בעונה הראשונה של "בוורלי הילס 90210" היה פרק שבו ברנדה בטוחה שיש לה סרטן שד. היא וקלי ישבו, מיששו, ברנדה איתרה גוש, דאגה פרק שלם, בסוף לא היה לה. כמובן שלא יהיה, היא הייתה בת 16 ודרמטית, אבל לפי מחקר שנעשה על השפעות תכנים טלוויזיוניים על צופים, 16% מהצופות בפרק ההוא חיפשו לאחר הצפייה מידע על סרטן השד. מאז עברו כבר מעל עשרים שנה, שאנון דוהרטי נאבקת בסרטן השד במציאות, ולכולנו כבר יש גוגל אז אנחנו בטוחים שיש לנו סרטן תמיד. אבל דור שלם של נשים, שהיום הן בנות 35-40, גילו לראשונה בפרק ההוא שלמשש לעצמן את הציצי זה חשוב.
זה די מדהים. לא בגלל שפעם טלוויזיה ניסתה לחנך ואיזה דוחה זה, אלא כי סופק לנו מידע רלבנטי שיכלנו להשתמש בו והוא השפיע על אנשים. אבל אם, לעומת זאת, אותה נערה נכנסה להריון לא רצוי והחליטה להפיל, "בוורלי" לא הייתה שם בשבילה. ולא רק "בוורלי", הטלוויזיה בכלל. אין קשר בין הפלות, כפי שהן משתקפות על המסך, לבין המציאות. למעשה כנראה שהטלוויזיה אחראית לכל הדיסאינפורמציה שקיימת אצלנו לגבי הנושא. נסו להיזכר ברוב עלילות ההפלות שראיתם על המסך, רוב הסיכויים שהן נופלות לאחת מהקטגוריות האלו:
הריונות לא רצויים תמיד היו מנועים דרמטיים פופולריים, הם פשוט בדרך כלל לא הסתיימו בהפלה. האישה או הנערה שינתה את דעתה ברגע האחרון, או בכלל לא הייתה בהריון או, במקרים אחרים, התרחשה הפלה טבעית לפני המלאכותית (ואז כמובן התמודדות עם תחושת אובדן ואבל). אישה נכנסת למרפאה, עוברת פרוצדורה רפואית לסיום הריון וממשיכה בחייה? עד עכשיו זה היה די נדיר. בניגוד למציאות, כמובן, שבה מתרחשות בארה"ב מליון הפלות מלאכותיות מדי שנה.
הטלוויזיה האמריקאית תמיד פחדה מהפלות. וזה הגיוני, טלוויזיה היא שיקוף של החברה, והחברה האמריקאית דתית יותר מאיך שהיא מצטיירת על המסך. מבחינתם הפלה היא להרוג תינוק. ונכון, סביר להניח שגם בארץ ההשקפה הזאת רווחת יחסית, אבל אצלנו הנושא הרבה פחות טעון. בארה"ב הפלות הן כח פוליטי עצום, יש לא מעט אמריקאים שהצבעתם בבחירות למתמודד מסוים תוכרע בגלל הסוגיה הזאת בלבד. גם תעשיית הבידור - הליברלית, שמאלנית, חולה על אובמה ובעד זכויותיו של כל אחד על גופו, תמיד פחדה להיכנס לפינה הזאת. זאת הסיבה שמרבית התכנים שנוגעים בנושא נראים כאילו לקוחים מברושור "פרו לייף" שמחולק על ידי מפגינים רגע לפני שהם מעלים באש מרפאת נשים. תחשבו על "ג'ונו", על "הדייט שתקע אותי", על כל עלילת סדרת נוער אפשרית. המעמיקים יכולים לבצע סקירה נרחבת יותר בעזרת הטאמבלר "זוכר את הפרק ההוא על ההפלה?" שעוסק ב"פרקי טלוויזיה בנושא הפלות, סקירה על ידי מישהי שממש עברה אחת" של טארה רוז.
כרגיל, יש יוצאי דופן. לאורך השנים האמיצים זהרו - "דגראסי" הקנדית, מצטיינת תמיד, סיפקה שתי עלילות הפלה לאורך השנים. אחת מהן, מ-2004, נאסרה לשידור בארה"ב עד שנת 2006. הדוגמה המעניינת יותר היא "ריקוד מושחת", הסרט החשוב של דורנו, או הדור הקודם, או דור כלשהו. ממש השבוע חוגגים שלושים שנה ליצירה החשובה והמושלמת בגדול הזאת, כלומר כבר לפני שלושים שנה עברה פני הפלה לא חוקית אצל רופא מפוקפק שכונה "הקצב" בעזרת הכסף שבייבי נתנה לה. כשהעניינים הסתבכו, בייבי הזעיקה את אביה הרופא שהציל את המצב. ויש את שונדה ריימס. גם ב"האנטומיה של גריי" וגם ב"סקנדל", הוצגו בשנים האחרונות עלילות שבמסגרתן עברה דמות ראשית (כריסטינה יאנג ואוליביה פופ) שאינה לבנה (אסיאתית ושחורה) הפלה מרצונה החופשי. מבחינת ריימס, מדובר באחד מעקרונות היסוד – סדרות מגוונות גזעית, במרכזן נשים, לנשים האלה יש זכות על גופן.
בשנה האחרונה דברים מתחילים להשתנות. נכון, טראמפ עלה לשלטון ומיד תקף את נושא ההפלות – הוא החזיר חוק שאוסר על ארגוני בריאות ומרפאות בעולם השלישי לבצע הפלות, טען שאישה שעברה הפלה לא חוקית צריכה להיענש והודיע שגלולות נגד הריון וגלולות היום שאחרי כבר לא יהיו חלק מביטוח הבריאות שייסד אובמה (אובמה-קר). אבל הפעם, עושה רושם שהטלוויזיה לא מיישרת קו עם דף המסרים של אגודת אפרת. זאת כבר לא רק אוליביה פופ, אלא גם ב"ג'יין הבתולה" התבצעה הפלה מרצון ופאולה מ"האקסית המטורפת" בחרה לבצע הפלה (שתיהן נשים מעל גיל ארבעים, אמהות). ראיתם הפלות גם ב"גלואו" של נטפליקס, "ג'סיקה ג'ונס", "טרנספרנט" "משפחת פוסטר", "שיימלס" ו"בוג'ק הורסמן" (נחשב לגמרי).
יש יותר עלילות שכוללות הפלות, ההפלות מוצגות באופן יותר ריאליסטי והרבה פחות שיפוטי. חלקן או רובן צולמו ככל הנראה לפני עלייתו של טראמפ אז עדיף להיזהר עם הכרזות על ריאקציה ליברלית, אבל תמיד מותר לקוות. אין ספק שיש לזה קשר לכך שהטלוויזיה נשית יותר מאי פעם. סדרות של נשים ועל נשים - טבעי שיעסקו בדילמות ובחירות נשיות. זה אולי עלול לעצבן כמה שמרנים, אבל זה מספיק חשוב כדי לעשות את זה בכל זאת. וזה יפה כי זה הופך את הסדרות האלה, שבמקרים מסוימים כמו "סקנדל" ו"ג'יין הבתולה" הן כאלו שנחשבות לסבוניות ומיינסטרימיות, ליותר פוליטיות וחשובות מכל תור הזהב האיכותי והמתיימר שאנחנו מקדישים לו אלפי מילים, שיחות וריקאפים. סדרות שהבינו שאם המציאות מתעקשת לפגר מאחור, הטלוויזיה היא זאת שצריכה לקחת אותנו קדימה. העולם, בזמנו, ידביק את הקצב.