"שמן שלום בית", כך גילינו בימים האחרונים, הוא חומר סיכה מבוסס שמני קנאביס שמסייע ליובש נרתיקי, שדניאל גרינברג מפרסמת בסטוריז שלה. התכשיר הוביל לשערוריית משפיעניות זעירה, שפרצה כשלי מנחם (אדם שנהוג לכתוב את שמו ולהוסיף בסוגריים "ליקוש") לעגה לסטוריז הפרסומיים של גרינברג בפומבי במקום בקלוז פרינדס. אחר כך היא הסבירה שבכלל לא התכוונה! כלומר, היא כן התכוונה לכך שגרינברג אהבלה, היא פשוט לא התכוונה שכולם יראו. פייר? קרה לכולנו.
גרינברג הגיבה לסקנדלון בסטורי נוסף, שבו כתבה: "אמש היה עניין גדול סביב ה'שמן שלום בית'. אני משפיענית עם אג'נדה ברורה מאוד והיא העצמה נשית, העם הנשי, אימהות, זוגיות וכל מה שסביב העולם שלנו הנשים". עכשיו, אפשר להתווכח על המשמעות של העצמה נשית. הרי יש נשים שטוענות גם שקונספט הנידה כרוך בהעצמה נשית, אז ברור שיהיו כאלו שייחסו את סגולת ההעצמה גם על חומר סיכה ליובש נרתיקי. שיהיה. אנחנו גם ככה לא כאן בשביל המוצר, אלא בשביל השם שנבחר לו: שלום בית.
זה לא מקרי שדניאל גרינברג היא זו שמפרסמת את השמנים האלו. לאחר שנפרדה מאייל גולן, אבי ילדיה, התבשרנו לאחרונה שהשניים חזרו, ומה שלום בית יותר מלחזור לגרוש שלך? אפילו בוויקיפדיה כתוב ש"מושג זה עולה פעמים רבות במשפטי גירושים, כאשר אחד מבני הזוג מבקש להתגרש ואילו האחר דורש שלום בית, כלומר חזרה לחיי נישואים הרמוניים".
אז נהדר שזה עבד לדניאל ואייל, אבל הגיע הזמן לתהות - האם "שלום בית" הוא בעצם מונח רעיל? בואו נחזור לענייני גירושים כי אין כמו דיני גיטין כדי להרים: שלום בית זו תביעה שניתן להגיש רק בבית הדין הרבני, ובמסגרתה צד אחד דורש שהצד השני יגיע עמו לשלום בית. רוב הזמן היא מוגשת כתביעת מינוף והפחדה בסכסוכי גירושים, אבל כשהמגיש רציני הצד השני די אומלל, כי בעצם מכריחים אותו להישאר במערכת יחסים שבה הוא לא רוצה יותר להיות. במקרה כזה, הרב שולח לייעוץ זוגי לבחינת הסיכוי לשלום בית, והמייעץ מאבחן אם קיים סיכוי או לא.
כלומר, שלום בית זה מונח שמסמל את האחיזה המופרעת של הרבנות בחיינו. כי ברוב המקרים אין דבר כזה שאחד מבני הזוג רוצה להתגרש והשני רוצה "חזרה לחיי נישואים הרמוניים" ואז פוף! הכל מסתדר. צד אחד תמיד סובל וכלוא.
ויותר מזה, אם ננסה לפענח למה המונח הזה מציק באוזן ועושה לרבות מאיתנו לא נעים בבטן, נבין פתאום שאנחנו רגילות לשמוע אותו בהקשר של נשים שנרצחו על ידי בני זוגן. הרי זה תמיד אותו סיפור - היו סימנים, הוא הפגין אלימות לפני, היא רצתה לעזוב, אבל הסכימה לחזור "למען שלום בית". כבר קצת פחות מעצים, הא?
ובכלל, הסאבטקסט של "שמן שלום בית" הוא - תשכבי איתו גם כשלא מתחשק או לא מתאים לך גופנית או רגשית, כדי שהוא לא יתבאס עלייך. כי אישה טובה שוכבת עם בעלה גם כשלא בא לה. ונכון, יובש נרתיקי זו תופעה אמיתית ויש נשים שרוצות לשכב עם בני זוגן ולא יכולות, אבל כאמור - אנחנו לא עוסקים במוצר עצמו אלא בשיווק שלו. והמיתוג הזה, "שמן שלום בית", מרמז על הצורך להשכין שלום, לפייס, על ידי מין. ובתקופה הנוכחית, כשאנחנו מנסות להילחם בתרבות האונס ומבססות הבדלים בין "הסכמה" לבין "רצון", המסר הזה הופך לאפילו יותר מיושן וארסי.
ואי אפשר שלא לצאת מהמיטה ומהבית אל הרחוב והמדינה. הרי שלום בית זה גם בינינו, בתקופה שהיא ככל הנראה המשוסעת והמפולגת ביותר שידענו במדינה. מה הגרסה הלאומית של "שלום בית"? כנראה ש"אחים אנחנו". וברמה הלאומית, כמו הביתית - צד אחד תמיד צריך לעשות משהו שלא בא לו. לאפק סבל.
במקרה הדתי-חילוני או במסגרת הקרב על הרפורמה, שלום בית לא נראה באופק. החילונים בקרב המאסף על חירותם, בזמן שנבחרי הציבור הקיצוניים והחרדים גורפים, קופתית וחוקתית, כל מה שרק אפשר. מתישהו זה יצטרך להסתיים כי בניגוד למישור הביתי, ברמה הלאומית כן נהיה חייבים להמשיך לחיות ביחד, השאלה רק באילו תנאים. ועד אז? איזה אחים ואיזה שלום, מספיק עם הקשקוש הזה, הבית קורס.