היסטריית הירח המפוקפקת, שככל הנראה לא נראתה כמוה מאז יום הנחיתה עליו (המפוקפקת גם היא), התרחשה בעיצומו של שבוע עמוס אמוציונלית. אחרי הכל לאונרד כהן מת וטראמפ נבחר, צביר רגשות שהתנקז כולו לייבבה שמאלנית אחת ארוכה אל מול הביצוע ל"הללויה" של קייט מקינון בתחפושת הילרי ב"סאטרדיי נייט לייב". אין פלא שאנשים הרגישו צורך לקחת הפוגה, להביט לשמיים, לראות ירח גדול ולומר את הדבר הכי בנאלי שיעלה להם לראש באותו הרגע.
ובואו נחזור עוד קצת אחורה. שבוע וחצי לפני שהירח קיבל כוחות על, יום הבחירות בארה"ב, מפת המדינות מאדימה לאיטה וכולם כבר מבינים שזהו, טראמפ לוקח. פתאום, אחד אחרי השני, צצים שיתופי פייסבוק חסרי פשר. לא של חשבון הנפש של התקשורת או קינות של מילניאלז בניו יורק שלא הספיקו להצביע כי התור לזרעי צ'יה בחנות האורגנית היה ממש ארוך, אלא סרטון טבע שבו איגואנה נמלטת מנחשים. סרטון מדהים, אגב. רגעים ארוכים של מתח, גבורה, תושייה והתרוממות נפש, שבמרכזם לטאה כעורה אחת, לטאה שהתייצבה אל מול להקת טורפי על, מול הטבע ומול שרשרת המזון ואמרה לכולם – לא היום.
האיגואנה הזאת הייתה אמורה להיות הילרי, מלמלו לעצמם דמוקרטים מובסים ברחבי העולם. האיגואנה הזאת היא טראמפ, הכריזו רפובליקנים בגאוות מנצחים. האיגואנה הזאת היא ליאם ניסן שהתגלם בזוחל! חשבו לעצמם מליוני אנשים אחרים נטולי אוריינטציה פוליטית. כי זה העניין עם סרטוני טבע של איגואנות או עם ירח על סטרואידים – כל אחד יכול לקחת מהם מה שבא לו. הטבע, בכלליותו המנחמת, תמיד יהיה כאן כדי לאשש את הערכים והרגשות והדעות שלכם, לא משנה מה הם.
סרטוני טבע הם מרחב בטוח. הם שווייץ. אף אחד לא יעשה לך שיימינג על איגואנה ונחש, לא תיכנס לעימות פייסבוק כתוצאה מתמונת ירח (אלא אם כן עשית לייב, אבל אז זאת אשמתך). בתקופה שבה כל פוסט הופך למלחמת עולם והסנטימנטים העיקריים הם שנאה וזעם, האיגואנה הזאת היא הגשר לשלום. היא חצי הקלונקס שאנחנו זקוקים לו, לא כמענה לימים של שעמום אלא מפלט מעודף עניין. אם תבדקו, אולי תגלו קשר ישיר בין תדירות שיתופים של סרטוני טבע לבין כמות הדרמה בעולם.
חוץ מהירח והאיגואנה, ראינו השבוע גם את הפינגווין שהרביץ למאהב של זוגתו ואת הבמבי שבורח משועל, סרטונים נהדרים שבנקודת זמן אקראית לכאורה הופכים לוויראליים. אסקפיזם טבע, כשאתה לא מבין את העולם – תחזור אחורה, לבסיס, להתחלה. תביט בירח העצום מהמרפסת ותחשוב על איך שהוא היה כאן לפני טראמפ ויהיה כאן גם אחריו ועל כמה שכולנו קטנים או כל קלישאה שחוקה אך אפקטיבית אחרת. זה האפקט המרגיע של הטבע, הכל ברור בו: מרדף, בריחה, טרף. האנושות, לעומת זאת, היא אסופת ניואנסים סבוכה ומבלבלת, גם אם בסופו של דבר היא מסתכמת באותם הדברים בדיוק.