עבר בערך שבוע וחצי מהרגע שהכרזתי על עצמי כטבעונית ועד שאמרתי את המשפט: "אני לא אוהבת שמנסים למצוא לנו תחליפים, תכבדו את הירק", ככה שאני מרגישה שהשתלבתי די מהר. מצד שני, עברו בדיוק חודשיים מהרגע שהפכתי לטבעונית ועד שחזרתי לאכול חיות (ועוד שבוע עד שהפסקתי לעשות זאת בסתר). בחודשיים האלו הרגשתי די מדהים עם עצמי, אבל גם יכול להיות שהייתי בהיי מטחינה גולמית.
מסעי הכושל אל עבר הטבעונות, שהופך ברגעים אלו ממש לטור שישניא אותי גם על טבעונים וגם על קרניבורים, החל מכל הסיבות הנכונות: אני מאמינה שמדובר באורח חיים מוסרי יותר. פחות מפריע לי הקונספט עצמו של אדם שאוכל בעל חיים, אלא כל התעשייה שבאמצע - בתי המטבחיים, המגרסות, הפרדת עגלים וכל מה שאנחנו שומעים בחצי אוזן בזמן שאנחנו נמלטים מהאנשים שעומדים ליד דיזנגוף סנטר וצועקים עלינו. ובגלל שרובנו לא גרים ביער ומולקים תרנגולות בעצמנו, כל מה שאנחנו אוכלים כרוך בתיווך האכזרי הזה.
>>האם אפשר להנות מעונת המוות של אמיר ב"מחוברים"?
מאחר שאני קלישאה, עשיתי פולואו על טל גלבוע בפייסבוק, ראיתי גארי יורופסקי ביוטיוב, צפיתי ב"אוקג'ה" בנטפליקס ושוכנעתי סופית. לא בא לי לקחת בזה חלק. "הטבעונים האלה חושבים שהם מוסריים יותר מאיתנו!", חורצים טוקבקיסטים זועמים, ובכן, זה נכון, אנחנו באמת. כאילו, לא אני, אבל הם. אני הייתי מוסרית יותר לחודשיים. הייתי שמחה להמשיך, ברם, פחות הסתייע.
הקושי בטבעונות מובן מאליו. המבורגרים מפטריות פורטובלו, שווארמה צמחונית, תלות רגשית בסויה וחיים שלמים של קינוחי חתונות. אין טעם בסופרלטיבים לנקניקיית גזר, אין דרך לייפות מציאות שכוללת גבינת קשיו וסלמי טבעוני. אולי ייטב עם הטבעונות לרדת קצת מאחיזת העיניים של אוכל מופלא שהוא "בדיוק כמו" או "שונה לגמרי אבל טעים לא פחות". כי הוא לא, כי תשובה אמיתית וכנה של טבעוני צריכה להיות "מסתדרים" או, נגיד, משיכת כתפיים ומלמול נבוך של "אגב, טורטית זה משלנו". ומהבחינה הזאת גם אני פחות או יותר הסתדרתי. גם ככה בשר לא מדבר אליי ועל חלב ועוזריו ויתרתי מזמן. התגייסתי למען האפרוח, העגל וחבריי מעדות הדגה.
האם אוותר על אוכל טעים לטובת עיקרון מוסרי? בהחלט. כאילו, לא כולל חו"ל, ימי הולדת, מסעדות ממש שוות ואכילה רגשית. טבעונים רבים, כך שמחתי לגלות, מזייפים לפרקים. ובצדק, בחו"ל לא מדובר בחיות שלנו, אכילה רגשית זה פיקוח נפש וכל אחד מפשל פה ושם. הטהרנים יתקוממו, אבל לפעמים אתה יכול להפסיק להיות טבעוני לשלוש דקות, לאכול סלייס פיצה ואז לחזור. עדיף טבעוני זייפן מקרניסט גאוותן.
הבעיה האמיתית והלא מדוברת דיה - שאני מוכרחה לחשוף מטעמי קירות שקופים - היא שטבעונות זה משמין. אולי לא אם אורח חייך מבוסס על עדשים והקפצת ירקות עם טופו, אבל בהחלט אם בישול ביתי ומזין הוא לא חלק משגרת יומך. אם הבוקר שלך כולל כריכון ביצה, בצהריים חזה עוף והערב סלט עם טונה, משהו יצטרך להחליף את הביצה, חזה העוף והטונה. והמשהו הזה הוא סיר פתיתים במקרה הטוב ובמבה וחומוס במקרים שפחות. הטבעוני שמחליף חלבון בפחמימה נידון להשמין, וזה עוד לפני הנטייה הטבעונית לטגן הכל על מנת להפוך קיום מוגבל ומלא איסורים לקצת יותר אכיל ומנחם.
הסברה הרווחת לפיה תזונה טבעונית גורמת לך, באופן אוטומטי, להשיל אי אלו קילוגרמים שהוספת בחיים של עסקיות המבורגר, מתבררת כאשליה. אתה לא אוכל את ההמבורגר, אבל הצ'יפס עדיין שם. הפחמימות הזדוניות מזדחלות פנימה ומחרבות את הגזרה עליה חלקנו עומלים מזה זמן מה. תוסיפו לזה את העובדה המעניינת שלטבעונים אין קלקולי קיבה, כי כמה אפשר כבר לדפוק את הבטן עם מג'דרה, ואפילו הקילו וחצי המשמחים שמורידים פעמיים בשנה לאחר ליל הקאות נמנעים מאיתנו. ואמנם על אוכל טעים אפשר לוותר לטובת עיקרון מוסרי, אבל מה עם הדיאטה? גם עליה? כמה קילוגרמים שווים חייה של תרנגולת? כמה מידות ג'ינס נקריב למען אפרוח מגרסה אחד חמוד? ובכן, סלח לי, אפרוח.
קריסתו המפוארת של אורח חיי הצודק איננה סופית, ולא רק בגלל שאני חייבת לפחות תחום אחד שבו אוכל להתעליין מוסרית על הזולת. ממוצרי חלב אני עדיין נמנעת, הביצים הן ביצי חופש, בשר אולי פעם או פעמיים בשבוע ולמי אכפת מדגים. אה, גם דבש טבעונים לא אוכלים? אז גם אני לא. אני טבעונית דבש, זה נורא מה שעושים לדבורים. יום אחד אני והטבעונות עוד ניפגש. עד אז אדדה לעברה בצעדים קטנים, איטיים ורצופי כריכוני טונה.
mako תרבות בפייסבוק