"הקאמבק הגדול בהיסטוריה!" הכריז השבוע ראש הממשלה נתניהו. אומנם הוא התכוון לשוב של טראמפ לבית הלבן, אבל יכול להיות שהוא עדיין לא הספיק לראות את הסרט על מרתה סטיוארט בנטפליקס.
אז כן, כדאי מאוד לראות את "מרתה". במיוחד אם אתם נהנים לעקוב אחרי אינפלואנסריות בישול, נארה סמית', כוהנות לייפסטייל ורילס של ניקוי ספות שבסוף מראים כמה לכלוך יצא מהן. וגם לכל מי שאוהב תרבות אמריקאית של פעם, אנשים גדולים מהחיים ואת הביטוי "כשהגלים מתחזקים, הבאד-אסים מתגלים" שאומנם לא קיים, אבל צריך להיות.
וסטיוארט, גם בגיל 83, היא חתיכת באד-אס. דוגמנית לשעבר, מתכונאית לשעבר, אסירה לשעבר. אשת עסקים והמיליארדרית האמריקאית הראשונה, שהרוויחה כל דולר בעצמה ועוד בתחפושת של עקרת בית. כל זה תוך גיזום מוקפד של כל עלה ועלה בגינתה באובססיביות שרה נתניהואית מלחיצה, תוך שהיא רודה בעובד אומלל לצבוע את הוורדים האדומים ללבן ולחתוך תפוז בסכין ייעודית. אבל שלא תהיה טעות, מדובר בסרט אוהד וממלא השראה. סטיוארט מוצגת כאשת עסקים חזקה ופרפקציוניסטית שתדמיתה הכלבתית היא תולדה של תקשורת מיזוגנית. שגם האישומים של הרשות לניירות ערך נגדה, שבסופם ריצתה חמישה חודשי מאסר, היו רדיפה אישית ולא עניינית.
החלק הכי יפה בחייה של סטיוארט מגיע אחרי שחרורה מהכלא, כשהתרוממה מהריסות חייה, ניערה את האבק, הודיעה "ועכשיו, למשהו שונה לגמרי" והלכה לעשות תוכנית בישול עם הראפר סנופ דוג. תכנית בישול עם סנופ דוג! באמת, אף אחד לא ראה את זה בא. זה כאילו שמיכל צפיר ודודו פארוק יקימו להקה. אבל זה עבד, השילוב בין האדם הכי קפוץ באמריקה לאדם הכי סטלן הפך להצלחה עצומה וסטיוארט נסקה בשנית. אנחנו רגילים לסיפורי עליות ונפילות, אבל זה סיפור עלייתה ונפילתה ועלייתה מחדש, פשוט בגרסה משודרגת.
מה שסטיוארט עשתה זה הרבה יותר מקאמבק, זו כמעט קימה לתחייה. כי היא איבדה לא רק את אהדת הקהל, חלקים נרחבים מהאימפריה שלה ומעל מיליארד דולר - היא איבדה רלוונטיות. וזה היה השלב שבו היא עשתה את הדבר הכי לא מרתה סטיוארטי, ופשוט זרמה עם מה שהחיים זרקו עליה. היא לקחה את החודשים שבילתה בכלא, ערבבה אותם עם המון הומור עצמי ויצרה מהם סרום כיפי שרענן את התדמית הנוקשה, המסודרת, השתלטנית והלא מספיק אותנטית. בסוף, הכלא העניק לה את הדבר האמיתי שהתדמית שלה הייתה צריכה: לכלוך.
אנחנו כבר יודעים שמבחינה אבולוציונית החזק הוא לא באמת זה ששורד, אלא המסתגל. זה שמסוגל להתאים את עצמו לתנאי סביבה משתנים. היה נדמה שמרתה סטיוארט היא סוג של דינוזאור גדול שלא ישרוד את תנאי המחיה החדשים, אבל התברר שהיא יצור משוכלל הרבה יותר (אם כי אולי עדיין רפטליאנית, אף אחת לא נראית ככה בגיל 83). ואם נחזור רגע לפתיחה - גם הקאמבק של טראמפ מרשים, אין ספק. כשהוא הגיע בפעם הראשונה לבית הלבן, כולם חשבו שזו תקלה, שיבוש במערכת, אי שפיות זמנית. כשהצליחו לגרד אותם משם אחרי כהונה אחת, בועט וצורח, היה נדמה שהסדר שב על כנו. אבל עם שובו, ועוד בניצחון כה סוחף, אי אפשר שלא להבין שטראמפ הוא לא פורע הסדר אלא הסדר החדש.
כמו סטיוארט, גם הקאמבק שלו התאפשר בזכות שינוי. אבל לא שינוי שחל בו, אלא במערכת עצמה. כזה שמאפשר לו להביט למצלמה בחיוך ולהסביר, לאט, לכל מי שעדיין משתאה ומזועזע מניצחונו, שהוא לא זה שצריך להתאים את עצמו לסביבת מחייה משתנה, הוא זה שיצר אותה. מי שצריך להסתגל כדי לשרוד זה לא הוא, אלא אנחנו. ברוכים הבאים לעולם החדש, מי ייתן והסיכויים יהיו תמיד לטובתנו.
