דמיינו סרט של אולפני פיקסאר, גם דיסני זה טוב. גיבור צעיר, אאוטסיידר ויתום זה מאסט. אם המשפחה שעוד נותרה לו לא מצליחה להבין אותו עד הסוף, מה טוב. אותו גיבור צעיר מוצא את עצמו נכנס לתוך עולם דמיוני, צבעוני ומפעים שמתקיים במקביל למציאות שלנו ואין לנו מושג שהוא בכלל קיים, ותוך מסע הרפתקאות מרהיב הוא יוצר חברות אמיצה ובלתי צפויה ומתגבר על פחדיו במסע להשגת המטרה שלו. רגע לפני הסוף תהיה, כמקובל, סצנה מרגשת ונוגעת ללב שתלווה במוזיקה נוגה. לבסוף ילמד הגיבור מסר חשוב על עצמו ועל העולם. הסוף.
פשוט, לא? יש נוסחה די ברורה ללהיטים פיקסאריים, ולרוב היא עובדת כמו שצריך. שינוי קטן פה, תוספת עדינה שם, והופ, יש לנו סרט אחר לחלוטין. ושלא יהיו אי הבנות, זה ממש לא נאמר לשלילה. אולפני פיקסאר יודעים איך לקחת את התבנית הזו וליצוק לתוכה מאסטרפיסים יפהפיים, מלאי דמיון, נוגעים ללב. לכן לא פלא שבתוך כל אווירת המצוינות הזו, הציפיות גבוהות וקשה להתבלט לטובה. ואל המציאות הזו מגיע "אליאו", הסרט החדש מבית האולפנים, ש - ניחשתם נכון - עוקב אחרי ילד צעיר, אאוטסיידר ויתום שמעוניין מאוד להיחטף על ידי חייזרים. כשתקוותו מתממשת (מוקדם מהצפוי) הוא מוצא את עצמו בתוך הקומיוניברס, האו"ם של היקום, שמלא בחייזרים משונים ואדיבים, ומיד מחליט שהוא רוצה להיות אחד מהם. הוא משתוקק להשתייך, בשל העובדה שבביתו בכדור הארץ הוא כה בודד. אבל כדי להוכיח את עצמו הוא צריך להתמודד מול חייזר שמאיים להשתלט על המתחם.
"אליאו" מסמן וי על כל התיבות. ילד אאוטסיידר ויתום - צ'ק, דודה עם כוונות טובות שלא מספיק מבינה אותו - צ'ק, עולם בדיוני שמתקיים במקביל אלינו, כמובן. מסע הרפתקאות, חברות אמיצה, ועוד עם חייזר מתוק במיוחד בשם גלורדון. ורמת הביצוע שלו לא מביישת את המותג: האנימציה יפה, הרעיונות מתוקים, הכל בסדר. על הנייר, הוא עושה את הכל נכון. אבל משהו חסר. קשה לשים את האצבע על החתיכה החסרה של הפאזל, האקס פקטור הזה שהופך סרט חמוד למעולה. יכול להיות שזה המחסור בהומור, שלא רווח מספיק ב"אליאו". אולי עוד דחיפה של דמיון הייתה מסייעת. הדוגמה הבולטת לכך היא דמויות החייזרים הרבות, שאומנם אינם יצורים ירוקים ושחורי-עיניים עם אוזניים בצורת אנטנה, אבל בכל זאת נראים כמו חייזרים ומפלצות שכבר ראינו בעבר במספיק יצירות אחרות.
עוד הומור ועוד דמיון היו עוזרים להכניס לו עוד פלפל, אבל זה לא היה משנה את התמונה הגדולה - וכנראה שהבעיה של "אליאו" היא שהוא הולך על בטוח. לא מזיק ברובו, בטח שלא, אבל גם לא סרט שנתאהב בו. כזה שנשכח אחרי יום יומיים, הנאה שחולפת מהר מדי. וחשוב להדגיש שפיקסאר באמת לא יודעים להיכשל בענק: כמו כל דבר שהאולפן מוציא תחת ידיו, "אליאו" הוא סרט מקסים ואנרגטי שהצפייה בו מהנה לכל אורכה.
"אליאו" הגיע אלינו באיחור קל, אחרי שנדחה בשל המלחמה עם איראן. בינתיים, בארצות הברית, הוא לא הצליח בקופות כמצופה - ולמעשה הרוויח פחות מ-21 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון ליציאתו, מה שהופך אותו רשמית לכישלון הקופתי הגדול ביותר בהיסטוריה של פיקסאר, לפחות אם משווים לפי נתוני סוף השבוע הראשון בארה"ב, וככה בדרך כלל נוהגים להשוות. הוא רשם נתונים נמוכים יותר אפילו מ"אלמנטלי", ואין ספק שמדובר בסרט הרבה יותר מוצלח. מה שכן, יכול להיות שהזמן יעשה לו טוב, ושממש כמו "אלמנטלי" הוא יזכה לחיים חדשים בסטרימינג ויחזיר בעתיד את ההשקעה.
אם זה אכן יצליח, אלו יהיו חדשות טובות עבורנו, הצופים. לא כי מדובר באיזו יצירה גאונית ויוצאת דופן שצריכה להגיע לכמה שיותר עיניים ולבבות - אלא כי כישלון של "אליאו" יגרום לפיקסאר ודיסני להעדיף רימייקים וסרטי המשך למותגים קיימים, שמצליחים בקופות בכל מקרה, על פני יצירות חדשות. אז לא פיקסאר, זה לא שאנחנו מעדיפים את אותם סיפורים שוב ושוב. פשוט אם אפשר, אז שהסרט החדש הבא יהיה גם פנטסטי ויוצא דופן ויעיף לנו את המוח.
