1. יום כיפור - ובטח יהיו כאלו שלא יסכימו עם קביעה זו - הוא החג החילוני הכי יפה שיש. השקט המצמית, הילדים שמשתלטים על הרחובות לעת ערב, רכובים על אופניים, חמושים בקסדה ובהורה עם בקבוק מים ביד שמדי פעם פולט זעקת "אדם! ברקס! אדם! לא לדרוס!". הילדים משתלטים על העיר והופכים אותה לדיסטופיה מתוקה על גלגלים, שמתאפשרת בזכות הנוהג הגורף - שאינו תלוי חוק או ציווי - שאין מכוניות בכיפור. כיפור חילוני הוא חג שוויוני: גם הילדים וגם הילדות בחוץ, אין אף ארוחה חגיגית וטעונה רגשית שמעמידה מישהו, או מישהי, במטבח. מי שרוצה הולך לבית הכנסת, מי שלא לא, ובשעות החום כולם נהנים ממסורות כמו בינג' על סדרה, השלמת צפייה בסרטים טובים או קריאה.

  2. מה שקרה השנה בכיפור בתל אביב - גם עם קביעה זו יהיו רבים שלא יסכימו - היה הפרעה לא רק של קדושת החג הדתי, אלא גם של קדושת החג החילוני. האשמים בה הם אנשי עמותת "ראש יהודי" ששלחה פעילים לכיכר דיזנגוף שהציבו שם מחיצות הפרדה מאולתרות שעשויות מדגלי ישראל. כל זה בא מאוד לא טוב לתושבים החילונים שמתנגדים להפרדה בין גברים ונשים במרחב הציבורי, מה שהוביל לעימותים ומהומות.

  3. משפט על עמותת "ראש יהודי": הטאגליין שלה הוא "להעמיק, להתרגש, להתחבר", כאילו מדובר בחוג מיינדפולנס במתנ"ס ולא בארגון כהניסטי קיצוני. היא שמה לה למטרה, לפי ויקיפדיה, "הפצה, העמקה, והנכחה של יהדות אורתודוכסית בישראל, וקידום חזרה בתשובה". יו"ר ומייסד הארגון, ישראל זעירא, הסביר שהארגון "גאה במדיניות ההדתה שלו", כך שעל הנושא הזה אין מה להתווכח. 

  4. ומשפט על הפרדה מגדרית: ובכן, היא לא חוקית במרחב הציבורי. אפשר להתפלל בהפרדה ביותר מ-500 בתי כנסת שפזורים בתל אביב או, אם מתעקשים, להפריד בכל מקום פרטי אחר. אנשים ליברליים, כמו גם בתי המשפט בארץ ובעולם, מתנגדים להפרדה כי היא פוגעת בשוויון. אין דבר כזה נפרד אבל שווה, הפרדה היא כלי לשימור פערים, בגלל זה היא לא חוקית גם בין שחורים ללבנים או ערבים ויהודים. הפרדה תמיד כרוכה בלשים מישהו מאחורה, בלהדיר מישהו ממרחב מסוים ובהתאם - ממוקדי כוח. הפרדה תמיד כרוכה בפגיעה, אבל כשמדובר בפגיעה בנשים התרגלנו לקרוא לזה "התחשבות".

  5. פעם "התחשבות" הייתה מילה מתוקה. מילה של גננות ושעות ריכוז ושיעורי חברה. שמש אסוציאציות: הדדיות, רגישות, זולת, מחשבה. אבל לאט לאט היא זלגה משדה היחסים החברתיים לאזורי המניפולציה והגזלייטינג. היום, כשמופנה אליכם המילה "התחשבות", במיוחד בכל הנוגע ליחסי דת וחברה, אתם יודעים שעומדים לדפוק אתכם.

  6. עוד מעוז חילוניות שחטף מנת הדתה השבוע: ההופעה של נועה קירל בפארק הירקון. נכון, הרב לוינשטיין לא התפרץ באמצע "פנתרה" עם מחיצה מאולתרת שעשויה מגוזיות, אבל הזמרת אודיה עלתה לדואט עם נועה שלאחריו האיצה בקהל (ילדים משולהבים והורים מותשים) לשמור שבת. וגם זו הדתה, לא פחות מלחכות לילדים עם תפילין מחוץ לבתי ספר.

  7. זכותה של אודיה לומר את דעתה על הבמה. היא לא לבד, כמובן, יש מלא סלבס ומשפיעניות שמקדמות דת כאילו מדובר בשת"פ אינסטגרם - במקרה של הנידה היא באמת כללה אחד - וגם זו זכותן, אבל יש כאן אבסורד שחשוב להבין: להתייחס לדת כאל מוצר צריכה, טרנד שמספרים עליו תוך כדי צילומים לגיא פינס במכנסונים, זה דבר שמתאפשר להן בזכות הליברליזם והחילוניות. כי במדינת הלכה, כמו זו שמתוכננת פה על ידי אנשי "ראש יהודי" והמשיחיים שיושבים בממשלה, שמירת שבת לא תהיה אקססורי חמוד ונועה קירל לא תעמוד על במה. להיות "חצי חרדית וחצי לבושה" כמו שאודיה שרה ב"אינטלקטוערס" זה דבר שיכול להתקיים רק בחברה שנשענת על חופש.

  8. יש כאלו שמדברים על אירועי יום כיפור כאילו הגיעו משום מקום, פתאום חילונים מפריעים לתפילה של דתיים, ועוד ביום כל כך קדוש! אבל אי אפשר לנתק דברים מהקשרם, הם לא מתרחשים בחלל ריק ואף חילוני לא יפריע לתפילה של אף אחד בשביל הכיף. לא מדובר בחוסר כבוד, אלא בתגובה לפגיעה בזכויות, להפרת חוק ולגסות רוח כללית של אנשי "ראש יהודי". 



    ומעבר לספציפיות של כיפור - מדובר גם בתגובה, לא בלתי מבוהלת, להצטברות של מאורעות. כל מה שקורה כאן באוטובוסים, הפרדות במעיינות, התבטאויות מחרידות נגד להט"ב ונשים במקביל להיתממויות "אחים אנחנו", וממשלה שמקדמת מדינת הלכה. מה שצריך להבין לגבי החילונים, זה שעלה לנו. התקופה הנוכחית, שכוללת את המחאה הגדולה, הובילה להתחברות מחודשת לזהות חילונית ולערכים חילוניים, חשובים לא פחות מערכים דתיים, שכוללים תביעה מחודשת לדמוקרטיה ולשוויון. גם במרחב הציבורי, גם ביום כיפור וגם בהופעה של נועה קירל.