לפני הכל, זה צריך להיאמר: הדברים שליהיא גרינר אמרה על האסון בהר מירון היו מגעילים ולא היה להם מקום. לבקר את הקורבנות, להאשים אותם באסונם ולעשות זאת באופן הבוטה וחסר הרגישות שליהיא עשתה זה דבר נורא. זאת נקודת הפתיחה שלנו. מכאן, בואו נדבר קצת על ההתגלגלות של כל הדבר הזה אל מעבר למה שפעם ניתן היה לכנות "פרופורציה" והיום, ובכן, הספינה הזאת כבר הפליגה.
ליהיא העלתה את הסטורי, קיבלה על הראש ומחקה אותו די מהר. הוא היה באוויר פחות זמן מששר פיטנס יבבה לתוך מסקרה אצל גיא פינס. חכו, גם אליה נגיע. גרינר חטפה על הראש מגולשים (ובטח גם מנעמה קסרי), העיפה את הסטורי ותכננה להמשיך בחייה. אבל אז, אחד אחד, כל עמודי הרכילות העלו את הווידאו אצלם, בתוספת איזה "הו, הנה הדברים המגעילים שליהיא גרינר אמרה על האסון במירון!" ועם סקר סטוריז - "מה דעתכם? מסכימים?", ואחרי שהפרשה החלה להתגלגל, הם גם העלו את ההתנצלות של ליהיא, את הדיווח על העוקבים שנוטשים אותה, את העדכון על סגירת האינסטגרם, את חזרתה לרשת החברתית ובסוף גם איזה "חברים, לא הגזמנו קצת?".
והנה, מעגל החיים - לייצר את האייטם, לנפח אותו ואז להתפלא שיש עליהום ולסכם ב"מה קרה לכם חבר'ה זה מה זה לא לעניין". עכשיו, ליהיא ודבריה הבעייתיים הם לא הדוגמא היחידה, זה קורה כל הזמן, גם כל פעם שסלב אומר משהו רבע שמאלני. ככל הנראה ישראל בידור היו חלוצי הז'אנר והיום כמעט כולם שם. וברור - זו דרך לייצר לעצמם טראפיק, תגובות, שרים, פולו-אפים. משק אוטרקי של סיפור.
אבל באופן שבו זה נעשה יש משהו כל כך צדקני ומיתמם, במיוחד עם ה"מסכימים?" הזה, שלכאורה הוא הובלה לדיון, אבל בפועל הוא נקיטת עמדה במסווה. "רק רציתי לשמוע מה דעתכם על הגוזייה הממש קצרה ולא מכבדת הזאת" - לא, רציתם להבעיר, בואו נוותר על העמדת הפנים.
התוצר הסופי כאן הוא אקט של שמרנות אלימה. כי השאלה המוצגת היא אמנם "מה דעתכם?", אבל המסר הוא "הנה, זו צריכה להיות הדעה שלכם". אין פה באמת חתירה לריבוי דעות אלא לסגירה והגבלה, ובסוף גם לשיסוי ההמון במישהו. משחק צבוע וצדקני שמבאס את כל הקונספט של רכילות, כי רכילות היא דבר יפה וכיפי שעוסק ביחסים ובאנשים, למה היא מסתכמת בלחזור על סטוריז של אחרים, להתסיס ואז לצקצק? סלבס חייבים ללמוד לא להביע את דעתם המטומטמת על כל דבר, אבל גם עמודי הרכילות לא חייבים לארוב לכל שלשול מילולי של סלב, לדעת היכן מסתיים תפקידם ומתי אפשר לעצור ולא להפוך לילד המלשן של הכיתה, שעוד מיתמם אחר כך.
ואם כבר פרופורציות, חייבים לגעת בסאגת שר פיטנס "מתמודדת" עם ביטול "ארוחת ההודיה" שלה בשלל וידאו סטוריז וכתבות ארוכות עם אירית רחמים שבהן היא בוכה על האסון במירון, אבל קצת יותר על ביטול ארוחת ההודיה, קונספט שלא ידענו על קיומו ועכשיו נתחיל לקבל אליו הזמנות מאנשים רגילים ונאלץ גם להביא צ'ק. אז שר פיטנס החליטה לבל את ארוחת ההודיה שלה בגלל האסון במירון, מה שהופך אותה רשמית לקורבן האמיתי של האסון.
מעולם לא בכה אדם כל כך הרבה על משהו אחד תוך שהוא מעמיד פנים שהוא בוכה על משהו אחר. פרפורמנס של עצב שקרס שוב ושוב לתוך עצמו והפך ל-12 דקות של קומדיה ובייביליס בגיא פינס. נכון, רבים הזדעזעו מהכתבה הזאת ומכל הטיפול בנושא, אבל גם הם התהפנטו למסך. טראש מרהיב שכולו סאבטקסט וניואנסים, שאי אפשר שלא לצרוח מצחוק מולו ושהזכיר פרקים של "מעושרות".
יש פה קצת תמונת מראה לליהיא גרינר: האחת אמרה את "הדבר הלא נכון" ויצרה מהומה, השנייה עשתה את "הדבר הנכון" ויצרה מהומה. כלומר, שר פיטנס הייתה יכולה לקיים את מסיבת ההודיה שלה, אבל אז היא בטח הייתה חוטפת את טיפול ליהיא גרינר - "בשעה זו בנמל תל אביב, שר פיטנס מקיימת את מסיבת ההודיה שלה ומשום מה היא לא רואה טעם לפגם בלחגוג אחרי אסון כה נורא, מה דעתכם? מסכימים?". אז פיטנס לקחה את ההוצאה מפרופורציה, ומינפה אותה לכיוון ההפוך, להצגה שלמה של טרגדיה שכולה אישית ושלה. התוצאה, בשני המקרים: הסיפור הפך להיות עליהן.
כי מה לעשות, מדורי רכילות עוסקים בסלבס, אין להם כלים לטפל באסון שכולם מדברים עליו שלא דרך סלבס, ולכן סלבס הופכים להיות הסיפור. וזה בסדר, "סלבס מגיבים לאירועים אקטואליים" זה ז'אנר לגיטימי של דיווחים, ברוב המקרים זה יהיה סלפי עצוב (שחור לבן, כדי לכבד) בתוספת כמה מילים גנריות. אבל תמיד יהיו את הקבועים שיאמרו את הדבר הלא נכון, יצרו מהומה ויסיימו כחיקוי ב"ארץ נהדרת". שר פיטנס יכולה לפחות להתנחם בכך שאיבדה רק מסיבת הודיה, לליהיא זה עלה בעשרת אלפים עוקבים.