שני דברים שגילינו השבוע: רוי בוי שואב השראה מבדואים, ישראל אוגלבו אוהב לאייר. בקצרה: סרטון של רוי בוי מלפני חמש שנים צץ השבוע ובו פונה כוכב הילדים אל ילדיו שלו, שאיתו ברכב, ושואל אותם אם הם רוצים להאכיל שני ילדים בדואים. קמה סערה מוצדקת, רוי בוי שחרר שתי התנצלויות שבאחת מהן גם טען שאחיו הבדואים הם השראה עבורו (!), שלב הזעם פינה את מקומות לדאחקות, בקרוב הסערה תשכך והוא ישוב לחייו הרגילים (שכוללים, מסתבר, חיות בר ומוזות מהפזורה).
כמה ימים לאחר מכן, פוסטים ישנים מהפייסבוק של ישראל אוגלבו צפו בפייסבוק, והם כוללים שלל איורים פוגעניים, אמירות גזעניות והומור חיילים. בניגוד לרוי, כאן לא התעוררה סערה גדולה מדי. כנראה כי הסרטון של רוי בוי היה יותר מגעיל וכלל ילדים, או סתם כי החברה הישראלית גזענית באופן כללי וקל לה עם שנאת הערבים הפשוטה של ישראל אוגלבו. ובכלל, אנחנו רואים את ישראל ב"הישרדות" והאגרסיביות והאלימות שבפוסטים די תואמים את הדמות, בעוד שמכוכב ילדים ציפינו לקצת יותר (לא ברור למה, אין דבר אפל יותר מכוכבי ילדים).
המשותף לשני המקרים, מלבד הגזענות, הוא ששניהם מהעבר. אצל רוי בוי מדובר בסרטון מלפני חמש שנים והפוסטים של אוגלבו הם מלפני שש-שבע שנים. לאחרונה גם זכור המקרה של קורין גדעון שיצאה נגד לבישת מכנסונים בתיכון וטענה כי היא בעצמה מעולם לא לבשה אותם, ובתגובה מיד צפו מלא תמונות שלה מהתיכון לבושה במכנסונים.
יש כאן ניסיון לעברת פרקטיקה אמריקאית נורא נפוצה של חיטוט בהיסטוריית הרשתות החברתיות ככלי נשק. מדי כמה שנים צצה איזו תמונה של טרודו מחופש לנסיך ערבי וכולם מאשימים אותו בניכוס תרבותי, או מישהו מרטווט ציוץ גזעני מלפני חמש עשרה שנים של כוכב או במאי שמביאים לפיטוריו המידיים מסרט חדש ולביטולו המיידי.
הנה שתי דוגמאות אמריקאיות ממש יפות מהחודשים האחרונים: הראשונה היא תמונה מ-2004 של עורך מגזין האוכל הפופולרי "בון אפטיט", שבה הוא מחופש לפורטוריקני וצצה מחדש לאחרונה. כצפוי, נוצרה סערת "בראון פייס", שבמסגרתה מגישה במגזין, ממוצא בנגלי, חשפה את השכר המעליב שהיא מקבלת שנמוך משמעותית מזה של מגישים לבנים. קמה מחאה שקראה לתיקון הגזענות המערכתית ותוך 24 שעות העורך התפטר.
הדוגמה השנייה היא ליאה מישל, כוכבת הסדרה המקוללת ומרובת הכוכבים המתים "גלי", שהצטרפה לשורת הכוכבים שמספידים ברשתות החברתיות את ג'ורג' פלויד. למחרת, שחקנית שחורה שעבדה ב"גלי", האשימה את ליאה מישל בהתעללות על סט הסדרה (העונה האחרונה של הסדרה שודרה לפני שש שנים), ואחריה צצו עוד שחקנים רבים - רובם לא לבנים - שטענו שהעבודה עם ליאה מישל הייתה סיוט של אביוז ואגרסיות ושהתנהגותה הותירה בהם צלקות. מישל התנצלה ברשתות, ואין ספק שהפרשה תשפיע על הקריירה שלה.
גם בישראל אנחנו חופרים ברשתות החברתיות של אנשים, אבל לרוב מטעמים אחרים. אף אחד הרי לא יתרגש פה מבלאק פייס, בטח לא כשבלאק פייס זה עדיין דבר שמשתמשים בו בתכניות בידור ובפורים. תמונות עבר מפלילות צצות מדי פעם ככלי לניגוח פוליטי פוליטי או להפצת פייק ניוז (שכיח אצל "הצל"). רבים מאיתנו הפכו גם לבלשי טרגדיות - גבר רצח את אשתו? מיד נכנס לפייסבוק שלו ונחפש תמונות עבר משותפות שלהם ואולי גם נשאיר איזו תגובה על הוול.
להתחיל משפט ב"אנחנו חיים בעידן שבו" זה אף פעם לא מומלץ, אבל אנחנו חיים בעידן שבו ההיסטוריה הקרובה של אדם פרושה לנגד עינינו, ובכל היסטוריה יש חלקים מביכים. הדבר שמציל אותנו הוא שאנחנו לא מעניינים אף אחד וככל הנראה גם לעולם לא נהיה. אבל יש אנשים שכן, נעה קירל למשל, שהפכה למפורסמת בלי לדעת שזה יגרום למלא מעריצים לעבור על הפייסבוק שלה ולגלות שם 193475 בדיחות על אתיופיות. גם ישראל אוגלבו ככל הנראה לא בנה על זה שכל כך הרבה אנשים יגלו שיש ברשותו את קולקציית כובעי הדושבאגים המכוערת בעולם.
אנחנו צריכים להגיע עם מידה מסוימת של סלחנות לנבירות עבר, כי מותר לאנשים להשתנות ולשנות את דעתם, כי כולנו גדלים כבני אדם ומפתחים יותר חמלה, אמפתיה ומודעות. המקומות שבהם מדובר בכלי יעיל, הם כאלו שמאפשרים תיקון עוול שנמשך גם היום. כלומר, עורך "בון אפטיט" לא היה צריך לאבד את עבודתו על תחפושת הפורטוריקני הדבילית מלפני המון שנים, אבל החשיפה שלה היא זו שעזרה להצביע על הגזענות שמתקיימת עד היום ומתבטאת בשכר, והיא אפשרה לאנשים שנפגעים ממנה להיחשף ולתבוע צדק. במקרה של ליאה מישל, היא נחשפה כדיווה מתעללת ונדרשה לקחת אחריות על מעשיה ולתקן את התנהגותה.
בישראל, כאמור, כל העסק לא תפס עד הסוף, רוי בוי הוא ככל הנראה הסלב הראשון שמשלם מחיר על חשיפה מהעבר, ויהיה מעניין לגלות אם יהיו עוד כאלו וכמה תועלת תהיה בהן. אם הן כאלו שמתקנות או חושפות עוול בהווה, התנהגות רעילה וגזענית שנמשכת עד היום או שקרים בוטים - יש בחשיפות האלו ערך. אם הן סתם מביכות ודביליות אפשר לוותר, ולו מהסיבה הפשוטה שכולנו היינו מטומטמים פעם.