איך ישמע אלבום המבוגרים של רינת גבאי? האם היא בכלל מסוגלת, אחרי כל כך הרבה שנות יויו, לשיר למבוגרים? האם הליריקס יכללו מסרים סודיים לגבי חגי תשרי וצחצוח שיניים? אין לדעת. הדבר היחיד שברור, עשרה פרקים לתוך העונה של "מחוברים", זה שאין דבר שובר רוחנית ומכופף נפשית כמו ארבע הופעות ברצף בקניון. אפילו גבאי, שמסתמנת כ-50% ברזל, 30% אמונה בהשם ו-20% קוקינט (אם להשתמש בביטוי שלה מהראיון המצוין ב"שבעה לילות"), כבר על סף שבירה. תש כוחה. תנו לה זנזיבר ופסנתר ועזבו אותה בשקט, היא כבר תלחין משהו עוצמתי. והמשהו הזה יהיה המחזמר "אקונה מטטה", חנוכה 2017.
אגב, כבר היו לגבאי כמה אלבומי מבוגרים בעבר, אפילו היה לה להיט, אז לא ברור מאיפה החסך הזה נובע. עוד עובדת ויקיפדיה כיפית: פעם היא עיבדה לעברית שיר של טורי איימוס בשם "לילה טוב", ניסיתי למצוא אותו ביוטיוב אבל הוא מתחרה ביתר התכנים של גבאי שכוללים את המילים "לילה טוב". כצפוי, יש לא מעט.
כשעלתה העונה הנוכחית של "מחוברים", היה ברור שהיא שייכת לאמיר פרישר גוטמן. מה לעשות, אתה לא מת באופן טראגי חודשיים לפני תחילת עונה בלי לקבל את הספוט המרכזי בשלט החוצות. אבל אט אט צצה לה רינת גבאי, ומה שהסתמן בפרק השני הפך לעובדה מוגמרת בפרק ארבע: היא זאת שמרימה את העונה. ארקדי, אגב, במקום השני.
כשאנחנו רואים אנשים מוכרים ב"מחוברים", אנחנו מחפשים את הפערים בין התדמית למציאות או הפרסונה לחיים. אם אתה מקנא במישהו אחרי שראית אותו במחוברים, כנראה שהוא לא עשה את זה טוב. במקרה של גבאי הפערים האלה גדולים במיוחד. לא שזאת חכמה, הפרסונה שלה לא באמת עניינה אותנו אף פעם, היא זאת שמעבירה לנו עשרים דקות בבוקר כשאנחנו מתארגנים ומחפשים משהו שהילד יבהה בו (תחת התירוץ "מסכים מפתחים ילדים קוגנטיבית"). ידענו שהיא אימפריית טף ושהיא חרוצה ומוכשרת, אבל לא שיש שם זוגיות לא קלה בכלל, תלות כלכלית, האשמות בנוגע לטיב ההורות וערימות של תסכול. מי חשב שמתחת לקוקיות ולשמלות הסאטן ולאיפור שוכן כל כך הרבה אופל? לא פלא שכל זה קורה בשבועות שבהם אנחנו טרודים באינתיפדת הליצנים, גם כאן אנחנו מגלים את הקדרות המדכאת שמתחת לחיוך האקסטטי שאליו אנחנו (ומימי) רגילים מ"ארץ המילים".
>> מה מגלים אחרי חודשיים של טבעונות? שזה משמין
כשחושבים על זה, עד "מחוברים" לרובנו אפילו לא יצא לשמוע אותה מדברת, כלומר מדברת באמת, בלי התיילדות ומתקתקות. פתאום מתברר שיש בה קצת פוליאקוביות או ניקול ראידמניות, שהיא כפסע מלהביט בראי ולמלמל "הוודג' שיתוק". וזה מרגיש אותנטי, נראה כאילו היא הפילה פאסון, זאת היא, עם דיבורי האמונה והניו אייג' והטרולילו, והיא מעניינת. מתחשק לראות מזה עוד. אם זאת הייתה קומדיה שחורה ומרירה ב-HBO על מאחורי הקלעים של עולם הילדים, כולם כבר מזמן היו עפים עליה.
הפער הבולט ביותר הוא ככל הנראה בין הכוכבות של רינת והניסיון לשדר דיווה, לבין השעבוד שהוא חייה. לצדו של בעלה, דורון (דמות מרתקת לא פחות), היא לא ממש סלב פעוטות מפונק אלא יותר פועלת. זאת שנותנת את העבודה הפיזית במכרות הפחם של הקטנטנים ומתקתקת הופעות למרות העקבים והעומס. היא רוצה סושי אבל תקבל את הזול, רוצה קיסריה אבל תקועה ברננים, מתה להיות אדל ומתחרה במיכל הקטנה. פער בין מצלחינות – והיא מצליחנית – לבין העולב שבו כרוכה כל ההצלחה הזאת.
בשביל מה היא צריכה את זה? זה מה שכולם שואלים עכשיו. למה לה לקחת סיכון ולסדוק תדמית? לכו תדעו מה יצא לה מכל הסיבוב זה של ריאליטי באמצע החיים. כלומר, רוב הסיכויים שיצא מזה פשוט עוד ריאליטי, לא נתפלא לגלות אותה ב"הישרדות". יכול להיות שהגיל משחק כאן תפקיד. חנוכה ועוד חנוכה, יש גבול לכמה שנים את יכולה להתחפש לסינדרלה ולתת לאילנית לוי לגלם את אמא שלך. זאת לא בעיה אם אתה גבר, מן הסתם, כאן נכנס חוסר ההוגנות המובנה בין המינים. גבאי תצטרך לעבור כמה פרוצדורות פלסטיות כדי לגלם את סינדרלה, בעוד יובל המבולבל נראה כבר עשרים שנה כמו גבר בן 45 עם כובע מצחייה.
ואולי גם זאת הדרך שלה פנימה, אל עולם המבוגרים. הזדמנות להציג את עצמה בלי שמלת סאטן ועם בעיות של גדולים. זה לא אומר שמישהו ירצה לשמוע את דיסק המבוגרים שלה, אבל כן מכירים בה כאדם בוגר (וססגוני למדי) וזה גם משהו. ובכלל, בפעם הבאה שניגרר עם הילד לאיזו הצגת חנוכה, אולי גם לנו יהיה קצת מעניין להסתכל. וגם אם לא, סתם נחוש טיפה אמפתיה כי נדע שיש לה עוד שתי הופעות אחרינו ושכבר עכשיו הרגליים הורגות אותה.
mako תרבות בפייסבוק
