בוקר אחד, לפני מספר חודשים, גיליתי שהפכתי ללביאה. הקצתי מתוך חלומות טרופים, אם תתעקשו על הרפרור, ונתקלתי בכינוי המעצים בתוך דיון פייסבוק שבו התייעצתי בנושא הורי מינורי. לביאה. יונק ממשפחת החתוליים. אריה בת. מאז עקבתי אחר הביטוי, שנפוץ ברשתות החברתיות והגיע לשיאו השבוע עם מירי תמנו, האם הגיבורה מבאר שבע. עוד קולגה ללביאות. אחת מאיתנו הצילה את ילדיה מפגיעת טיל, השנייה ביקשה המלצה לקלינאית תקשורת בפייסבוק. ככה נראה אומץ.
אז מה זה לביאה? אישה חזקה שפילסה את דרכה בעצמה, שמתמודדת עם קשיים, שיודעת להילחם על שלה ושמגנה על הגורים. לביאה היא תמיד אמא, רווקות בנות עשרים הן לא לביאות, אמהות כן. נגיד, ביונסה היא לביאה, אריאנה גרנדה לא לביאה. מדובר בביטוי מעולמות ההעצמה הנשית ולכן הוא נשמע כמעט אסטרולוגי. איזה מזל את? לביאה. כמו אריה רק נולדים בחורף, אנשי מלחמה, ממזלות האש.
לא מזמן אופירה אסייג העלתה סטורי עם המשפט "ללביאה אמיתית לא אכפת מה חתולות רחוב אומרות עליה" (מהעמוד עם השם העילג perfectmishpatim, אבל אוקיי). אופירה היא לביאה, זה ברור. מספיק לשמוע אותה שואגת "אמילייייי" בסטוריז כדי להבין במה מדובר. אבל בעצם, אופירה היא גם קצת חתולת רחוב, לא? קצת שכונה, קצת שורטת, יודעת להסתדר, נוחתת על הרגליים. המשותף ללביאה וחתולת רחוב - מאבק. הן היו צריכות להילחם על משהו. בגלל זה, למשל, ג'ודי ניר מוזס היא לא לביאה ולא חתולת רחוב, יותר פומרניאן. קארדי בי היא חתולת רחוב אבל עכשיו, כשהיא אם, היא גם לביאה. אז יכול להיות שההבדל בין חתולת רחוב ללביאה הוא ילדים? או, אולי, היחלצות מקשיים? לביאה היא חתולת רחוב שהצליחה?
באילו מצבים תכוני לביאה? אם נלחמת למען ילדייך, את לביאה. על פגיעת טיל כבר דיברנו, כמובן שגם כל אם יחידנית היא בהכרח לביאה, כל אישה שמכלכלת את ילדיה לבד או מקריבה עבורם משהו. מכאן זה זולג לאזורים פחות הרי גורל. נלחמת על שיבוץ מבאס בגן של הילד? לביאה. הגנת עליו מפני חבורה בגינה? בהחלט. עלית על מתקן וצרחת - "צב נינג'ה תהיה בבית שלך!" על ילד זר שהציק לבן שלך על מגלשה? חד משמעית. שמרת על צלם אנוש בזמן טנטרום? גם תופס. ייתכן שמדובר קצת בזילות המונח, אבל ניקח כל הרמה שיתנו לנו.
כי אם את אמא, את רוצה להיות לביאה. לא בחרו סתם בלביאה, יש הרבה אמהות טובות בטבע, אבל בלביאה יש את אלמנט ההקרבה. אתם לא שומעים בסביבה אף "איזה אמא מדהימה את, מגדלת אותם כמו קופת מקוק". הלביאה היא מקרה חייתי מעניין כי היא גם מגנה על הגורים, אבל גם זאת שצדה את הטרף ללהקה. גם מביאה את הפרנסה הביתה וגם מגדלת את הילדים. היא למעשה טוקבק על נזקי המהפכה הפמיניסטית. זה לא סתם שהכינוי הזה ניתן לאישה שמתמודדת עם חיים הכרוכים בקושי, במאבק, באתגר, בבדידות. ועושה את זה באצילות, סותמת את הפה, מקבלת את זה כעובדת חיים. למעשה, מדובר בגלוריפיקציה לשפחה של הבית. יכלו לבחור בחיה עם חיים יותר נוחים ומגניבים בטבע, הלכו על לביאה.
אז אם כבר זואולוגיה, אולי שווה להוסיף בהערת אגב שהטבע הוא מורכב ואכזרי הרבה יותר מהתדמית החד מימדית של מסירות אמהית. למשל - אם לביאה ממליטה שלושה גורים ושניים מהם נטרפים, היא תנטוש את השלישי למותו. למה? כי יותר כלכלי להכנס שוב להריון ולגדל שלושה גורים בבת אחת, מאשר להשקיע שנה של טיפול והנקה (שבמסגרתם אי אפשר להיכנס שוב להריון) בגור אחד בלבד.
אבל בסדר, לביאות, בואו נהיה לביאות. זה יותר טוב מ"בת מלך" או "אשת חיל". מצד אחד מדובר בכינוי יפה כי הוא מקשר נשיות לחוזק וללוחמנות באופן חיובי. נשים מקבלות אישור תרבותי להיות תוקפניות באופן שמעורר הערכה וכבוד, אבל רק כשזה מגיע לילדים. זאת תוקפנות מוצדקת כי היא כוללת הגנה. נלחמת בשביל הילדים שלך? את לביאה. נלחמת, דרשת והיית אסרטיבית בשביל עצמך? את סתם כלבה. לא תשמעו הרבה "נלחמתי כמו לביאה בשביל קידום, העלאה ותחושת מימוש עצמי!", יש מרווח מאוד צר שבו מותר לנו להיות לוחמניות, וזה על הילדים.
ומכאן, בואו נודה, כבר אפשר להתקדם. מעבר לכך שהגיע הזמן לצאת קצת ממאגר הדימויים המוגבל שמחלק נשים ללביאה, חתולה וכלבה (כי פרה שייכת כבר למחלקת הטחת עלבונות), מותר גם להסכים שנשים יכולות להיות אסרטיביות ו"לביאתיות" סתם ככה. למען עצמן, גם בלי ילדים. ממש כמו שגברים עשו מאז ומעולם.