קשה לחשוב על הרבה סרטי זומבים מוצלחים כמו "28 יום אחרי" ו"28 שבועות אחרי". הסרטים לא רק הגדירו מחדש איך סרט אפוקליפטי צריך להיראות ולהרגיש, אלא גם הכניסו חמצן חדש לז'אנר שהיה תקוע שנים בנוסחאות מוכרות. בסוף השבוע האחרון הגיע גם "28 שנה אחרי" לבתי הקולנוע, והזכיר לנו בדיוק למה סדרת הסרטים הזו תמיד הייתה הרבה יותר חכמה, מטרידה ומקורית מרוב מה שהוליווד מייצרת בתחום.
הסרט מתרחש 28 שנה אחרי אירועי הסרט הראשון. בריטניה ננטשה ומבודדת לחלוטין משאר העולם בעקבות נגיף הזעם, ואנשים מסוימים בממלכה חיים בקהילות מבודדות. העלילה מתמקדת בג'יימי (אהרון טיילור-ג'ונסון) וספייק (אלפי וויליאמס), שיוצאים יחד למסעו הראשון של ספייק מאחורי החומות ולמפגש ראשון עם אותם נגועים. מה שמתחיל כסרט מסע קלאסי של אב ובן לוקח בשלב כלשהו תפנית מעניינת ומקורית מאוד.
על "28 יום אחרי" היו אחראים דני בויל (שביים) ואלכס גרלנד (שכתב), והחזרה שלהם כאן היא הסיבה המרכזית לכך שזה עובד כל כך טוב. בויל, שהיה חתום על הסרט הראשון, עושה כאן גם עבודה אדירה בכל אספקט - מבימוי סצנות מדממות ואכזריות במיוחד, דרך רגעים מרגשים ועד בימוי שחקנים ושימוש מושלם בפסקול, שאותו יצר ההרכב Young Fathers.
הצילום בסרט (שעליו אחראי אנתוני דוד מנטל, שעובד בדרך קבע עם בויל) צולם ברובו בדגמי אייפון 15. הבחירה הזו מוכיחה את עצמה כמצוינת, שכן היא גם מתכתבת עם הצילום במצלמות וידאו ביתיות של "28 יום אחרי", וגם נותנת תחושה ריאליסטית ועכשווית לסרט. גרלנד, שחתום על התסריט המבריק של הסרט הראשון, ממשיך להוכיח למה הוא אחד הכותבים הכי חכמים בז'אנר כשהוא מצליח לשלב בין אימה, אקשן ותמות פילוסופיות מורכבות ומקוריות על הישרדות, מוות, פרידה והתבגרות - כל זה בלי להכביד על הצופים. וגם מי שמחפש את מנת הדם והאכזריות שלו יקבל כאן בלי סוף כאלה. "28 שנה אחרי" לוקח את האלימות לרמות חדשות, עם סצנות אכזריות מאוד.
הקאסט של הסרט עושה גם כן עבודה נהדרת, מטיילור-ג'ונסון בתפקיד האב ועד לרייף פיינס בתפקיד מפתיע בחלקו האחרון של הסרט, אבל הכוכב הגדול של הסרט הוא אלפי וויליאמס - שדווקא בגלל הגיל הצעיר שלו מצליח להביא דמות לא פשוטה עם המון רגש, ניואנסים ואמינות. וויליאמס, שבקלות היה יכול ללכת לאיבוד בין כל הכוכבים והכאוס, עושה עבודה מעולה שמראה שמדובר בכישרון גדול.
בניגוד לשני הסרטים הקודמים, יש כאן עוד אלמנט שעוזר לסרט לעבוד: זה הסרט הראשון בסדרה שיוצא מאז התפרצות הקורונה. העולם של בידוד, מגפה עולמית וחיים מאחורי חומות נשמע לנו הרבה פחות בדיוני ויותר כמו זיכרון טרי, וזה מוסיף שכבה פסיכולוגית שעובדת פשוט מצוין. בשורה התחתונה "28 שנה אחרי" הוא עוד סרט ראוי בסדרה, שכבר הפכה לאחת המעניינות ביותר שנעשו בז'אנר אי פעם. סרט ההמשך יגיע אלינו כבר בינואר הקרוב, והאמת? אי אפשר לחכות.