בשלבי המשבר הראשונים בין בן אל ואורטל, שאחריו עקבתי – כמו כולנו – בתאווה ועניין, התחשק לי להושיב את שניהם לשיחת נזיפה. הם לא יודעים שהמטרה היחידה בשנה הראשונה לחיי תינוק היא לא להיפרד? שזאת תקופה מסריחה לכל זוג הורים טריים? מה, הם לא מדברים עם אנשים? איש לא אמר להם שככה זה בעולם - אתה עושה ילד, מעניק לו שם מופרך ומיד מתפנה לנטור לבן זוגך ולהתחשבן על כל דבר קטן? האמת שתוכנן אפילו טור שמסביר את כל זה תחת הכותרת "בן אל, שוב הביתה", שנדחק הצידה מפאת אילוצים.
אבל אנחנו כבר לא שם. בטח לא אחרי אירועי השבוע, שבמסגרתם בן אל הגיע לדירתם במגדלים, גילה שאורטל החליפה מנעולים, הזמין משטרה, הם רבו בסטוריז מול כולם ועכשיו נפגשים בין כותלי בית המשפט. "הבטחנו זה לזו שאם זה ייגמר נגמור את זה יפה (אמר המשורר)" אורטל צייצה ובן אל הגיב לה בשורה של קניה ווסט I ain't sayin' she's a gold digger But she ain't messin' with no broke ni**a והוסיף גם הוא "אמר המשורר". שורה שאומרת – היא גולד דיגרית והייתה איתי רק בגלל הכסף, אני אטנף על זוגתי בסטוריז פומביים דוחים אבל אצנזר את המילה "כושי" כי האפרו אמריקאים עברו שנים של דיכוי וביזוי (וכידוע, אני אמריקאי עכשיו).
חלופת הסטוריז ביניהם הסתיימה בבית המשפט, שבו נפגשו השניים אתמול בבוקר, לא לפני שיודית באומן, זוגתו של שימי תבורי, הודיעה לעולם שכל הסכסוך הזה הוא באשמת סטטיק ש"גרידי כלפי בן אל" ו"מטפטף הרבה אנרגיות שליליות". במילים אחרות היא אומרת שסטטיק הוא היוקו אונו של בן אל ואורטל, במקום לטעון, כמקובל, שאורטל היא היוקו אונו של סטטיק ובן אל. אני מודה שאני איתה כאן, גם לי יש בעיה עם סטטיק. עקרונית, כל הסיפור הזה של בן אל הוא מבחינתי כיסוי לנושא האמיתי, שהוא "מה קרה לסטטיק והאם זה הפיך?". כי בזמן שבן אל בסך הכל מממש את יעודו כסטאר, כלומר הופך לקלישאה מוחלטת של לבגוד-להכניס להריון-לנטוש-ולעטות על עצמו כנפיים בטלוויזיה, סטטיק הפך לנכון מדי, מלוקק מדי, צחור מדי. הקיץ מתוך חלומות טרופים וגילה שהוא רמי קליינשטיין, איזו זוועה.
אבל רגע, אנחנו כאן בגלל בן אל, שבחלוקה בינו לבין סטטיק התפקיד שלו תמיד היה להיות אהבל ולשיר יפה, אבל איכשהו עכשיו מאיים למוטט את מפעל החיים של שניהם. כולם אוהבים את הכוכבים שלהם קצת פרועים, אבל עם גבול מסוים שעובר בתינוק ובאישה רגע אחרי לידה, זה השלב שבו הקהל שלך מפסיק להאמין שהכל טודו בום ומתחיל לזוע באי נוחות על הכיסא. ונכון, אנחנו לא יודעים מה הלך שם, גם לא מתיימרים. להכריז על בן אל כנבל של הסיפור הזה זה לא הוגן ובכלל, כשהבית ריק – לא משנה מי צודק (כמו שאמר המשורר, סטטיק) אבל על דבר אחד אפשר להסכים – שום דבר מזה לא באמת מפתיע.
הרי זו אותה טרגדיה יוונית צפויה ומוכרת - בן אל לא מדבר עם אבא שלו, רק כדי להבין בסוף שהוא הפך לאבא שלו. מבחינתו הוא רק רצה את החופש שלו בחזרה, בלי להבין שהוא עושה בדיוק ההפך – כולא את עצמו באותו דפוס אומלל, משחזר תבניות חיים שלא באמת מפתיעות אף אחד מאיתנו. הוא עובר בדיוק את אותו מסלול, רק שבפעם הקודמת התינוק היה הוא. גם לו יהיו כמה ילדים מכמה נשים, גם הוא מרוויח הרבה כסף אבל בטח יבזבז הכל על דיוקנאות ענק של עצמו משובצים בזרקונים. ואתם יודעים איך זה נגמר בסוף - דואטים עם יהודית באומן בתכנית בוקר.
יום אחד אתה מבין שלא משנה כמה תצליח ותהיה מוכשר, בסוף אתה כלוא באופי של עצמך, וזאת האבן בדרך שמכשילה אותך שוב ושוב ובאותם מקומות בדיוק. ואנשים שקולטים את זה, הם הולכים לטיפולים ופסיכולוגים ויועצים רוחניים וקואוצ'ינג ומה שזה לא יהיה. כדי שאולי, אם יהיה להם מזל, הם ימצאו איזו פרצה באישיות שתאפשר תזוזה קטנה, שתוציא אותם מהלופ ושתעזור להם לא להיות אבא שלהם, אבל כן להיות אבא, או כל דבר אחר שירצו.