בשנת 2000 יצא "יעד סופי", הסרט שפתח את סדרת הסרטים המצליחה שהציגה לראשונה קונספט חדש בז'אנר האימה: המוות עצמו בתור הנבל הראשי. הסרט עסק בחבורת בני נוער שעולים על מטוס וניצלים מהתרסקות, אחרי שאחד מהם חווה חיזיון לפני כן. אלא שאז אלו שניצלו מתחילים למות בדרכים מוזרות, ומבינים שהמוות לא ייתן להם לחמוק ממנו בכזו קלות. כשהסרט יצא הסלאשרים עוד שלטו בז'אנר, עם רוצחים בשר ודם שיוצאים למסעי הרג אכזריים, כמו ב"צעקה", "האלווין" ו"יום שישי ה-13". הרעיון שהמוות עצמו, בלי פנים (או מסכה) ובלי סכין קצבים ביד, הוא רק כוח עוצמתי ובלתי נראה - גרם לסדרת הסרטים לבלוט בז'אנר, כמו גם הדרכים היצירתיות השונות שבהן הדמויות מצאו את מותן.
הסרט הוליד עוד שלושה סרטי המשך ופריקוול אחד, שהוא למעשה הסרט האחרון בסדרה שיצא בשנת 2011. סדרת הסרטים אומנם פחות נחלה הצלחה בקרב המבקרים, אבל תמיד נשארה אהובה במיוחד בקרב הקהל הרחב וחובבי אימה, ובצדק. גם אם הפרמיס הכללי נשאר זהה, כל סרט בסדרה ניסה לרענן משהו בפורמט הקבוע - אם זה ב"חוקי המוות" וכיצד ניתן לרמות אותו (או לפחות לנסות), ואם זה בדרכים הביזאריות והמדממות שבהן הדמויות מצאו את מותן. לא תמיד הסרטים הצליחו לחדש הרבה, אבל מנגד, מדובר בסדרת סרטים שמעולם לא התיימרה להיות פורצת דרך, אלא פשוט לספק שעה וחצי של פאן מדמם. ומהבחינה הזו, הסרטים תמיד סיפקו את הסחורה. למרות שעברו 14 שנה מאז הסרט האחרון, מה שגורם לתהות אם הקונספט הזה יכול עדיין להישאר רלוונטי, בוורנר החליטו להקים את הפרנצ'ייז לתחייה - ואיזה כיף שהם עשו את זה.
"יעד סופי: קשר דם" חוזר לקונספט של חיזיון לפני אסון שמוביל להצלתם של מספר אנשים, שלאחר מכן נרדפים על ידי המוות - אבל עושה זאת בצורה שונה ממה שנראה עד כה. הסרט עוקב אחרי סטפני, סטודנטית צעירה שחווה סיוטים חוזרים על אסון שלמעשה כבר קרה. אבל מהר מאוד מתברר שלאסון הזה השלכות רבות על משפחתה, שעדיין מאוימת על ידי המוות עצמו, כמובן. סטפני יוצאת למסע כדי להציל את עצמה ואת משפחתה, שבסופו היא עתידה לגלות את התשובה לשאלות המרכזיות שעומדות בבסיס סדרת הסרטים: האם הגורל שלנו נקבע מראש? והאם באמת אפשר לרמות את המוות?
לכתיבת התסריט גויסו גיא ביוסיק ולורי אוונס טיילור - שעשו עבודה מצוינת בכתיבת סרט שהוא שילוב של סיקוול ופריקוול, שמגיע אחרי חמישה סרטים ועדיין מצליח לרענן לחלוטין את סדרת הסרטים. ביוסיק היה מעורב בכתיבת כמה מסרטי האימה המצליחים של השנים האחרונות, ביניהם "מי שעומד מאחורי" וסרטי "צעקה" האחרונים, ותרומתו בהחלט ניכרת בתסריט, שיש בו את ההומור המודע לעצמו של "צעקה", משולב בסצנות מלאות gore שיודעות בדיוק מי קהל היעד ואיך לתת לו את כל מה שהוא אוהב - ויותר מזה. "יעד סופי: קשר דם" יודע שהוא מגיע אחרי 14 שנה ואחרי חמישה סרטים - והוא עושה הכול כדי להצדיק את קיומו, וגם די מצליח. הוא משחק על הציפיות של חובבי סדרת הסרטים, ובכך מתעלה על הציפיות של מי שחשב שהסדרה התעייפה כבר. הסרט שוזר טוויסטים שמסתמכים על הידע הקודם של מי שמכיר היטב את סרטי ההמשך ומצליח להפתיע לא מעט. הוא הולך רחוק יותר עם ההומור, עם הדם ועם היצירתיות במותן של הדמויות ועושה כל מה שמצופה מסרט כזה: לספק חוויית צפייה שהיא כולה פאן מדמם, שלא רק לא יורד מהפאן של הסרטים הקודמים, הוא אפילו מצליח לעיתים להתעלות עליו.
הציפיות הגבוהות ביותר בסרטי "יעד סופי" תמיד מופנות לסצנת האסון שמגיעה בתחילת הסרט. הסצנות הללו תמיד נחשבו להיילייט של כל סרט בסדרת "יעד סופי", והן תמיד בוצעו בצורה פנומנלית, שלא מביישת כמה מסרטי האסונות הטובים ביותר שנעשו. מסרט לסרט הן נהיו גדולות יותר, מטורפות יותר ומדממות יותר, וגם הפעם הסצנה עושה את העבודה, אם כי היא כנראה לא תירשם כסצנת האסון הטובה ביותר בסדרה. עדיין, יוצרי הסרט התעלו על עצמם לו רק בגלל השיא הקולנועי שרשמו על הדרך - האישה המבוגרת ביותר שהועלתה באש על המסך הגדול, שעליו יוצרי הסרט אף ביקשו להירשם בספר השיאים של גינס. מי שאחראית על השיא הייחודי הזה היא איבט פרגוסון, פעלולנית בת 71 שכבר פרשה וחזרה רק כדי שיעלו אותה באש בסצנת האסון, אז שימו לב אליה בזמן הצפייה: היא אמיתית וגם האש שעל גבה.
14 שנה אחרי הסרט האחרון, "יעד סופי: קשר דם" מתגלה כתוספת מצוינת ומרעננת לפרנצ'ייז הוותיק. הוא מצחיק, יצירתי ומדמם יותר והוא כל מה ששעה ו-50 דקות של אימה שלא לוקחת את עצמה ברצינות צריכה להיות. הוא נותן את מה שצריך למעריצי הסדרה, כולל הופעה קולנועית אחרונה ומצוינת של טוני טוד האגדי ז"ל, והוא מתחבר היטב לשאר הסרטים בסדרה, אבל גם עושה שינויים נדרשים כדי להימנע מלמחזר רעיונות קודמים. ייתכן שחלק מחובבי סדרת הסרטים יראו בשינויים הללו כפחות מבורכים, ואילו אחרים יחשבו שזה בדיוק הרענון שהסדרה הייתה צריכה. כך או כך, צפויה חוויה מהנה במיוחד, של דם, איברים פנימיים ומיתות מוזרות ביותר.