מרובין וויליאמס ועד אוסקר דה לה רנטה: המפורסמים שהכי נתגעגע אליהם

ג'ואן ריברס (8 ביוני 1933 – 4 בספטמבר 2014)

ג'ואן ומליסה ריברס (צילום: Astrid Stawiarz, GettyImages IL) — גם גיל 81 יכול להיות בטרם עת|צילום: Astrid Stawiarz, GettyImages IL

בניגוד לאמנים רבים שמגיעים לשיא ואז דועכים, נעלמים לתוך תהום הנשייה והופכים לסמל כשאנו מתבשרים על מותם, ג'ואן ריברס מעולם לא עברה את השיא שלה. רגע לפני מותה על שולחן הניתוחים, ריברס הספיקה להקליט את ספיישל "משטרת האופנה" על טקס האמי האחרון. שבועות ספורים לפני כן היא עשתה כותרות כשתמכה בישראל במהלך "צוק איתן" – דעה לא ממש פופולארית בהוליווד ובעולם כולו באותה עת. לא על כל אמן שמגיע לגיל 81, אפשר לומר שהלך לעולמו בטרם עת; אבל מי שפרצה דרך עבור קומיקאיות רבות ונודעה בזכות הפה הגדול שלה, בסך הכל נכנסה לניתוח פעוט במיתרי הקול - ודממה לתמיד.

רובין וויליאמס (21 ביולי 1951 – 11 באוגוסט 2014)

רובין וויליאמס (צילום: Stephen Shugerman, GettyImages IL) — צעיר לנצח|צילום: Stephen Shugerman, GettyImages IL

קשה להספיד את רובין וויליאמס מבלי להיגרר לקלישאות על השחקן המצחיק שסבל ממאניה דיפרסיה ובחר לשים קץ לחייו. אבל אם היה משהו שקרה לנו אחרי שרובין וויליאמס מת, הוא שנזכרנו שהוא חי: גם אם שנים כבר לא חשבנו על "הוק" או על "גברת דאוטפייר", וסרטים כמו "ג'ומנג'י" או "פאץ' אדאמס" כבר איבדו מקסמם מזמן. פתאום, כשוויליאמס נלקח בבת אחת מחיינו, נזכרנו בהומור הילדותי והתמים שלו והתרפקנו בנוסטלגיה על זמנים שבהם ליצנים הצליחו לרפא חולים, שדים יכלו למלא משאלות וילדים נשארו צעירים לנצח.

פיליפ סימור הופמן (23 ביולי 1967 – 2 בפברואר 2014)

פיליפ סימור הופמן God's pocket (צילום: Michael Loccisano, GettyImages IL) — השאיר אחריו לא מעט סרטים|צילום: Michael Loccisano, GettyImages IL

עדיין לא עיכלנו את מותו של פיליפ סימור הופמן ממנת יתר. לא בגלל שהוא היה חלק כל כך גדול מחיינו, אלא בגלל שהחלק שכן מילא עבור מעריציו וחובבי קולנוע אחרים טרם הסתיים. בימים אלה הוא מככב בקולנוע ב"משחקי הרעב: עורבני חקיין חלק 1", והחלק השני צפוי לצאת רק בעוד שנה. "איש מבוקש מאוד", הסרט האחרון בו גילם תפקיד ראשי, הגיע רק עתה לשירותי הוי.או.די; או במילים אחרות, חסרונו של השחקן הגדול הזה יורגש בעוד זמן מה, אבל עד אז נוכל להתנחם בסרטים האחרונים שהספיק להאיר רגע לפני שהלך לעולמו.

