אם אתם חיים במרכז הארץ וברשותכם ילדים בגילאי בית ספר יסודי, יכול מאוד להיות שהשבוע חגגתם את האלווין. כן, החג ההוא מחו"ל עם התחפושות והדלועים המגולפות. רק בלי דלועים מגולפות, מי יישב עכשיו לגלף דלעת. אתם מכירים אותו מסרטים אמריקאיים, מפרקי ספיישל של "משפחת סימפסון", מסדרות אימה. האלווין, נו, עם בתים מקושטים בקורי עכביש ועטלפים והפחדות זולות וממתקים.

איכשהו, השנה, יום לפני התמונה המסורתית עם הילד בקלפי ויום אחרי שצייצתם "לפחות הרווחנו שעת שינה" במעבר לשעון חורף - נוצר מרווח קטן שלתוכו נדחס החג הכל כך לא ישראלי, לא יהודי הזה. חג נוצרי, מקורותיו בכלל פגאניים. אז מה, זה לא מה שיעצור בעדנו מלחפש את הילד לרוח רפאים, לנקוש על דלתות שהוסכמו מראש ולדרוש משכן אומלל ממתק או תעלול. אין תעלול, אגב. האדפטציה הישראלית עדיין לא הגיעה לשם.

הטפטוף של האלווין לישראל החל לפני כמה שנים עם התארגנויות פיראטיות במגדלי מגורים משותפים. הדירות שרצו לקחת חלק נרשמו והילדים נשלחו אליהן, מחופשים, וקיבלו ממתקים. השנה זה התפוצץ לגמרי, לא רק במגדלים ולא רק בתל אביב. שכונות שלמות התארגנו יחד לסיורי ממתקים והפייסבוק והסטוריז התמלאו בילדים מחופשים ובקישוטים מפחידים. מאפיות הכינו מארזי האלווין מיוחדים וחזיתות בניינים קושטו. 

וכהוכחה לכך שמדובר בהצלחה - אימוץ החג זכה לביקורת ברשתות, בין אם זה על ידי ינון מגל ואביב אלוש שמתנגדים לו מטעמים דתיים, ובין אם גולשים שמעקמים אף על הפרובינציאליות והסחיות. לילדים, שקיבלו עוד פורים למרות האיום הפאסיבי אגרסיבי ש"רק פעם בשנה אבוא להתארח", זה לא ממש הזיז.

הנהירה שלנו אחר חגים של אחרים הולכת הרבה אחורה. עוד כשהתעקשנו על הסילבסטר היו קולות שטרחו להסביר לנו שהוא רצח יהודים, ואנחנו הסברנו בחזרה שאנחנו רק רוצים להתנשק בחצות. אחרי זה, הודות לעלייה הרוסית, הסילבסטר הפך לנובי גוד וגילינו שאנחנו בעצם אוהבים מיונז. קריסמס תמיד היה כאן, כי יש במדינה ערבים נוצרים ומהגרי עבודה, אבל בשנים האחרונות החלו לציין אותו - על ידי עץ פלסטיק מקושט - גם בבתים יהודיים. בין היתר בגלל שמקס סטוק העמיסו קישוטי סוכה לצד קישוטי אשוח, כי לא משנה אם אתה יהודי או נוצרי, בסוף החג שלך יוצר בסין. גם טיב טעם ודרום תל אביב מלאים בקישוטים, ממתקים, עצי אשוח וכל המרצ'נדייז המנצנץ של החג הכי מרים בעולם, ואנשים נוסעים לנצרת וליפו כדי לראות את העצים המקושטים. אבל גם לקריסמס יש הרבה מתנגדים. לפני כמה שנים רב הטכניון התנגד להצבת עץ אשוח במקום (מוסד לימוד שיש בו לא מעט ערבים נוצרים), ונערכו גם פולמוסים לגבי עצי אשוח במלונות בירושלים. זה לא באמת משנה לאף אחד, כי קריסמס הפך כבר ממזמן לחגיגה חורפית ומנצנצת, ואותנו לחלק מהעולם המערבי.

