"אתם חיים ב-6 באוקטובר", תקף השבוע ניר ברקת בדיון בקבינט, בנוגע להכנסת פועלים תושבי יו"ש לשטח ישראל. "לאלה שחזרו להרגלים של 6 באוקטובר, תפסיקו", כתב עידן עמדי בפוסט באינסטגרם לפני שבועיים. "יש לי משהו נגד אנשי 6 באוקטובר", אמר המילואימניק אביב חיים עזרא בסרטון ויראלי, שיצא נגד השיח הרעיל ברשתות ונגד האנשים שיושבים באולפנים ומבקרים את החיילים שבשטח (בעקבות תקרית הירי בחטופים).
שנה חדשה, ביטויים חדשים. ביניהם, עלבון בנסיקה - "אנשי 6 באוקטובר". רוצים להטיח במישהו שהוא מנותק? חי ב-6 באוקטובר. רוצים לרמוז למכר שהוא תקוע בעבר, בקונספציות ישנות? בעת העתיקה זה היה מישהו שעדיין לא "החליף דיסקט", היום זה "אתה חי ב-6 באוקטובר". הביטוי נוכח גם בקרב פוליטיקאים וגם ברשתות החברתיות, שבהן הוא מכוון לאנשים שעדיין הולכים להפגין, או נלחמים בהפיכה המשפטית. אנשים שהדבר היחידי שהשתנה אצלם מאז 7 באוקטובר זה שהם מקפידים לנקד את שמה של סדרת דור ה-X "הטַבָּח". אגב, סדרה של 6 באוקטובר, איזה כיף היה אז.
לא פלא שמדובר בעלבון שתפס בימין, כי הוא מופנה בעיקר כלפי אנשים שמבקרים את הממשלה, מהסוג שהולך יד ביד עם "זה לא הזמן לחפש אשמים". כי מי הוא האדם שחי ב-6 באוקטובר? זה שעדיין לא "התפכח" וזז ימינה, זה שעדיין מאמין באפשרות אמורפית כלשהי לדו קיום, או שמעז לדון על החיים שלנו כאן במנותק מהמלחמה. אנשי 6 באוקטובר מפריעים ללחימה כי הם חושבים על דברים כמו חופש וזכויות וכלכלה, ועדיין לא הפנימו את צניחתנו הקולקטיבית התלולה במדרג הצרכים של מאסלו, מראש הפירמידה אל תחתיתה - להישרדות.
מדובר במונח ממשטר, כי הוא קובע לאנשים על מה ראוי ולא ראוי לדון, איך צריך ולא צריך להתנהג. ואם אדם חורג מהתבנית המותרת זה לא נובע מהסיבה הפשוטה שיש לו דעה שונה משלך אך לגיטימית באותה המידה, אלא מכך שהוא לא מעודכן, לא רלוונטי, חי ב-6 באוקטובר, חיב"ש. והבעיה עם המשטור הזה, כמובן, היא השתקת ביקורת שוטפת או מחאות הנוגעות לעניינים כלליים - העברות כספים קואליציוניים, מינויי בכירים וכל מה שבזמן מלחמה אולי נחשב ללא רלוונטי, ל"דיבור של 6 באוקטובר", אבל יחזור לנשוך אותנו בתחת ביום שאחרי.
אה, "היום שאחרי". זה הביטוי השני שאנחנו שומעים ללא הרף. בכותרות, ברשתות, לעיתים בתוספת המילה "סוגייה", סוגיית היום שאחרי. הפעם לא מדובר בעקיצה או עלבון, אלא במבט קדימה. הוא מאוד כללי, אין לו תאריך או מקום ספציפי. כשלעצמו הוא לא פוליטי, הוא יכול להיאמר גם על ידי סמוטריץ' וגם על ידי לפיד, אבל בשלמותו הוא מבטא תפיסת עולם שלמה או חזון אידיאולוגי. למשל - התכניות של סמוטריץ' ל"יום שאחרי" בעזה או, לחילופין, מחשבות על "היום שאחרי" והממשלה שאחרי.
היום שאחרי יכול להיות דיסטופי, אוטופי, או פטפוט של מעגלי שיח וחשיבה. יש סיכון מסוים שבעקבות דיבור על "היום שאחרי" תואשמו בכך שאתם "אנשים של 6 באוקטובר". בין אם השימוש ב"היום שאחרי" מבטא חוסר אונים או, לחילופין, תקווה (ביום שאחרי נבנה כאן חברה מתוקנת!), המשמעות שלו היא שזה ייגמר בסוף. כלומר, גיהינום ה"הותר לפרסום" היומיומי שבו אנחנו חיים לא יימשך לתמיד. הרי מי שלא חושב שיהיה היום שאחרי, מה נשאר לו מלבד לארוז?
שני הביטויים האלו קשורים לזמן, וזה די הגיוני כשחושבים על זה, כי אחת ההשפעות המדווחות ביותר של המלחמה היא עיוות תחושת הזמן. כולנו יצירת אומנות שחוקה של דאלי, כל השעונים נוזלים. אפשר לראות את זה גם ברשת, עם ביטויים כמו "היום 80 באוקטובר", או סרטונים ויצירות שבהם סופרים אחורנית לנשיקת סילבסטר ומגיעים ל-7 באוקטובר. הזמן הפך ממושג לינארי יחסית לספירלה מופשטת.
כי האמת היא שהלוואי שהיינו ב-6 באוקטובר, היינו שמחים להישאר לנצח אנשים של ה-6 באוקטובר. והלוואי גם שהיינו חושבים מספיק קדימה כדי לתכנן את היום שאחרי, להרחיק ראות לכדי חזון עתידי איתן. הבעיה היא שאנחנו לא ב-6 באוקטובר ולא ביום שאחרי, שאנחנו בדיוק באמצע, לכודים בהווה מתמשך. רובנו בכלל אנשי 7 באוקטובר, לפותים היטב בין טלפי השבת ההיא.