The main characters in the first season of Golden Girls are younger than in the current Sex and The City (53/54 in GG and 54/55 in And Just Like That!)
Amazing how different our view of women at that age is now. pic.twitter.com/Wq40Vsr4SG
השבוע עלה הציוץ הזה בחשבון הטוויטר של עיתונאית אמריקאית בשם פלורה גיל. הוא והפך לוויראלי גם כי כולנו תקועים כבר 72 שעות בתור לבדיקת אנטיגן ואנחנו זקוקים לתכנים, אבל גם כי הוא חושף מידע די מדהים: הדמויות הראשיות בעונה הראשונה של "בנות הזהב" היו כמעט באותו הגיל, למעשה מעט צעירות יותר, מהדמויות הראשיות בעונה הנוכחית של "סקס והעיר".
בדיקה קצרה בגוגל (כי אנחנו מחויבים לאמת), מאשרת שזה נכון. אמנם השחקניות ב"בנות הזהב", בראשן בטי ווייט המנוחה, היו בתחילת שנות השישים לחייהן, אבל הדמויות שהן גילמו – בלאנש, רוז ודורותי, היו בנות 54-53 (סופיה, אמא של דורותי, הייתה בת 80 למרות שהשחקנית, אסטל גטי, הייתה בגילן של שאר השחקניות). בעונה הנוכחית של "סקס והעיר", דמויותיהן של קארי, מירנדה ושרלוט הן בנות 55-56. אם סמנתה לא הייתה פורשת מהריוניון היא הייתה בת 66, וגם היא נראית צעירה בהרבה מבנות הזהב.
עכשיו, הרבה מזה זה השיער, ברור. אותה תלתולת הצמרירית והנפוחה של האייטיז שעטפה את ראשן של נשים כקסדה של כיעור וצער וגרמה להן להיראות כמו הדודה הפאסיבית-אגרסיבית של עצמן. האם זו תסרוקת או תופעת לוואי של לונג קוביד? לא ברור, אבל בואו נתרחק. ולא רק השיער, גם הסטיילינג הכללי. תאדירו את האייטיז כמה שתרצו, זה עדיין עשור שהמאפיין העיקרי שלו הוא התרסה אסתטית עקבית וממושכת. כולם נראו מבוגרים יותר בשנות השמונים, גם נשים וגם גברים. תצפו בסרטונים של ביבי מלפני ארבעים שנה – גבר נאה לכל הדעות – שבגיל שלושים נראה בן ארבעים וחמש.
ברור שהיום גם יש בוטוקס וחומצות שמחזיקים נשים במראה צעיר. נכון, אנחנו רגילים לצקצק מול נשים מפוחלצות ש"הגזימו" עם המילויים והבוטוקס, אבל הרוב השקט, הדומם, שלא מאבד שליטה על המזרקים ועובר טרנספורמציה לשועל המום, באמת כולל נשים שפשוט נראות צעירות יותר, או פשוט נטולות גיל.
אבל הדמויות של "בנות הזהב" – שתמיד הייתה, אגב, סדרה אדירה ומצחיקה וצעירה ברוחה - נראות כמו האמהות של שרלוט, מירנדה וקארי. לא רק בגלל ההבדל בסטיילינג, אלא גם בגלל ההבדל התודעתי. בנות הזהב שווקו לנו כסבתות שישבו בבית וריכלו ואכלו עוגות גבינה לפנות בוקר. חלקן גם היו אלמנות, עוד מאפיין מובהק של סבתאות, וזו גם הייתה סדרה שעסקה בזה שהן זקנות. כאילו, קראו לה "גולדן גירלז" והיו בה מלא בדיחות מוות, הן חיו ביחד בבית של בלאנש בסוג של בית אבות מאולתר. מלבד בלאנש, הסמנת'ה של החבורה, גם לא זכור יותר מדי עיסוק במיניות והסדרה ברובה התרחשה בבית (בסדר, זה הפורמט, זה סיטקום של פעם, הוא לא כולל צילומי חוץ במנהטן). ובגדול, ככה נשים בגיל מסוים היו אמורות להיראות לפי המשטור החברתי הרווח באותה התקופה – שיער קצר, בגדים רחבים, הסרה של כל סממן מיני.
מצד אחד, זה משחרר. כי נורא מתיש להזדקן בחברה שלנו. כמה עבודה זאת, כל הבוטוקסים והפילאטיס והגוונים – למה קארי בראדשו חייבת להסתובב עם השיער והבגדים המטומטמים של אמילי בפריז? למה חצי מהדמויות נראות כמו גופה שנפלטה לחוף? ומצד שני - יש משהו מבאס במחשבה שנשים בנות 55 נראו לצופים באייטיז כישישות, ככאלו שחייהן מאחוריהן. זו הייתה התפיסה של נשיות כפי שהוצגה בטלוויזיה - ברגע שעברת את גיל 35 את זקנה.
אגב, זה לא שבסקס והעיר, כלומר "אנד ג'אסט לייק דאת", התפיסה עד כדי כך שונה – גם הן מרגישות מבוגרות יותר משהן אמורות להיות, עם ניתוחי הירך ומכשיר השמיעה של סטיב. כאילו, אולי זה נראה הגיוני לצופים בני 24, אבל צופים בני 40 (ומי צופה בסדרה הזאת אם לא נשים בנות 40 שהיו מכורות אליה בתיכון?) כבר מבינים שאלו בעיות של גיל 70. אז אמנם הפוסטרים של שתי הסדרות מאוד שונים, אבל אולי הסיפורים לא ממש. אלה מוצגות כזקנות וגם אלה. ואם כבר פוסטרים, שימו לב שבשניהם החברות מחבקות זו את זו, שזה יפה. מפוחלצות או כמושות, החברות שלך יחזיקו אותך בגיל 55.
עם כמה שמבאס לראות את בנות הזהב קבורות בטוניקה ובתספורות מגעילות בגיל 55, גם הפוטושופ והפיחלוץ האקססיבי של בנות "סקס והעיר" לא קל, ואי אפשר שלא לקוות שאנחנו פשוט נמצא את האמצע, את המקום שמתאים לנו. והמקום שמתאים לנו (אוקיי, לחלקנו) הוא כנראה יותר "גולדן גירלז" מאשר "סקס והעיר", פשוט לא בגיל 55 אלא בגיל 75. וזה די הגיוני בהתחשב בכך שגיל הילודה עלה ונשים הופכות לסבתות רק בגיל שבעים. בגיל 50, בתקווה, נהיה בעיצומו של פרק ב' ועסוקות במימוש העצמי שלנו (כלומר בסטודיו הקרמיקה שפתחנו בכרכור).
אז בגדול מה שקיבלנו בעשורים האחרונים, או בעצם לקחנו, זה עוד 10-15 שנים. זמן. לא רק בזכות המזרקים, גם אלא תודעתית וחברתית. הרווחנו את הידיעה שהחיים שלנו, גם בגיל חמישים ושישים ושבעים, יהיו מעניינים ומסעירים ויפים. חיים שראוי לחיותם, חיים שראויים לסדרה שמשקפת את כל זה. אה, וגם השיער. השיער שלנו הרבה יותר מוצלח עכשיו.