יש משהו כמעט סמלי בזה שדווקא טום קרוז, האיש שלא מפסיק לרוץ כאית'ן האנט כבר 28 שנים, מסיים את מה שאמורה הייתה להיות אחת מסדרות האקשן הגדולות של כל הזמנים באיטיות יחסית. "משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי" השמיני אמור היה להיות ה-אירוע - והוא ככל הנראה גם הסרט האחרון של המותג - אבל בפועל מדובר בסיום לא רע אך מאכזב ביחס לציפיות הגבוהות ולמה שהתרגלנו לקבל מהסדרה.

גם הפעם האנט וחבריו ממשיכים במרדף חובק עולם בניסיון לעצור את "הישות": בינה מלאכותית מתקדמת ומתוחכמת ששמה לעצמה מטרה להשתלט על מאגרי הנשק הגרעיני של שמונה מהמעצמות הגדולות בעולם, כולל ישראל. בדרך, כמו תמיד, האנט ייאלץ להתמודד עם שדים מהעבר בזמן שהוא מנסה להציל את העולם משואה גרעינית.

אי אפשר לדבר על "משימה בלתי אפשרית" בלי לדבר על טום קרוז. זו הסדרה שהפכה אותו לשם נרדף למושג "כוכב קולנוע", וגם הסדרה שהוא הפך למשימת חייו. בגיל שבו רוב השחקנים מתחילים לגלם תפקידים של קשישים, קרוז עדיין עושה פעלולים באוויר, בים וביבשה. גם ב"חשבון סופי" קרוז לא פחות ממדהים - הוא חד, מדויק, פיזי ברמות שלא נתפסות לגילו ומעל הכל: מלא נוכחות וכריזמה. או בקיצור: כוכב קולנוע, מהזן שלצערנו כבר לא מייצרים. 

לצדו של קרוז חוזרים הכוכבים הוותיקים של הסדרה: וינג ריימס וסיימון פג בתפקיד הסוכנים והחברים הקרובים של האנט, ונסה קירבי כסוחרת הנשק "האלמנה הלבנה", והיילי אטוול כגרייס, הגנבת שהפכה לסוכנת; כולם עושים עבודה לא רעה, אבל עדיין מרגישים כניצבים בהצגה של קרוז.

"משימה בלתי אפשרית" הפכה עם השנים למופת של אקשן, הרבה בזכות הבמאי כריסטופר מק'קווארי שמלווה את הסדרה מהסרט החמישי. גם כאן יש סצנות שגורמות לך להיזכר למה הפרנצ'ייז הזה הפך לכל כך מצליח - אבל במינון נמוך מדי, והמיעוט באקשן הופך מורגש יותר בגלל העריכה המתסכלת של הסרט. יש ב"חשבון סופי" הרבה יותר מדי סצנות שנמרחות ונמשכות הרבה מעבר למה שהן יכולות להחזיק. כאילו מישהו החליט שאם כבר השקיעו כל כך הרבה כסף בזמן מסך, אז כדאי לסחוט כל שנייה. העריכה הגרועה הזו באה לידי ביטוי לא רק באקשן, אלא גם בדיאלוגים, במבטים ובכמעט כל אספקט. הכל ארוך מדי, דרמטי מדי ואמוציונלי מדי. במקום לבעוט כמו ש"משימה בלתי אפשרית" יודעת לעשות, הסרט הזה מתעכב ומנסה לעורר רגש בכוח. 

וזו בעצם הבעיה הכי גדולה של "חשבון סופי": הטון. הסרט הזה לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. כמעט כל סצנה מרגישה כמו פרידה. כל משפט טעון בכאילו משמעות, כל סיטואציה נדמית כניסיון מאולץ לסגור מעגל. הכל כבד, עמוס ולפרקים גדולים מדי אפילו מתיש.

לזכותו של הסרט ייאמר שלאורך רובו הוא לא מזלזל בצופים (לפחות לא עד הסיום המוגזם והמגוחך - גם ביחס למה שהתרגלנו לראות מהאנט וחבורתו). הוא עשוי טוב, משוחק טוב ומצולם נהדר, אבל הוא לא מצליח לספק את מה שבאנו בשבילו: סגירת מעגל מרגשת לאחת מסדרות האקשן הגדולות אי פעם. זה אומנם מרגיש כמו סיום, אבל ממש לא כמו שיא וחבל, כי מאם יש סדרה שהייתה ראויה להיפרד בסטייל, זו "משימה בלתי אפשרית". ובמקום פרידה מרגשת, קיבלנו סרט חביב ותו לא.