שירלי טמפל (23 באפריל 1928 – 10 בפברואר 2014)

שירלי טמפל בטקס הסאג (צילום: Kevin Winter, GettyImages IL) — תמיד ילדת פלא|צילום: Kevin Winter, GettyImages IL

רבים הופתעו לשמוע כי הילדה-כוכבת המצליחה ביותר בהיסטוריה, זו שהפכה לתעשייה של אדם אחד בגיל פעוט וכיכבה בעשרות סרטים, הלכה לעולמה השנה בגיל 85. אחרי הכל, טמפל נעלמה מחיינו כבר לפני שנים רבות, הפכה מסמל הוליוודי לאישה בוגרת, היתה פעילה פוליטית ואף רצה לקונגרס בשלהי שנות השישים (אף כי לא נבחרה) ואז פשוט פרשה לה לחיי משפחה שלווים. אחרי שקריירת המשחק שלה דעכה, היא לא ניסתה להחיות אותה בקאמבקים מביכים כמו כוכבות עבר אחרות, אלא פשוט הותירה מאחוריה את הילדה המתוקה עם התלתלים כזיכרון בלתי מעורער.

אוסקר דה לה רנטה (22 ביולי 1932 – 20 באוקטובר 2014)

שבועות ספורים לפני מותו של מעצב האופנה האגדי עוד הספיקה אחת השמלות שלו לככב באירוע הוליוודי היסטורי – חתונתם של ג'ורג' קלוני ואמאל אלאמודין. היתה זו פרידה הולמת מהאיש שהלביש את הנשים הראשונות של אמריקה: מג'קלין קנדי ועד הילארי קלינטון ולורה בוש, שאף לבשו שמלות שלו לטקסי ההשבעה של בעליהן; לצד כוכבות זוהרות ואפילו דמותה של קארי ברדשואו. מי שהפך לסמל של יוקרה ופאר כל-אמריקניים ונחשב למעצב שמלות הנשף הפופולארי בעולם, הספיק לשמש כפיה הטובה בסיפור הסינדרלה של אלאמודין ולכתוב את המילים הראשונות בפרק הבא של אצולת הוליווד.

מאיה אנג'לו (4 באפריל 1928 – 28 במאי 2014)

מאיה אנג'לו (צילום: Neilson Barnard, GettyImages IL) — "אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש"|צילום: Neilson Barnard, GettyImages IL

על תרומתה של אנג'לו לעולם ב-86 שנותיה אין עוררין – די לראות את האישים שספדו לה וציטטו מספריה ושיריה, בכדי להבין עד כמה נגעה בחייהם של רבים. אנג'לו, שכתבה באומץ על האונס שעברה בגיל שבע על ידי בן הזוג של אמה, פרסמה לא פחות משבעה עשר ספרים בחייה - הראשון בהם, "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה", יצא לאור כשהיתה בת 17 בלבד – הפכה לפעילה בתנועה לזכויות האזרח, הופיעה בברודוויי ואף קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מאובמה ב-2011. אבל גל האבל ששטף את העולם כשנפרדה ממנו היה העיטור האמיתי שלו היתה ראויה - או כפי שאמרה בעצמה: "למדתי שאנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש".

בן בראדלי (26 באוגוסט 1921 – 21 באוקטובר 2014)

בן בראדלי (צילום: ap) — רק בשנה שעברה קיבל את מדליית החירות מהנשיא|צילום: ap

אותה מדליית חירות נשיאותית הוענקה בשנה שעברה על ידי אובמה גם לבן בראדלי, שהלך לעולמו לאחרונה בגיל 93. הוא לא היה כוכב קולנוע זוהר, שחקן מוערך או סופר עטור פרסים, אבל שמו נקשר באחת השערוריות הפוליטיות הגדולות בהיסטוריה: בראדלי היה עורך ה"וושינגטון פוסט" בזמן חשיפת פרשת "ווטרגייט", שהביאה להתפטרותו של ניקסון וגם פרסם את מסמכי הפנטגון החסויים הנוגעים למלחמת וייטנאם. תחת פיקודו זכה ה"פוסט" ב-17 פרסי פוליצר וקהל הקוראים של העיתון הוכפל. "עבורו, עיתונות הייתה יותר ממקצוע – היא הייתה תרומה לטובת הכלל החשובה לקיומה של הדמוקרטיה שלנו", ספד לו אובמה בעצמו. "הוא סיפר את הסיפורים שחשוב היה להשמיע, שעזרו לנו להבין את העולם ולעשותו למקום מעט יותר טוב".

