בהנחה שסוף השבוע הקרוב הוא אחד האחרונים שבהם נלך השנה לים (טוב, בכפוף למשבר האקלים ובהנחה שלא נסחוב חמסינים עד סוף נובמבר) אפשר כבר להכריז באופן סופי שבגדי הים הארוכים הם דבר שקורה. נכון, אתרי אופנה טוענים את זה כבר שנים, אבל בפועל, על החוף, במספרים גדולים – זה ננעץ סופית הקיץ. זהו, מרבית הילדים בים לובשים בגדי ים עם שרוולים, גם רוב הנשים המבוגרות. בגילים שבאמצע עדיין בבגדי ים רגילים (כלומר, שלמים או שני חלקים) כנראה שבמקרה הזה השינוי מתחיל מהקצוות.
לצערנו, אנחנו כבר לא באייטיז שבהן ההמלצה הרפואית הייתה להתמרח בכמה שיותר שמן תינוקות ולהתפרקד על מגבת עם חפיסת סיגריות. אנחנו מנסות ומנסים להגן על עצמנו מנזקי השמש (שבעצמה הופכת ליותר אכזרית), רצים לרופא עור על כל כתם וסוקרים את גופנו בחיפוש אחר נקודות חן חדשות, כולנו פקידי שומה חרוצים. נשים, במיוחד, גם מנהלות משא ומתן מתמשך עם הזקנה. ובמלחמה בין שיזוף לקמטים, החל מגיל מסוים, השיזוף תמיד יפסיד.
גם אצל הילדים טרנד בגדי הים הארוכים משמעותי ומי יודע, אולי הוא אפילו מעכב ענייני דימוי גוף, דוחה את הבעיות האלו לגיל מעט מבוגר יותר. אם פעם תמיד היה את הילד הזה שלא מסכים להוריד חולצה ולהכנס למים, עכשיו חצי מהילדים עם חולצה. נכון, בסוף זה תמיד תופס אותם, גם אם לא מזהמים בזה את הבית זה מגיע מבחוץ כי אי אפשר להמלט בחיים האלו מאיזה עשור או שניים של שנאה עצמית ודיאט קולה, אבל למה לא להגיע לזה כמה שיותר מאוחר?
בגדי ים עם שרוולים ארוכים יכולים להיות יפים, אבל הם קודם כל מרגישים פונקציונליים. הם לא יזוזו או יפלו, אפשר לרוץ ולקפוץ ולזכות איתם במדליה בהתעמלות קרקע. הם לא חושפניים או מושכים תשומת לב. רוצה שיתחילו איתך בים? שחררי את השרוולון. אבל האמת היא שרוב הסיכויים שאת לא רוצה שיתחילו איתך בים, כי רוב הנשים לא רוצות שאנשים יתחילו איתן בים, הן רוצות לשחות ולקרוא ספר ולשתות בירה ולקשקש עם חברה. אבל אחרי עשרות שנים שבהן חוברתנו לפעול לפי מבט חיצוני גברי, לא קל לשנות את התפיסה הזאת למבט פנימי ועצמי שמתעלם מהסביבה. זו גם הסיבה שלא מעניין לקשר את הטרנד למושג "צניעות" במשמעותו הפוליטית של השנים האחרונות, כי השרוולים האלו הם בחירה אישית שנובעת משלל טעמים, שאף אחד מהם לא קשור למבט חיצוני שמרני/דתי, ניסיון כפייה או משטור מיני שבמסגרתו גורם בסביבה מצווה עלייך להתכסות.
לא פלא שבגדי הים הארוכים אומצו קודם אצל המבוגרות, הרי הגיל מביא עמו פחות צייתנות חברתית למודלים ארכאיים של מה זה בגד ים או איך צריך להיראות בו. שזה, באופן מעניין, מוביל אותנו לטרנד בגדי ים נוסף שהתרחש הקיץ, שסותר לחלוטין את זה עם השרוולים וכולל את שובו של החוטיני. נשים בחוטיני בים, כאילו אנחנו בתחילת שנות ה-2000, עוד שנייה הוא גם יחזור לבצבץ מתוך ג'ינס. הטוויסט, הפעם, הוא שלכולן מותר, ובכולן הכוונה גם לנשים מלאות. נשים מלאות לא נצפות רק על החופים בחוטיני, אלא הגיעו גם לאתרי בגדי הים וההלבשה התחתונה.
דוגמניות פלאס סייז מצטלמות לחברות שוות כמו ביליבלונד, זוהרה, גוטקס. ובמספרים, לא איזה שמנמנה אחת ייצוגית בשביל הנימוס, ממש מבחר נאה של גופים וגופות בגדלים די נורמליים ונפוצים, מי חשב. מדובר בהשפעה חו"לית, כמובן, מכל אתר אופנה אפשרי (סקימס המשגע של קים קרדשיאן, למשל).
המנעד הורחב. של הגוף, של אפשרויות הבחירה, של האופנים שבהם מותר להיות להיות נוכחות במרחב. חוטיני ושרוולים ארוכים אולי נראים כמו טרנדים הפוכים, אבל שניהם שייכים לתחום הבודי פוזיטיב – האחד כולל הגנה מהשמש ובחירה בנוחות על ידי התכסות והשני קבלה ואהבה לכל מידות וסוגי הגוף על ידי חשיפה. היעד הוא אותו יעד, העולם ממשיך במסעו אל עבר האהבה העצמית. עם באקלשים, ברור, אבל זו הדרך. זה מרגיש כאילו תעשיית בגדי הים הפסיקה לפחד מהגוף האנושי והתחילה לחבק שלל מודלים שלו, ואם הם הצליחו, כנראה שגם לנו מותר.