אנחנו אוהבים לחגוג חגים של אחרים כי מה לעשות שאנחנו יהודים, העם הנבחר לחגוג רק חגים מבאסים, וכמה אפשר להיחנק על מצות? אבל דווקא בגלל זה המקרה של האלווין משונה יותר מקריסמס או נובי גוד - כי כבר יש לנו אחד כזה. כלומר, כבר יש לנו חג שמתחפשים בו ומחליפים ממתקים עם שכנים, ואפילו אחד שמגיע עם אוריג'ין סטורי משגע של מגילת אסתר. למה אנחנו זקוקים לעוד פורים? פורים הוא חג אדיר. האלווין הוא פורים רק עם תמת בהלה ועטלפים ועם קישוטים יפים יותר.

וזו לא הסיבה היחידה שהמקרה של האלווין הוא ייחודי. כי בניגוד לנובי גוד או קריסמס שמקורם במגזרים שחיים לצידנו, ליל כל הקדושים לא חילחל אלינו מהחוגגים, אלא מהתרבות. הוא הגיע אלינו אך ורק מהטלוויזיה ומהקולנוע והאינסטגרם. זו דיפוזיה תרבותית שלא קשורה לאוכלוסייה והאימוץ שלה הוא אסתטי בלבד. הגיוני, מדובר בחג שמצטלם פשוט מדהים לאינסטגרם. אבל זה חג בערך כמו שבלאק פריידי הוא חג, זה יותר טרנד או מוצר לייפסטייל, פשוט כזה שמכיל אלמנטים של דת אחרת ולכן מגיע עם מורכבות מסוימת.

כי טבעי שיהיה כאלו שזה קצת מגרד להם, שזה יהיה טעון עבור אנשים דתיים ושזו תישאר חגיגה קטנה של אזורים חילוניים. וכן, יכול להיות שיש בזה מימד של התרסה, הרי אנשים חילוניים מרגישים את מגמות הבדלנות וההדתה, והאלווין יכול להיות איזו תגובת נגד קטנה ושמחה בתקופה שבה אנחנו מרגישים שהחופש שלנו בסכנה. 

ויש גם את העניין הצרכני. הרי אנחנו לא באמת חופשיים לבחור מתוך קטלוג הדתות העולמי. לא נאמץ את הרמדאן ונוצרים לא יאמצו את סוכות, רוב הסיכויים שלא יווצר פה גם טרנד של חגיגות קוואנזה מחתרתיות. אנחנו לוקחים את החגים שמשווקים לנו, את אלו שמגיעים עם מרצ'נדייז ושופינג ייעודי וממתקים ספציפיים. זה טרחני, נכון, אבל כשאנחנו תמיד בוחרים את החגים שמעודדים אותנו לקנות משהו, זו לא באמת בחירה אלא עוד אופן שבו הקפיטליזם משתמש בנו. וזה בסדר, הוא משתמש בנו גם בחנוכה עם הסופגניות והמיתוג של "חג רולדין", בטח שבקריסמס וביום האהבה, ובעצם עם כל חג מצליח. זה מנגנון שחשוב לחשוף, אבל הוא לא מפחית מהכיף.

והאלווין הוא באמת כיף. הוא יצירתי ומשמח ואין דבר שילדים אוהבים יותר מאשר לפחד, אבל רק קצת. אז הלוואי שיהפוך לסניף של פורים, לזיכיון שמגיע עם הפחדה. חג שלא מגיע עם חופש מהלימודים או עם תסבוכת משפחתית. חג נקי, נטול מטען רגשי או היסטורי. אף אחד לא נזכר בריב המשפחתי הנוראי של האלווין שנת 2004, אף פעם לא היה פיגוע בהאלווין והודות למשבר האקלים גם לא יורד בו גשם. זה חג שמזכיר לנו שאנחנו פתוחים מספיק על מנת לשאוב מתרבויות אחרות, ובטוחים מספיק על מנת לדעת שאין כאן איום על זו שלנו.