לורן סקוט (28 באפריל 1964 – 17 במרץ 2014)

מיק ג'אגר, לורן סקוט (צילום: Tim Whitby, GettyImages IL) — הרבה יותר מאושיית אופנה|צילום: Tim Whitby, GettyImages IL

חודש לפני יום הולדתה החמישים נמצאה לורן סקוט, מעצבת אופנה ובת זוגו של סולן ה"רולינג סטונס" מיק ג'אגר, ללא רוח חיים בדירתה. סקוט היתה הרבה יותר מאושיית אופנה: מי שהתנשאה לגובה של 183 ס"מ (מתוכם 106 סנטימטרים של רגליים), עברה מדוגמנות ליחסי ציבור וסטיילינג, השיקה מותג אופנה מצליח והלבישה כוכבות הוליוודיות איי-ליסטיות - מאנג'לינה ג'ולי ועד ג'ניפר לורנס - ואפילו את מישל אובמה. התאבדותה הכתה בהלם את תעשיית האופנה, אבל לא את משפחתה, שטענה כי הדיכאון של הסטייליסטית והדוגמנית בדימוס נבעו בעיקר מאופיו הבוגדני והמתהולל של הרוקר המזדקן. ואכן, זמן קצר אחרי מותה נראה ג'אגר מתנחם בזרועותיה של ברונטית צעירה, והספיק לגרום גם לריב מתוקשר בין בר רפאלי ובן זוגה כשרקד עם האחרונה במסיבה בארץ לפני כמה חודשים.

אלי וולך (7 בדצמבר 1915 – 24 ביוני 2014)

אלי וולך (צילום: Evan Agostini, GettyImages IL) — 60 שנים, 90 סרטים|צילום: Evan Agostini, GettyImages IL

"כשאתה רוצה לירות – תירה, אל תדבר", הוא אולי אחד המשפטים הזכורים ביותר בתולדות הקולנוע, והוא נאמר על ידי דמותו ה"מכוערת" של אלי וולך. וולך הלך לעולמו השנה בגיל 98, אחרי קריירה של כמעט שישים שנה ויותר מ-90 סרטים, (ביניהם "שבעת המופלאים", "המרגל הישראלי בדמשק" ו"הסנדק 3") טלוויזיה ותיאטרון, שהביאה לו בין השאר גם את פרס הטוני ופרס האוסקר למפעל חיים. אחד מתפקידיו האחרונים של השחקן היהודי הוותיק היה רק לפני ארבע שנים, ב"וול סטריט: הכסף מדבר". כמחווה לתפקיד המוכר ביותר שלו העניק הבמאי אוליבר סטון לדמותו של הברוקר הצעיר בסרט רינגטון המבוסס על הנעימה מ"הטוב, הרע והמכוער".

גבריאל גרסיה מארקס (6 במרץ 1927 – 17 באפריל 2014)
"איש אינו מסתלק מן העולם כשהוא צריך למות, אלא כשהוא יכול"|צילום: Joe Raedle, GettyImages IL

עם פטירתו של הסופר הקולומביאני, בגיל 87 מדלקת ראות שהסתבכה, פורסם בארץ מכתב פרידה מזויף תחת הכותרת "צוואתו הרוחנית". אלא שמחבר "מאה שנים של בדידות" ו"כרוניקה של מוות ידוע מראש" התכחש למכתב הזה שנים לפני שאיבד את צלילות דעתו: "אמות מבושה אם אנשים יחשבו שבאמת כתבתי את הדבר הסכריני והדביק הזה", אמר בראיון בשנת 2000. ייתכן שזו היתה צוואתו הרוחנית האמיתית של מרקס, ששנתיים לאחר שנשבע שלא יכתוב עוד פרסם את "מאה שנים", הרומן שזיכה אותו בפרס נובל לספרות. ואולי אלה בכלל המילים האלה, שאומר בספר הקולונל בואנדיה: "איש אינו מסתלק מן העולם כשהוא צריך למות, אלא כשהוא יכול".

