובים.
עד כאן, נשמע שהכל נהדר, אז למה "נחמה טובה" סופג ציונים ממוצעים ומטה בכל פלטפורמות דירוגי הסרטים? מכיוון שבניגוד ל"שיט'ס קריק", הוא לא מותיר שום רושם מיוחד. הוא סרט, כאמור, קטן, ובהחלט יכול לספק נחמה מתוקה למי שחלילה מתמודדים עם אבל משל עצמם, אבל בניגוד ל"שיט'ס קריק" שיש לה מעמד של כבוד במוזיאון ההיסטוריה הטלוויזיונית והקולנועית, "נחמה מתוקה" יישכח על מדף מאובק בארכיון.