לא ברור מה יעלה בגורלם של טל ורון מ"חתונמי", אבל עושה רושם שיש להם לא מעט במשותף. או לפחות דבר אחד: ערכים. איזה ערכים? ערכים. "יש בי סוג של עתיקות של פעם, של ערכים", אומרת טל. "אף פעם לא יצאתי עם מישהי שמנוגדת לערכים הבסיסיים שלי, מהבית" אומר רון. "הם שני אנשים שבאים ממקום של נוסטלגיה, של ערכים, של משפחה", אומר הדני החדש.
הם לא הזוג הראשון בתוכנית שחובר על ידי ערכים, אתם בטח זוכרים את עדי (אז עידית) ורפאל מהעונה הקודמת. הוא – דתל"ש שהסתבך עם החוק בעקבות חברות בארגוני ימין קיצוניים ושוקם על ידי צה"ל, היא – עובדת בכנסת, אוהבת את המדינה, הפסיכולוגית יעל אמרה עליה שהיא מחפשת גבר "בטחוני". המשפט שנאמר עליהם בחתונה: "שניכם ערכיים, אידיאולוגיים ומחוברים לאהבת הארץ. שניכם ירושלמים במקור".
כלומר, המילה "ערכים", כשהיא צצה, תמיד מכוונת לאותו הדבר – משפחה, מסורת, אהבת הארץ, שמרנות. פחות תל אביב, יותר ירושלים. ויש משהו משונה בהתרפקות ובהדגשה הזאת של הערכים המשפחתיים – כי מה, ליתר משתתפי "חתונמי" אין כאלו? הרי כל המשתתפים והמשתתפות באים לתוכנית כדי להקים משפחה, זו ממש המטרה המוצהרת, גם זוג ההומואים מהעונה הקודמת באו כדי להקים בית, אז מה מייחד את הזוגות שמוגדרים כ"ערכיים"? ובכן, התשובה היא נטייה לאיזושהי שמרנות ומסורתיות. זה הפירוש הנפוץ היום למילה "ערכים".
ולמרות שהמילה הזאת חוזרת אלף פעם בפרק, היא לא מדוברת מספיק. תגידו פעם אחת "לא רוצה מתולתלת ושמנה" וכל המדינה על זה, אבל "ערכים" נשארת בצל. וחבל, כי היא נוכחת בעוד תוכנית טלוויזיה מדוברת לאחרונה – "האח הגדול" . שניר בורגיל, אחד הדיירים בבית האח, מזכיר אותה כשהוא מדבר על האופן שבו הוא ואחותו, הדיירת ספיר, גודלו. גם בפוסט שהעלתה אימו של שניר, שניסתה להגן על האספקטים היותר בריוניים של שהותו בבית, המילה "ערכים" חוזרת איזה שלוש פעמים. ומה הם שוב אותם ערכים? ובכן, לאור התנהגותו של שניר הייתם מצפים שהערך המרכזי יהיה הפסוק "אני שם עליך אלף זין" (מתוך מסכת "נודרים") אבל לא. מדובר בערכים של בית, של מסורת, של משפחה, של ארוחות שישי. כן, שוב.
שמש האסוציאציות הזאת מסביב למילה "ערכים" הפכה למובנת מאליה. למרות שיש המון סוגים של ערכים, השימוש בה הוא תמיד ספציפי. זו מילה שעברה פוליטיזציה שמיקמה אותה באזורי השיח השמרניים וכיום היא תצוץ בפולמוסי הנחת תפילין בתל אביב ("מה יש, קצת מסורת, קצת ערכים") או, באופן מסורתי יותר, באתוס ה"עגלה מלאה ועגלה ריקה" הדתי, לפיו הדתיים מלאים בערכים, בעוד החילוניות היא עגלה של ג'ין, טוניק ומועבט. יש פה מעין לחיצת יד סודית מוסכמת בין אנשים ששייכים לאותו מועדון - כשאומרים ערכים מתכוונים לשמרנות, ממש כמו שכשגברים שאומרים על עצמם שהם מחפשים "אישה של פעם" זה אומר שהם שוביניסטים, וכשהם מוסיפים "איכותית" ברור שזה שם קוד גזעני ל"אשכנזייה".
"ערכים" לוקח אוטומטית גם ל"ערכי משפחה", הביטוי שאנחנו שומעים כל הזמן מארגונים אנטי להט"בים, כמו ארגון "בוחרים במשפחה – התנועה לחיזוק ערכי המשפחה" שמשסע כרגע את מצפה רמון וקובע כי במשפחה חייבים להיות אמא ואבא, כי כל צורת משפחה אחרת מעודדת סחר בנשים וילדים (ברצינות, זה מהאתר שלהם) ו"מבקש ליצור שיח יהודי, ערכי ומקצועי בנושא המשפחה". אחרי הכל, ידוע שלהומואים, לסביות או חד הוריות אין ערכי משפחה או שכל התארגנות אחרת אינה לגיטימית. וזה כל כך תפל ורדוד, צורה על פני תוכן. שהרי משפחה, בעומק שלה, היא שייכות ומחוייבות ואהבה ועוד מיליון דברים כל כך הרבה יותר משמעותיים מאשר סימון וי על אמא ואבא בטפסים ממשלתיים יבשים.
אבל המחאה הנוכחית, העיקשת והממושכת, מצליחה לשנות את ההטיה הזאת על ידי הדגשת ערכים וערכיות – פשוט מהצד השני. מתברר שערכים זה לא משהו שיש רק למי שאוהב לעשות קידוש, גם בעגלה החילונית יש כמה, פשוט היינו צריך להפוך אותם לברורים ובהירים יותר, כדי שכשאדם חילוני ליברל יאמר על עצמו שהוא אדם "ערכי", יבינו בדיוק למה הוא מתכוון, מה מכיל התרמיל הזה, העמוס לא פחות מכל תיק ערכים אחר.
המילה "ערכים" עוברת בימים אלו ריקליימינג, תביעה מחודשת. ממש כמו שעשו במחאה הזאת לדגל ישראל ולהמנון – שהפכו למזוהים (גם) עם הפגנות נגד הרפורמה – היא נטענת מחדש בכל מה שחשוב לאנשים ליברליים, משני צידי המפה הפוליטית: צדק, שוויון, פלורליזם, דמוקרטיה, זכויות נשים, להט"ב, מיעוטים. וכן, גם ערכי משפחה, כל משפחה. ערכים, מה לעשות, הם דברים שלא מתגלים, מתבהרים ומתחדדים בטלוויזיה, אלא בזמן שנאבקים על מנת לא לאבד אותם.