סאגת דניאל עמית-מעין אדם-דורין אטיאס מזכירה קצת את התרשים של דג קטן שנאכל על ידי דג גדול יותר שנאכל על ידי כריש. בקצרה: דניאל עמית (משפיענית מתכונים, אווירה אותנטית, ידידה של אביב גפן, 389K עוקבים) האשימה את מעיין אדם (משפיענית העצמה נשית, אווירת תוכנית בוקר, לא באה לכאן לעשות חברים, 284K עוקבים) בכך שאינה קולגיאלית, מאחר שהיא משיגה הנחות גדולות יותר ממשפיעניות אחרות על מוצרים. מעיין אדם הסבירה שמה שחשוב פה זה להשיג הנחות לעוקבות ולא ליצור קרטל משפיעניות וכולם הריעו לה, ואז הגיעה דורין אטיאס (סלב תמ"א, אם הדרקונים, 74.6K עוקבים), ואכלה את שתיהן בנאום משחיר ויפהפה לפיו "אתן לא משפיעניות, אתן מוכרניות", שבו גם התלוננה על כך שהן לא מביעות מספיק את דעתן על העולם.
ועכשיו כמה מילים - ככל הנראה בומריות במיוחד - על כל נושא המשפיעניות: למכור כל כך הרבה מוצרים מסוג כלום, בעידן שבו אנחנו חייבים להפחית צריכה, זה עוול. אבל זו לא הבעיה היחידה. גם לא היעדר הדעות כי ברצינות, למישהו חסרה עמדתה של אורטל עמר בנוגע לפסקת ההתגברות? ובכלל, הרבה משפיעניות דווקא מביעות דעות, לרוב מדובר בדעות משעממות וגנריות, אבל הן מביעות אותן, כך שזה לא זה. ונכון, עד שהן מנסות לעשות משהו סבבה בעולם עם כל הכוח שלהן, זה יוצא איזה קמפיין נידה בעייתי שגם הוא מתברר כממומן בסתר, אבל גם זה לא העניין. זה לא כל אלו, אלא העובדה שאנחנו, כעוקבות וכעוקבים, לא מקבלים מהן תוכן מספיק טוב.
זה לא תקף לכולן, וזה גם עניין של טעם, וחייבים להזכיר שמדובר בתחום בשליטה נשית מוחלטת שהוא גם רווחי מאוד - דבר שאנחנו מעודדים. אבל ברוב המקרים, אנחנו לא מקבלים מספיק בשביל להיות המוצר שאנחנו. מכירות אמורות להיות הפסקת הפרסומות בתוכנית, לא התוכנית עצמה. משפיעניות צריכות לספק עניין, את עולמן, תכנים מחייהן - המכירה אמורה להיות צידית. אבל זה כבר מזמן התהפך, והתחושה היא שהעוקבות והעוקבים הם כבר לא צופים אלא כוח קניה. שווה גם לעצור לרגע ולשאול את עצמנו, כעוקבים - מתי הסכמנו לזה?
כשמשפיענית אינסטגרם מצליחה, זה קורה לרוב כי יש בה משהו אותנטי ושובה לב שפועל עלינו, אנחנו מאמינות לה. אבל ברוב המקרים הדבר הזה אובד נורא מהר ואנחנו מגלים שהתוכן האורגני הפך למשני, סתם פילר שעוטף את התוכן המסחרי. אצל חלקנו זה הרגע שבו הן עוברות למיוט או שהעוקב יורד, כי למה שנעקוב אחרי הפסקת פרסומות?
נחזור לשבוע הנוכחי. בתחילתו, בלב מלחמת הקופונים הזאת, רצה הגורל וצצה הזדמנות אמיתית להשפיע: המחאה העכשווית שזימנה לנו שביתה והפגנה היסטורית בירושלים. מיה דגן (טיקטוקרית ומשפיענית הומור ובודי פוזיטיב, לא השחקנית, 55K עוקבים ו-230K בטיקטוק) החלה לקדם את המחאה ואת השביתה, ואף ביקשה מגלי בראון (סוכנת משפיעניות + בכירה ב"ערב טוב עם גיא פינס", 38.5K עוקבים) לתמוך בוויתור של משפיעניות על הקידומים הממומנים ביום השביתה. בהתחלה היא קיבלה סירוב - אחרי הכל מה זה מהפכה משפטית לעומת המכירות של ולנטיינס, הנרות הריחניים האלו לא יקנו את עצמם - אך לאחר מכן בראון התרצתה ותמכה בה, בעיקר כי הבינה שזה יהיה טוב יותר לעסקים. אחרי הכל, גם לתמוך או להתנגד למחאה זה דבר שצריך להשתלם איכשהו.
אז חלק מהמשפיעניות שבתו וחלק לא, אבל מיה דגן ממש עלתה לירושלים עם שלט. היא קידמה את השביתה ואת המחאה בלי לחשוב אם זה ישתלם או לא, אם ירדו עוקבים או לא ומתוך הבנה שמחאות לא מגיעות עם קוד קופון. וזה יפה, ובאקלים הנוכחי זה גם אמיץ. בדיוק השבוע האשימו את מאיה ורטהיימר (משפיענית הורות ומבוכה בכירה מאוד, אווירת צחוקים, 532K עוקבים) בכך שהיא תומכת במחאה והיא הכחישה, והודיעה שהיא שומרת על "ממלכתיות". וחבל, כי ממלכתיות זה הכי גרוע, זה סותר את הדבר היחיד שמשפיענית טובה צריכה להתאבזר בו - אופי. דפנות אישיות ברורות להיאחז בהן, גם אם זה אומר למכור פחות או לקבל תגובות דוחות (ממש כמו שמיה דגן מקבלת בימים אלו). אחרי הכל, כדי שנוכל לבחור אם להיות בצד שלך, עדיף שיהיה צד, כלשהו. והשפעה, בסוף, היא גם האומץ לאבד עוקבים.