נכון, נכון. אתם צודקים. אחרי הכישלון של "שלגיה", גם בקופות וגם אצל המבקרים, באולפני דיסני החליטו להפסיק עם חידושי הלייב-אקשן, לפחות לעת עתה. החלטה נבונה ונכונה אם אתם שואלים את הח"מ, והגיע הזמן שזה יקרה - אבל מה לעשות שיש פרויקטים כמו "לילו & סטיץ'" ו"מואנה" שכבר צולמו ונערכו ומוכנים לפרסום? חבל לוותר עליהם, לא?
התשובה היא שכן, חד משמעית חבל. ובעוד שאת "מואנה" נקבל רק בעוד כשנה - כרגע הוא מתוכנן לצאת ביולי 2026 - "לילו & סטיץ'" גרסת הלייב אקשן הגיעה בסוף השבוע לקולנוע, וזה בא בדיוק בזמן: החום כבר כאן, הקיץ פה. ועכשיו גם הגיע הלהיט שלו. וולקאם, חיכינו לך.
בניגוד לכל הסיכויים ובניגוד לכל מה שלמדנו על חידושי לייב-אקשן ללהיטים של דיסני, שהם במקרה הטוב צללית דהויה של יצירות המופת המקוריות, ובמקרה הרע ניסיון שיבוט מקרינג', חמוץ ובעיקר מיותר מאוד ("מלך האריות", אהמ) - "לילו & סטיץ'" גרסת 2025 עושה את זה בדיוק כמו שצריך. כל מה שסרטי לייב-אקשן היו יכולים להיות. כל מה שבדיסני קיוו ופיללו כל הזמן הזה: יצירה מרעננת ומשמחת, אופטימית, מצחיקה מאוד וגם נוגעת ללב, כזו שעושה חסד עם "לילו וסטיץ'" המקורי שיצא לפני 23 שנים. לא מובן מאליו זה אנדרסטייטמנט.
גם הפעם, הניסוי הגנטי החייזרי מספר 626 מוצא את דרכו לכדור הארץ ומאומץ על ידי ילדה צעירה מהוואי בשם לילו פלקאי (מאיה קילוהה בת ה-8 בתפקיד הבכורה שלה). בזמן שהשניים מכירים, מתחברים ונהפכים לחברי נפש, המדען-חייזר ג'ומבה ג'וקיבה והחייזר פליקלי, מומחה לענייני כדור הארץ, נשלחים לתפוס את הניסוי הגנטי החייזרי, שבינתיים קיבל את השם סטיץ', ולהחזירו למפקדת האיחוד הגלקטי. בכל זאת, מדובר ביצור חזק בצורה בלתי רגילה שמטרתו לזרוע הרס בכל מקום שבו דורכת כף רגלו. עם כל זה צריכה להתמודד נאני (סידני אגודונג), אחותה הגדולה של לילו והאפוטרופוסית היחידה שלה, שכורעת תחת הנטל.
החידוש לא משחזר במדויק את עלילת התסריט המקורי מ-2002; יש דמויות שנגנזו, יש כאלה שנוספו, ויש שינויים שמטרתם לחסוך לצוות האפקטים המיוחדים קצת CGI. אך אל דאגה, השילוב בין צילום הלייב-אקשן לבין האנימציה והאפקטים המיוחדים עדיין מרהיב. וכרגיל, כמו בכל חידוש, המעריצים השרופים של המקור כנראה ישנאו כל תיקון או התאמה לפורמט המחודש, אבל האמת היא שעבור רובנו, השינויים לא יגרעו כהוא זה מהעיבוד הטרי.
צריך להגיד את זה: "לילו וסטיץ'" הוא אחד מהסרטים הכי אנדר-רייטד של דיסני, לפחות בקרב הקהל הישראלי. הוא לא מקבל את אותה אהבה שלה זוכה "מלך האריות", למשל, וגם לא "אלאדין", "היפה והחיה" או "בת הים הקטנה". פשוט אין לו את אותה חותמת של קלאסיקה, לא ברור למה. בהתאם, ובניגוד לעיבודי לייב-אקשן אחרים, הפעם בדיסני לא ליהקו אף סופרסטאר שיגרום לקהל לנהור לאולמות; אין פה אף אמה ווטסון, גל גדות או ביונסה שיעזרו עם השיווק. השמות הכי גדולים בקאסט הם שני אנשים שאחרי השם שלהם צריך לשים בסוגריים את שמות הסרטים שבהם הם שיחקו כדי שנדע במי מדובר - זאק גאליפנאקיס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", כלומר סדרת ה"הנגאובר") ובילי מגנוסן ("אל תוך היער", "לא זמן למות").
או שדיסני מראש לא בנו על "לילו & סטיץ'" להיות להיט ענק, או שההפך הגמור הוא הנכון, ובאולפנים החליטו ללכת על כל הקופה. כך או כך, זה השתלם. מדובר בקצת פחות משעתיים של סרט שהוא הנאה טהורה: הוא מצחיק ומרגש כמעט במידה שווה, ויהיה אהוב על ילדים שלא צפו בו מעולם ממש כמו שהוא כיפי ונוסטלגי עבורנו, שהתחנכנו על ברכיו. הוא כל מה שדיסני היו רוצים ששאר סרטי הלייב-אקשן שלהם יהיו. הוא בדיוק אותו סיפור אהוב, פשוט עם רענון קטן, מזרק של בוטוקס, קצת גווני שמש בשיער, אף אחד לא באמת ישים לב להבדל. אבל הלב שלו עדיין פועם בדיוק באותו הקצב.