רובין קרטר (6 במאי 1937 – 20 באפריל 2014)

רובין קרטר (צילום: Central Press, GettyImages IL) — המתאבק שהפך להמנון|צילום: Central Press, GettyImages IL

כמה אנשים יכולים להשוויץ שבוב דילן הגדול כתב עליהם שיר? ולא סתם שיר, אפוס ביוגרפי של 8 דקות וחצי שהפך להמנון של תקופה. רובין קרטר, שהלך לעולמו באפריל בגיל 76, היה אלוף העולם במשקל בינוני מהשיר של דילן. ב-1999 הפך סיפור חייו לסרט "ההוריקן" בבימויו של נורמן ג'ואיסון, שתיאר (לא ממש במדויק) את קורותיו של המתאבק מקצועני שהורשע ברצח כפול בשני משפטים שונים. רק אחרי 19 שנים בכלא הוא זוכה ושוחרר, תוך כדי שבית המשפט מודה שההליך שהביא להרשעתו היה רקוב מיסודו. לאחר שחרורו פעל למען שחרור אסירים שנכלאו על לא עוול בכפם. במאמרו האחרון, לפני שנכנע למחלת הסרטן, כתב: "אהיה מופתע למצוא גן עדן אחרי החיים האלה. את 49 השנים הראשונות שלי על הכוכב הזה ביליתי בגיהנום, והייתי בגן עדן ב-28 השנים האחרונות. לחיות בעולם בו האמת חשובה, והצדק יוצא לאור, גם אם באיחור, זה גן עדן מספיק בשביל כולנו".

פרנססק וילאנובה (17 בספטמבר 1968 – 25 באפריל 2014)

פרנססק וילאנובה (צילום: David Ramos, GettyImages IL) — הצעיד את ברצלונה לעונה הגדולה ביותר בתולדותיה|צילום: David Ramos, GettyImages IL

כמו כל ילד שנולד בקטאלוניה גם טיטו וילאנובה חלם לשחק בקבוצת הכדורגל של ברצלונה. אחרי שהצטרף לאקדמיית הנוער המהוללת של המועדון בגיל 16, נכשל להגיע לסגל הבוגר ונאלץ לפרוש אחרי שנים של דשדוש בליגה השנייה לטובת קריירת אימון. את סגירת המעגל עשה כשהגיע לקבוצת המילואים של ברצלונה – הפעם כמאמן. אישיותו ויכולתו גרמו לפפ גווארדיולה לקחת אותו להיות עוזרו ב-2008, והשניים הצעידו את ברצלונה לעונה הגדולה ביותר בתולדותיה – בה זכתה בכל התארים האפשריים. ב-2012, אחרי פרישתו של גווארדיולה, מונה טיטו למאמן הראשי של הקבוצה והצעיד אותה לאליפות עם מאזן מדהים של 8 הפסדים בכל המסגרות. שנה לאחר שמונה למאמן ברצלונה, הודיע על עזיבת תפקידו לצורך טיפולים במחלת הסרטן. באפריל האחרון הלך לעולמו עקב סיבוכים של המחלה.

ג'ו קוקר (20 במאי 1944 - 22 בדצמבר 2014)

ג'ו קוקר (צילום: Pascal Le Segretain, GettyImages IL) — קול מחוספס והגשה ייחודית|צילום: Pascal Le Segretain, GettyImages IL

רגע לפני שנגמרה השנה הלך לעולמו ג'ו קוקר, בגיל שבעים, מסרטן ריאות. רבים לא מודעים לעובדה שחלק מלהיטיו הכי גדולים של קוקר היו בעצם קאברים (You Are So Beautiful ו-You Can Leave Your Hat On הם רק שניים מהם), אבל אם יש משהו שהזמר הצטיין בו זה לתת את הזווית שלו לשירים אותם אימץ. הפרשנות הייחודית של קוקר היא כנראה הסיבה שאותם שירים מזוהים איתו יותר מכול. עם קול צרוד והגשה מחוספסת לא פלא שכמעט כל להיטיו של הזמר היוו רקע לכמה מסצנות בלתי נשכחות בהיסטוריה של הקולנוע.