כולנו שקרנים, עזבו אותנו בשקט
"כוכבת אינסטגרם" אוסטרלית, שזה אומר מישהי שנראית מספיק טוב כדי שמלא אנשים יעשו לה לייקים אבל עדיין לא מינפה את זה לריאליטי, החליטה לחשוף כי למרות מצג השווא ברשתות החברתיות, החיים שלה מחורבנים והיא אובססיבית לגבי משקלה. הלם, כי היינו בטוחים שהיא אכלה את גביע הגלידה הפוטוגני הזה שהצטלמה איתו בביקני על רקע קיר בגוון שמתאים לה לעיניים, ולא זרקה אותו לפח כי היא כבר שבעה מהתה הטיבטי. אם הרשתות החברתיות היו כנות, כולם היו מעלים תמונות איומות של הדברים שמהם החיים שלנו מורכבים באמת – התינוקות לא היו נימוחים וחייכנים אלא צורחים במהלך עוד הרדמה כושלת כמו הגנרלים העריצים שהם באמת, הארוחות לא היו מנה מולקולרית עזת צבע במסעדת שף אלא פריכיות וחומוס צבר. תמונות השקיעות היו מקבלות את הכותרת האמיתית שלהן – "אני בפקק ובא לי למות" ואילו לתמונות של חיות המחמד היו מצורפים ההאשטגים #בדידות, #חורף, #ריק_לי. כולם כבר יודעים שמעגל האינסטגרם הוא מדכא כי כולנו מקנאים בחיים שאחרים משקרים לגביהם, בתקווה שהחיים שאנחנו משקרים לגביהם שווים מספיק בשביל שמישהו יקנא בהם גם. אבל מצד שני, מה שישאר לנו מאינסטגרם בעוד כמה שנים, אם בכלל יישאר משהו, זה אלבום תמונות. כלומר מבחר רגעים שלא בהכרח מייצגים את המציאות אבל גורמים לנו להרגיש טוב עם חיינו. אנחנו לא משקרים לאחרים אלא לעצמנו וזה כבר לגיטימי, כי מי רוצה לזכור את הניג'וסים, הבירוקרטיה, התסכולים, הקיא של הילד על השיער, העוני, הפקקים, הפריכיות? אנחנו מעדיפים לזכור שהיה לנו חתול חמוד, תינוק חייכן ואכלנו משהו טעים.
10 דברים שצריך לעשות לפני שעוזרים לזקנה שמחבל ניסה לדקור ברחוב:
1. מלאו את חובתכם האזרחית שכוללת התנפלות על המחבל בחברת 40 איש נוספים.
2. סרקו את השטח במטרה לבדוק אם יש עוד מחבלים בסביבה (או, לחילופין, אריתראי וספסל).
3. עשו סלפי עם הגופה.
4. עצרו לקנות מיץ ולעשות פייסטיים עם אמא.
5. סמסו בכל קבוצות הוואטסאפ שכמעט ניטרלתם מחבל.
6. פרסמו פוסט זועם בפייסבוק על המצב (תיוגים: משטרת ישראל, זק"א, מד"א, חברת החשמל וחנוך דאום).
7. המתינו שיעלו אתכם ל"הצינור".
8. שתפו עוברי אורח אקראיים בחוויותיכם.
9. צעדו במהירות אל הקשישה, אסור לבזבז זמן!
10. תשדדו אותה.
חתול בבית, אור בבית
אז טרנספר לחתולים. או לחתולות, המגדר ככל הנראה יוחלט בהמשך, אבל נקווה שלחתולות. לא בקטע שוביניסטי, סתם כי החתול המשפחתי שלנו הינו זכר והחיים בלעדיו, אף על פי שהקיא עליי הבוקר, נראים לי כמו דבר גרוע במיוחד. כאילו, לא ברמה של ללכת לראות את הסרט "מיסטר גאגא" על אוהד נהרין, אבל קרוב. מעבר לכך שמדובר ברעיון מפגר שמעלה את החשד שאורי אריאל נפגע מוחית ובאופן בלתי הפיך מטפיל הטוקסופלזמה, יש לא מעט סיבות שבגינן גירוש חתולים מהמדינה הוא רעיון מעפן.
למשל, למי יש כח לפוסטים של אלפי חתולים מברלין עם תמונות מסופרמרקט מקומי והכיתוב "לא להאמין, פנסי פיסט בטעם כבד עולה כאן רק חצי יורו, לא כמו במדינת פח שלכם"? ובכלל, כל האנשים שרוצים לצלם סרטונים של חתולים על רומבה יצטרכו להסתפק בלצלם את הילדים שלהם על רומבה. ומאחר ועשיתי את זה פעם, אני יכולה לספר שזה לא מומלץ (לרומבה). גם המחשבה על כך שניאלץ לראות לפחות סדרה אחת של צביקה יחזקאלי על השתלטות החתולים הפרסיים על אירופה, ככל הנראה תחת השם "קופנהגן – בירת כדורי הפרווה" צריכה להטריד כל אדם בר דעת. אה, וזה עוד לפני שהגענו לחולדות. אז בואו נסכים שהחתולים נשארים. ועל מנת ללמד את אורי אריאל איך לאהוב, מהיום הם גם מעניקים לו מדי בוקר מנחת פיוס צנועה – יונה צחורה. אכולה. על הכרית.
ויצים
מיכל צפיר הסירה את השיר "שמנמונת" מיוטיוב. אבל מהראש שלנו אף אחד לא יצליח להוציא אותו לעולם.
פרק שני של "הישרדות" – דנה ברגר יושבת עם גיטרה ושרה "על הקצה". בתגובה, מירי רגב דורשת לפרק את שבט קויופה.
סלקום רכשה את גולן טלקום. כולכם יודעים איך זה ייראה מעכשיו – חמישה שקלים לדקת שיחה (400 דקת חו"ל), חבילת גלישה ב-229.99 ₪ לחודש (20 מגה), שקל לסמס (גם וואצאפ), תשלום סמלי עבור שימוש באימוג'י וסנייק בחינם.
86% מבני הנוער בתולים. היתר באלנבי 40.